החלטה
בפניי בקשה למחיקת כותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה.
עובדות והליכים רלוונטיים:
ביום 6.1.11 הגישה התובעת נגד שני הנתבעים תביעה כספית ע"ס 352,696 ₪ בסדר דין מקוצר. עילת התביעה הינה אי-פירעון יתרת שכר טרחת עו"ד שהיה על הנתבעים לשלם לתובעת עפ"י שני הסכמי שכ"ט שנעשו.
ביום 19.9.11 הגישה הנתבעת 1 בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". הנימוק המרכזי בבקשה הוא, כי מאחר שהסכמי שכה"ט עליהם מתבססת התביעה לא נחתמו ולא התיימרו להיחתם ע"י הנתבעת 1 (אלא ע"י הנתבע 2 בלבד), לא מתקיימים התנאים ההכרחיים המכשירים את התביעה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר.
ביום 26.9.11 הגישה התובעת את תגובתה על הבקשה שבנדון. התובעת מתנגדת לבקשה, וטוענת כי אין בבקשה כל טענה לגופו של החוב, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כי יש בשאר המסמכים שצורפו לכתב התביעה משום "ראשית ראיה" לנדרש, ולסיכום כי יש ליתן פס"ד בהיעדר בר"ל במועד.
ביום 27.9.11 הגישה הנתבעת 1 תשובה לתגובה. בתשובה נטען, כי לא היה כל צורך מטעם הנתבעת 1 להתייחס לחוב ולצרף תצהיר בשים לב לסוג ההליך, כי נספחי כתב התביעה לא מהווים "ראשית ראיה" וכי במועד הגישת התגובה (26.9.11) טרם חלף המועד החוקי להגשת בר"ל.
דיון ומסקנות:
לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל.
אכן, כטענת הנתבעת 1, אין במסמכי כתב התביעה משום "ראשית ראיה" כנדרש. שני הסכמי שכה"ט עליהם מבוססת ומושתתת התביעה, נחתמו עפ"י תוכנם ולשונם בין התובעת לבין הנתבע 2 בלבד, בן זוגה כנראה של הנתבעת 1. מכאן שהאדם היחיד שהתחייב לשלם את שכה"ט מושא התביעה הוא הנתבע 2. אני ער לכך, שכנראה, התובעת נתנה ייצוג ושירותים גם לנתבעת 1, ומעידים על כך לכאורה יפוי הכוח שעליו חתמה הנתבעת 1 ושצורף לכתב התביעה וכן פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי בו רשום שנציג התובעת ייצג את שני הנתבעים בהליך הפלילי שננקט נגדם. אך, גם אם נניח שהתובעת נתנה לנתבעת 1 שירותים (בנוסף לשירותים שניתנו לנתבע 2), אין בכך כדי ליצור בהכרח חבות לתשלום בגין אותם שירותים, בהינתן אותם שני הסכמי שכ"ט שמסדירים לכאורה את זהות המשלם בגין השירותים. לפיכך, לטעמי אין בכל נספחי התביעה (שבאף אחד מהם אין כל נטילת אחריות לתשלום החוב, ולו עקיפה, מצד הנתבעת 1) כדי לייחס את החוב גם לנתבעת 1 וכדי להוות "ראשית ראיה" לחבות ושאר התנאים ההכרחיים הדרושים. יוסף, כי במסמך שצורף לכתב התביעה בעניין ההליך האזרחי כלל לא נזכר שמה של הנתבעת 1 (אלא של הנתבע 2 בלבד) ולכן, על פניו, לא צורפה כל אסמכתא, גם לשיטת התובעת, הקושרת את הנתבעת 1 להליך האזרחי (להבדיל מזה הפלילי).
יצוין כי התובעת נתפסה לטעות בתגובתה, כאשר ציינה, בהדגשה, שהנתבעת 1 לא כופרת בבקשתה בחוב ולא תמכה בקשתה בתצהיר. בקשה מהסוג שבנדון היא בקשה בסוגיות משפטיות בלבד, אותה אין לתמוך בתצהיר. ההכרעה בבקשה מהסוג שבנדון צריכה להיעשות עפ"י תוכן ונוסח כתב התביעה ונספחיו בלבד, כפי שהם. לכן, לא היה כל צורך בתצהיר ובטענות עובדתיות החורגות מהסוגיות המשפטיות אותן עוררה הנתבעת 1 בצדק.
נראה כי התובעת היתה ערה לקושי שבייחוס החבות עפ"י הסכמי שכה"ט לנתבעת 1, ולכן כתבה בסעיף 19 לכתב התביעה, שהחבות לשלם את החוב הנתבע הינה גם עפ"י "דיני עשיית עושר ולא במשפט ומכח כללי הצדק הטבעי", אך כבר נקבע בהלכה הפסוקה שלא ניתן לתבוע מכוח דינים כלליים אלו בסדר דין מקוצר.
לקראת סיום יצוין, כי ביום 3.10.11 הגישה הנתבעת 1, לשם זהירות, בקשת רשות להתגונן, אך ביקשה, במפורש, שלא לקבוע אותה לדיון כל עוד לא מוכרעת בקשת מחיקת הכותרת. בהקשר זה יצוין שבהחלטתי הראשונית מיום 19.9.11 לא הארכתי את המועד להגשת בר"ל, תוך שקצבתי זמני תגובה ותשובה קצרים במיוחד, ולכן היה מקום להגשת בר"ל זו מטעמי זהירות.
סיכום:
בקשת הנתבעת 2 למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" – מתקבלת.
התביעה עוברת אפוא לפסים של סדר דין רגיל, והמזכירות תעדכן רישומי התיק.
הנתבעת 1 תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מהיום (פגרת סוכות באה במניין הימים).
התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאות התביעה.
ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.