ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
8670-11-12
06/10/2013
|
בפני השופט:
לימור בן-שמן
|
- נגד - |
התובע:
שושנה רומנו
|
הנתבע:
1. בנק ירושלים בע"מ 2. מיקוד ישראל אבטחה ושירותים 3. דוד ליכטנשטיין (אסיר) 4. מיקוד שמירה אבטחה שירותים ונקיון בע"מ 5. איילון חברה לביטוח בע"מ
|
|
החלטה
עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה לפיצוי בגין נזקיה של התובעת כתוצאה משוד שבוצע בסניף הבנק שבו עבדה כקופאית.
כעת מונחת לפניי בקשת התובעת להורות לנתבע 1 (הבנק) לגלות לה את דו"ח הביקורת הפנימית שערך בעקבות השוד ולהתיר לה לעיין בו מחמת היותו רלוונטי להגנתה.
הבנק התנגד לבקשה בטענה כי הדו"ח נערך לצורך ההליך המשפטי שהיה צפוי אותה עת ומשכך הרי הוא נהנה מן החיסיון השמור למסמכים שהוכנו לקראת משפט. עוד נטען כי דו"ח הביקורת אינו קביל כראיה מכוח סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב- 1992.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כמו גם בדו"ח הביקורת עצמו, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
הלכה פסוקה היא כי מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון יחסי מפני גילוי (ראו בע"א 327/86 זינגר נ' ביינון, פד"י כב(2)602). התנאים לתחולתו של החיסיון האמור הם שניים: ניהולו הצפוי של משפט וקיומה של זיקה דומיננטית בין המסמך המדובר לבין המשפט הצפוי (ראו ברע"א 2235/04 בנק דיסקטונט לישראל בע"מ נ' שירי, סא (2)634 (2006)).
בענייננו, אירוע השוד התרחש ביום 24.8.11, דו"ח הביקורת הפנימית הושלם כ-50 יום לאחר מכן ביום 15.10.11 וכתב התביעה הוגש לבית המשפט כשנה לאחר מכן, ביום 6.11.12.
בנסיבות העניין טענת הבנק לצפיותו של ההליך המשפטי העתידי מקובלת עליי, ואולם למקרא דו"ח הביקורת, בשים לב לאופיו, תוכנו, תכליתו ונסיבותיו אין לומר כי הזיקה הדומיננטית לעריכתו הייתה ההליך המשפטי הצפוי.
דו"ח הביקורת לגופו עוסק בבחינה כללית ומערכתית של התנהלות הבנק עובר לאירוע ובמהלכו וכל זאת במטרה להסיק מסקנות קונסטרוקטיביות. במצב הדברים האמור הרי שההליך המשפטי היווה לכאורה זיקה משנית לעריכת הדו"ח ועל כן אין מקום להחלת החיסיון עליו ויש להתיר את גילויו כמבוקש.
באשר לטענות מכוח סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, לעניין אי קבילותו של דו"ח הביקורת, הרי שאי קבילות לחוד וחיסיון לחוד. זאת, בשים לב לגישה המקובלת לפיה אין באי קבילותו של מסמך על מנת לחסות עליו מפני הגילוי הקבוע בחוק (ראו בין היתר ב: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנראי אזולאי, מט(4)054 (1995)).
מכל האמור, ומבלי להכריע לעניין קבילותו של הדו"ח, אני מתירה את גילויו כמבוקש.
בהתחשב בפער החד בין שיעור הנכות שקבע המומחה מטעם התובעת אל מול קביעת המומחה מטעם הבנק על היעדר נכות, ובשים לב לכך שטרם הושלמה הגשת חוות דעת מטעם נתבעת 2 וצדדי ג', סבורני כי טוב יעשו הצדדים אם ישקלו כבר כעת את עמדתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
בשלב זה, התיק נקבע לישיבת קדם משפט ביום 9.6.14 בשעה 8:30.
המזכירות תודיע החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.