החלטה
זוהי בקשה למתן צו זמני אשר יורה למשיבים שלא לעכב טובין, מסוג פריטי לבוש של מותגי הבגדים "Abercrombie & Fitch" ו – "Hollister" הנושאים את סימני המסחר הרשומים של הנתבעות 4 ו- 5 (להלן: "הטובין") והמוחזקים אצל המשיבה 6; צו עשה זמני אשר יורה למשיבה 6 למסור לידי המבקשים את הטובין המעוכבים; צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים להימנע מלבצע בדיקות מדגמיות של הטובין. בנוסף מבוקש, במסגרת הצו הזמני ועד להכרעה בתובענה, להתיר למבקשים לייבא, לשווק ולהפיץ את הטובין.
המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") היא חברה אשר הוקמה בשנת 2010 לשם שיווק, ייבוא, הפצה ומכירה של פריטי לבוש. המבקש 2 (להלן: "המבקש") הינו מנהלה של המבקשת.
המשיבות 4 ו-5 הינן חברות אופנה זרות (להלן: "המשיבות"). המשיבה 4 היא בעלת הזכויות הקשורות במוצרי הלבשה ואביזרי אופנה הנושאים את הסימנים ABERCROMBIE&FITCH, A&F, ABERCROMBIE, או FITCH (להלן: סימני A&F) והיא בעלת סימני המסחר הרשומים בישראל שמספרם 92116, 135030, 135033. המשיבה 5 היא בעלת הזכויות הקשורות במוצרי הלבשה ואביזרי אופנה הנושאים את הסימנים HOLLISTER או סימן בדמות השחף (להלן: סימני HOLLISTER) והיא בעלת סימני המסחר הרשומים בישראל שמספרם 137220, 205600, 205605.
המשיבה 1 הינה המשווקת המורשית בישראל של מותגי הבגדים "Abercrombie & Fitch" ו – "Hollister". המשיבה 2 היא בעלת המניות היחידה של המשיבה 1. המשיבה 3 היא החברה המוכרת את מוצרי המותגים בארץ. בהסכמת הצדדים, נמחקו המשיבות 1-3 מן ההליך, בהחלטה מיום 06/05/10.
עניינה של הבקשה הוא במשלוח פריטי לבוש של מותגי הבגדים "Abercrombie & Fitch" ו – "Hollister", אשר יובאו על ידי המבקשים ואשר עוכבו במשרדי אגף המכס בהתאם לסעיף 200א לפקודת המכס (נוסח חדש). המשיבות פעלו על פי הפרוצדורה הקבוע בפקודת המכס, הפקידו את הערבויות אשר נקבעו על ידי מנהל המכס וביום 04/05/10 הגישו תובענה כנגד המבקשים בגין הפרת זכויותיהן. תביעת המשיבות אוחדה עם תביעת המבקשים, אשר הוגשה מספר ימים קודם לכן (ביום 26/04/10), ואשר במסגרתה הוגשה בקשה זו.
על פי הנטען בבקשה, המבקש התקשר עם ספק זר בפרו במטרה לייבא בייבוא מקביל פריטי לבוש מקוריים של המשיבות ולשווקם בחנויות מותגים פרטיות בארץ . לאחר שערך בדיקות שונות למוצרים והשתכנע כי מדובר במוצרים מקוריים של המשיבות, הזמין המבקש מהספק בפרו כ - 2,213 חולצות T לגברים בעלות כוללת של 18,257.25$. עם הגעת המשלוח ארצה, עוכבו הטובין במשרדי אגף המכס בגין הפרה לכאורה של זכות יוצרים או זכות בסימן מסחר של המשיבות.
המבקש טוען כי הטובין אינם טובין מפירים אלא שמדובר בפריטים מקוריים אשר עיכובם נעשה בניגוד לדין במטרה לדחוק את רגליו אל מחוץ לשוק האופנה בארץ. לטענת המבקש המשיבות מיצו את זכויותיהן ביחס לטובין ובהתאם לדוקטרינת מיצוי הזכויות - אין בידיהן למנוע מהמבקשים יבוא, שימוש או שיווק נוסף של הטובין.
מעבר לאמור נטען, כי הטובין נרכשו בתמורה ובתום לב וראויים, לפיכך, להגנה הקניינית מכוח תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. נטען כי פעולת העיכוב הינה פעולה בלתי חוקית אשר באמצעותה מעוולות המשיבות כלפי המבקשים בעוולות שונות ומקפחות את זכויות היסוד של המבקשים, בהן הזכות לחופש העיסוק והזכות לחופש הקניין, כמו גם פוגעות בתחרות החופשית. לבסוף טענו המבקשים כי עיכוב הטובין גורם להם לנזק ממוני רב, לפגיעה בתדמית ובמוניטין ופוגע בזכותם היסודית לחופש העיסוק וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם כך שיש להיעתר לבקשתם וליתן להם את הצווים המבוקשים.
בתגובתן טוענות המשיבות כי הטובין, הנושאים את סימני המסחר הרשומים של המשיבות, הינם טובין מפירים אשר עוכבו כדין על פי סמכות מנהל אגף המכס מכוח סעיף 200א לפקודת המכס (נוסח חדש). המשיבות קיבלו לידיהן ארבע דוגמאות מתוך המוצרים שעוכבו ולאחר בדיקתם התברר כי מדובר במוצרים מזויפים ולא במוצרים מקוריים של המשיבות. המשיבות טוענות כי תכליתו של סעיף 200א לפקודת המכס הינה למנוע הפצת טובין החשודים כמפירים סימני מסחר ולסייע באכיפה יעילה של זכויות הקניין הרוחני ולפיכך אין לשחררם עד להכרעה בתובענה שהגישו.
עוד נטען מפי המשיבות, כי החלטת מנהל המכס לעכב את הטובין המפירים לכאורה, הינה החלטה מנהלית של רשות שלטונית וכי התערבות בית המשפט בכגון דא צריכה להיעשות רק במקרים קיצוניים בהם ברור כי החלטת הרשות השלטונית אינה סבירה בעליל וכי זהו אינו המקרה כאן. עיכוב הטובין הותנה בהפקדת ערובות כספיות מתאימות לכיסוי נזקי המבקשים, ככל שיהיו, ובכך איזן מנהל המכס כראוי בין אינטרס המבקשים לאינטרס המשיבות ואין הצדקה להתערבות בהחלטתו.
המשיבות טענו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן, באשר תביעת המבקשים הינה תביעה כספית ונזקם הנטען ניתן לכימות בכסף, בעוד ששחרור הטובין המפירים לכאורה והפצתם בשוק יגרמו נזק רב למשיבות, יפגעו פגיעה קשה בקניינן הרוחני ויאיינו את הסעד המבוקש בתביעת המשיבות. מנגד, היעתרות לבקשה תעניק למבקשים בהליך הזמני את הסעד העיקרי המבוקש בתביעתם ועל כן יש לדחותה.
לבסוף, נטען כי המבקשים נהגו בחוסר ניקיון כפיים, בהסתירם את זהות הספק הזר וחסימת האפשרות לברר את אמיתות טענותיהם, באופן השולל מהם את הזכות לסעדים זמניים.
סעד זמני הינו סעד הניתן טרם בירור התובענה לגופה והכרעה בזכויות הצדדים ומטרתו להבטיח את ביצוע פסק הדין בתובענה, לכשיינתן. לפיכך, בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לבחון בשלב ראשון את סיכויי הצלחת התובענה, על בסיס קיומה של עילת תביעה הנסמכת על ראיות מהימנות לכאורה. בשלב שני יש לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים, שעניינו הנזק אשר ייגרם למבקש באם לא יינתן הצו המבוקש אל מול הנזק אשר יגרם למשיב אם יינתן הצו, אשר יצדיק או ישלול היעתרות לבקשה [רע"א 4327/07 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שרביט (לא פורסם, 21/09/06); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (לא פורסם, 27/02/08)].
לעניין נטל ההוכחה, כבכל הליך אזרחי, הכלל הוא כי על בעל דין להוכיח את טענותיו מכוח עקרון היסוד לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". בהליך ביניים מסוג זה, הנטל על המבקש להראות כי קיימת לו זכות לכאורה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש על ידו, טרם בירור תביעתו.
בענייננו, עותרים המבקשים בתביעתם לסעד הצהרתי בדבר זכויותיהם בטובין שנרכשו, לצו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לעכב בידיהם את הטובין ולסעדים כספיים שונים. כתב התביעה והעילות המפורטות בו נשענים על הנחת היסוד לפיה הטובין שיובאו ארצה הינם פריטים מקוריים של המשיבות, אשר נרכשו ביבוא מקביל לאחר שהמשיבות מיצו את זכויותיהן בהם. טענה זו דרושה הוכחה והנטל להוכחתה היה ונותר על שכמי המבקשים. מנגד, הנטל להוכיח את טענות ההגנה, בהן גם טענת הזיוף, מוטל על שכמי המשיבות.
בדיון שנערך לפני ובסיכומיהם, מיקדו הצדדים את טיעוניהם בשאלה עיקרית אחת, היא שאלת אותנטיות הפריטים המיובאים, כאשר ברור הוא כי באם מדובר בטובין מפירים הרי שיש לדחות את הבקשה. לעניין זה העיד מטעם המשיבות מר ג'ון קריירו, מנהל מותג המשיבות, אשר בדק את ארבע דוגמאות הפריטים שנמסרו לידי המשיבות והגיש חוות דעת מפורטת הגורסת כי מדובר בפריטים מזויפים.
על פי חוות הדעת, בהשוואת המוצרים שנתפסו על ידי המכס למוצרים המקוריים של המשיבות נמצאו הבדלים המעידים באופן ברור על היות הפריטים המיובאים זיוף:
ביחס לחולצה הצהובה - נמצא כי צבע החולצה שנתפסה הוא בגוון שונה בהשוואה למוצר המקורי ואיכות הגרפיקה בכללותה נחותה. המומחה התייחס להבדלים באיכות הצלעות בצווארון החולצה, בסגנון התווית ובארץ הייצור של החולצה. בנוסף, חומרי הגרפיקה בחולצות שונים וחלק מן הכיתוב, אשר במוצר המקורי עשוי רקמה, מופיע כהדפס בלבד על החולצה שנתפסה. במאמר מוסגר אציין כי הבדל זה בולט לעין מהתבוננות גרידא בתמונות המצורפות לחוות הדעת. נטען כי החומרים והטכניקה המשמשים בגרפיקה אינם משתנים מדוגמה לדוגמה ועל כן מדובר בזיוף.
המומחה התייחס גם לשלושת דגמי החולצות האחרות (חולצה לבנה, כחולה ושחורה) וקבע לגביהם ממצאים דומים – נמצא כי צלעות הצווארון בחולצות שנתפסו הן מאיכות נחותה אשר אינה משמשת את המשיבות במוצריהן. על תגי המחיר נמצאו הבדלים ומספרי קודים שגויים. נטען בהרחבה באשר לגרפיקה המופיעה על גבי החולצות ונמצאו הבדלים מבחינת הצבע, הצורה, והטכניקה המשמשת ליצירת הגרפיקה. על פי חוות הדעת, טכניקת ההדפס לא צריכה להשתנות מדוגמה לדוגמה ועל כן המוצרים שנתפסו אינם מוצריהן המקוריים של המשיבות ומדובר בזיופים.