רוט נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 12/8/2011 התרחשה תאונת דרכים כאשר המבקש נהג ברכב פרטי ברחוב שמואל בייט בירושלים. המבקש ביקש לבצע פנית פרסה עם רכבו על מנת להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי.

רוכב אופנוע שנסע מאחורי המבקש, ובכיוון נסיעתו, פגע ברכבו של המבקש אשר היה בעיצומה של פנית הפרסה. כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות לרוכב האופנוע ונזקים לכלי הרכב.

קצין משטרה ערך למבקש שימוע בעקבותיו החליט לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום. בנימוקיו ציין קצין המשטרה כי למבקש עבר תעבורתי מכביד הכולל 65 הרשעות קודמות, כי המבקש גרם לתאונת דרכים בעת שסטה מנתיב נסיעתו על מנת לבצע פנית פרסה וכי קיים יסוד סביר לכך שהוגש כתב אישום כנגדו.

בבקשה לביטול הפסילה המנהלית שהגיש המבקש נטען על ידו כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בביצוע העבירה, כי השימוע נערך לו בשיהוי רב, כחודשיים לאחר האירוע, כי הפסילה פוגעת קשות בפרנסתו וכי לא נשקפת מסוכנות מנהיגתו.

עיון בחומר הראיות שבידי המשיבה מלמד כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד המבקש, שעוצמתן גבוה ביותר. תקנה 44(א) לתקנות התעבורה אוסרת על נוהג לבצע פנית פרסה אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה או סיכון לעוברי דרך. חרף האמור המבקש ביצע פנית פרסה במקום בו שדה הראיה לאחור נע בין 39-58 מטר בלבד. העובדה כי בסופו של דבר פגע רוכב האופנוע ברכבו של המבקש מלמדת כי היה בפניה שביצע המבקש כדי להפריע לתנועה ולסכן את עוברי הדרך.

לא מצאתי נפקות לטענת המבקש לפיה המשטרה לא אימתה את טענת רוכב האופנוע באשר למהירות נסיעתו. גם אם רוכב האופנוע לא נסע במהירות של כ-30-35 קמ"ש כנטען על ידו, ואף אם נסע במהירות העולה על המותר (טענה שלא נטענה על ידי המבקש בבקשתו), לא היה בכך כדי לסייע בידו של המבקש. על נהג המבצע פנית פרסה להביא בחשבון כי כלי רכב אחרים עלולים לעבור במקום, ויתכן גם במהירות העולה על המותר.

אינני מקבל את טענת המבקש כי השימוע נערך לו שלא בתוך 3 ימים כנדרש על פי הוראת סעיף 47(ג) (1) לפקודת התעבורה.

ראשית, קצין המשטרה החליט לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש על פי סמכותו לפי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה ולא לפי סעיף 47(ב) בו עוסק סעיף 47(ג).

שנית, כבר נפסק כי יש לפרש את הוראת סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה כך שפסילה מנהלית של רישיון נהיגה יכול שתעשה גם לאחר 3 ימים ממועד האירוע (בש"פ 6425/08 אלעיסוי נ' מדינת ישראל).

אני מתקשה לקבל את טענת המבקש בדבר השיהוי שבפסילת רישיונו.

עיון החומר החקירה מלמד כי התאונה התרחשה ביום שישי בשבוע, והמבקש נדרש להתייצב לחקירה במשטרה כבר ביום ראשון שלאחריו. דא עקא, המבקש עשה דין לעצמו וחלף התייצבותו לחקירה בחר להתקשר לתחנת המשטרה, ומשלא נענה נסע להוריו בנתניה. בהמשך התייצב הנאשם על דעת עצמו בתחנת המשטרה בנתניה ואף יצא את הארץ.

הנה כי כן, הנאשם לא נחקר בגין התאונה עקב התנהגותו ומחדליו הוא. לא יעלה על הדעת כי המבקש, אשר גרם בהתנהגותו לעיכובים בחקירת התאונה, ישמע עתה בטענה כי המשטרה השתהתה בגיבוש מסקנותיה בגינה.

האירוע בו היה המבקש מעורב מלמד על המסוכנות הנובעת ממנו. ביצוע פנית פרסה במקום בו בוצעה על ידי המבקש מלמד כי הוא לא נתן את דעתו לחובה המוטלת על הנוהגים בדרך.

בחינת עברו התעבורתי של המבקש מלמדת כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, למבקש לא פחות מ-65 הרשעות קודמות, רבות ומגוונות, כולל התנהגות שאינה זהירה, מספר עבירות טלפון, מספר עבירות של אי ציות לאור אדום, עבירות מהירות ואי מתן אפשרות להולכי רגל לשלים חציה בבטחה במעבר חציה. עבר מכביד מסוג זה מלמד גם הוא על המסוכנות הנובעת מהמבקש.

לא נעלמו מעיניי טענות המבקש באשר לקשיים הנגרמים לו כתוצאה מפסילת רישיונו. אולם, על ביהמ"ש להעדיף את האינטרס הציבורי, המחייב להגן על הציבור מפני המסוכנות הנובעת מנהיגתו של מהמבקש, על פני האינטרסים האישיים של המבקש.

סוף דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה. לכן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ב, 11/10/2011 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט