רון-שטיין נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.זוהי תביעה להכיר באירוע מיום 23.1.11, כ"פגיעה בעבודה", כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

העובדות

2.התובעת עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ומשך כ- 15 שנים, כעורכת דין בלשכה המשפטית של חברת בזק.

3.ביום 13.1.11 זומנה התובעת על ידי עו"ד נחליאלי, היועץ המשפטי של בזק, להליך שימוע בטרם קבלת החלטה על הפסקת עבודתה.

4.בין המועדים 13.1.11 ועד ליום 23.1.11 ניהלה התובעת בין בעצמה ובין באמצעות בא כוחה, חלופת תכתובות עם עו"ד נחליאלי במטרה לדחות את מועד השימוע שנקבע לתובעת למועד מאוחר יותר אשר מתאים ללוח הזמנים של בא כוחה, על מנת שיוכל לעיין בחומר הנמצא ולהתכונן לשימוע.

5.ביום 23.1.11 הודיע עו"ד נחליאלי בכתב לבא כוחה של התובעת, כי נקבע מועד סופי לשימוע ליום 25.1.11 בשעה 9:00 ואי התייצבות התובעת לשימוע תחשב כויתור של התובעת על זכות השימוע.

6.בסמוך לאחר קבלת ההודעה האמורה (ביום 23.1.11 שעה 17:17) התקשר בא כוח התובעת, עו"ד אבירם, לתובעת ואמר לה כי לא יוכל להתייצב לשימוע וכי עליה להתייצב בעצמה לשימוע ללא ייצוג.

7.לטענת התובעת נדהמה לשמע ההודעה, עת הבינה כי לאחר 15 שנות עבודה בבזק יהיה עליה עתה להיערך בעצמה לשימוע מסובך בו היא נלחמת על זכותה להמשיך לעבוד בבזק. התובעת מציינת כי נתקפה בלחץ, מתח, סחרחרורת ובחילה ופנתה מיידית למרפאת קופת החולים.

8.בהיותה אצל הרופא התמוטטה התובעת והופנתה למיון. התובעת אושפזה עד ליום 24.1.11. התובעת נעדרה מהעבודה מיום 24.1.11 ועד ליום 12.4.12.

9.תביעה שהגישה התובעת לנתבע לתשלום דמי פגיעה נדחתה בנימוק:

"מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא, כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 23.1.11 (סירוב דחיית מועד הדימוע) גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה.

בהתאם למסמכים הרפואיים וע"פ התייעצות רפואית נראה כי כאבי הראש והסחרחרות אינם תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלאתי טבעי".

מכאן התביעה שבפנינו.

דיון והכרעה

10.השאלה העומדת בפנינו הינה האם השכילה התובעת להוכיח אירוע קיומו של חריג ביום 23.1.11

11.סעיף 79 לחוק קובע:

" 'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

סעיף 83 לחוק קובע:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".