רון(אחר/נוסף) ואח' נ' עזר

החלטה

הענין העומד להכרעתי, הינו בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני תביעת התובעים, שהינה תובענה לתשלום שכ"ט עו"ד על פי הסכם שכר טרחה.

ענין זה הועבר לטיפולי, עקב פרישתה לגמלאות של כב' הרשמת ש. פומרנץ, אשר בפניה אף נחקר הנתבע על תצהירו, ואולם משנבצר ממנה ליתן החלטה, הודעתי לצדדים ביום 1.1.2012, על כי הואיל ומדובר בהחלטה אשר אינה מסתמכת על מהימנות או קביעת ממצאים, כי בהיעדר התנגדותם למתן החלטה ללא שמיעת הצדדים, ככל שזאת תוגש עד ליום 15.1.2012, ההחלטה תינתן על בסיס המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש. התובעים מסרו הסכמתם למתן ההחלטה כאמור, הנתבע לא השיב, ואולם כאמור בהחלטתי הנ"ל, לא הביע התנגדות בפרק הזמן אשר נקצב להעלאתה.

כתב התביעה נסמך על הסכם שכר טרחה ראשוני מיום 10.5.2005. בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה, נקבע שכה"ט המוסכם, בשיעור מסוים מתוך סכום כספי, ככל שייפסק, לטובת הלקוח, שהינו הנתבע דכאן.

ביום 24.11.08, נחתם הסכם שכר טרחה נוסף ומשלים ע"ס 110,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר בשלב זה מצוין בהסכם שכר הטרחה,

"בהמשך להסכם שכה"ט מיום 10.5.2005 מוסכם כי בכפוף לחתימת הסכם פשרה עם נילי ואלי בן-נון לקבלת הבית נשוא כתב התביעה ישלם יהודה עזר שכ"ט בהתאם להסכם שכה"ט וכן שכ"ט עבור רישום הבית על שם יהודה עזר ובסה"כ 110,000 ₪..." .

לטענת התובעים, התובע פנה אליהם, לאחר שרכש נכס מקרקעין בכרכור, שילם סכום ניכר ביותר מאז כריתת ההסכם, ולמעשה את מלוא התמורה החוזית, ובחלוף כחמש שנים מאז כריתת אותו הסכם, למעשה טרם זכה לקבל את אותו נכס.

בשלב זה, לטענת התובעים, מדובר היה בדירה אשר למרות שבוצע מכר כלפי הנתבע, לא הוצא היתר בנייה בגינה, ואף לא הוחל בבנייתה – ואולם התמורה הכספית בעבורה שולמה על ידי הנתבע.

התובעים מציינים כי מאחר ולנתבע לא היתה היכולת הכספית לשלם שכ"ט עו"ד, הוגשה התובענה מבלי ששולם כל שכ"ט עו"ד מראש. התובעים מסבירים את הדחיפות בה פעלו, לאור העובדה כי מועד ההתיישנות של התובענה לא היה רחוק, והזהירות חייבה נקיטת הליך מהיר בהקשר זה.

לטענת התובעים, לאחר שהוגש כתב התביעה, במסגרת ההליכים המשפטיים, נוהל מו"מ לפשרה, לאור הוצאת היתר הבניה, ולאור הליכי פשרה אשר לא הגיעו לכלל סיום בפסק דין כספי, נכרת, לטענת התובעים, אותו הסכם מיום 24.11.2008. לטענת התובעים, הנתבע שב על הסכמתו לתשלום שכ"ט כאמור, ביום 10.9.2009, ורק לאחר התחייבות הנתבע לתשלום שכה"ט, נחתם הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, והביא למעשה, למימוש זכויותיו של הנתבע במקרקעין.

בגין תובענה זאת, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעמו של הנתבע.

בבקשת הרשות להתגונן, טען הנתבע כי מדובר בשכ"ט מופקע, בין לאור שווייה של הדירה, ובין לאור מהות השירות אשר הוענק כנגד הקמתה של אותה דרישה לתשלום. הנתבע טען כי הסכמתו היתה לתשלום רק בגין סעד כספי, ומשסעד כספי כאמור לא ניתן, אלא נכרת הסכם פשרה, הרי שההסכם משנת 2005 היה עקר. מוסיף הנתבע וטוען, כי העובדה שנכרתו שלושה הסכמי שכר טרחה שונים, מלמדת על כוונה לא ראויה מצד התובעים, כאשר שכה"ט האמיר מאז הדרישה הראשונית אשר הועלתה. הנתבע טען כי שני ההסכמים המאוחרים, נחתמו בתרמית, כאשר לא הבין על מה הוא חותם, ואולץ, הלכה למעשה, לחתום עליהם.

לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשת הרשות להתגונן, בפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011, ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן בפני התובענה, ואולם כאמור בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, יש להתנות מתן הרשות להתגונן בתנאים – ואני קובע כי רשות להתגונן תינתן ככל שיופקד על ידי הנתבע סך של 25,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, זאת בתוך 30 ימים מהיום.

ולהלן אבהיר שיקולי:

הנתבע חולק על גובה שכה"ט אשר נדרש ממנו בשלב זה.

תשלום שכר טרחה, כאשר הינו ניתן כשירות משפטי, עבור הליך אשר בסופו של דבר התברר כי לא ניתן לכמת את שכה"ט מתוך תוצאתו (שכן הסתיים בפשרה שאינה כספית), ניתן לקביעה במספר דרכים. אחת מהן, היא היצמדות לשכר הכתוב והמוסכם, ואולם במקרה זה, טוען הנתבע כי הוטעה, היה קורבן לתרמית, ולמעשה התובעים בגדו באמונו הבלתי מסוייג בהם, והוא אף לא הבין על מה הוא חותם.

טענה זאת, באופן מקדמי, כאשר היא מועלית כנגד נסיבות כריתת ההסכם עליו מוגשת תובענה בסדר דין מקוצר, הוכרה בפסיקת בתי המשפט כמצדיקת בחינת מתן רשות להתגונן, שכן לגבי ההסכם עליו נסמך ההליך בסדר דין מקוצר, קיימים מספר סימני שאלה, המצדיקים בירור לגופו של ענין.

את טענות המבקש ליתן לו רשות להתגונן בהקשר זה, יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן.

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721). אציין כי אכן, ככל שתוכחנה טענותיו של הנתבע, הרי שיכול ותהא לו הגנה בפני חלקה של התובענה.

מנגד, אני סבור כי הסכם שכר טרחה ראשוני נכרת, כאשר הצדדים צפו פני העתיד, וסברו כי היות ומדובר בדירה אשר אין לגביה היתר בניה, ואף לא הוחל בבנייתה, הסעד המתאים הינו הסעד הכספי. לפיכך, כאשר חלה תפנית בהליך המשפטי, והוא עמד להגיע לכלל פשרה, אשר מהווה פיצוי בעין ולא פיצוי כספי, מצאו התובעים לנכון (ולדעתי – בזהירות ראויה) להחתימו של הסכם שכ"ט חדש.