פסק דין
תביעה בגין נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 4(ג) לחוק הנ"ל.
ביום 24/12/05, עת נהג התובע, יליד 1959, ברכב נשוא התביעה, המבוטח ע"י הנתבעת, החליק הרכב על הכביש ופגע באי תנועה (להלן – "התאונה").
אין מחלוקת לעניין החבות.
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר נחשון רנד, קבע בחוות דעתו כי, עקב התאונה הנ"ל נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 1% בגין צלקת בפנים, ונכות צמיתה בשיעור 1% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.
ב"כ התובע טוען כי עקב התאונה הנ"ל נפגע התובע בצווארו, בראשו, במצחו ובזרועו השמאלית, ונגרמו לו שריטות ושפשופים, והוא הובהל לבית חולים, שם נבדק, טופל ושוחרר לביתו, ומשלא חלפו כאביו הוא פנה שנית, בחלוף מספר ימים, לבית החולים. לטענתו, עקב התאונה הנ"ל החל התובע סובל מכאבים בצוואר ובראש, וכן מירידה בזיכרון, בריכוז ובמצב הרוח, והחל סובל מתח וחרדה מנהיגה, הוא נזקק למעקב אורטופדי ופסיכיאטרי, וקיבל טיפולי פיזיותרפיה, ונזקק לעזרתה של אשתו, בעיקר בשבועיים הראשונים לאחר התאונה. ב"כ התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות רפואה לעבר ולעתיד, סך של 6,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, וסך של 16,451 ₪ בגין כאב וסבל.
ב"כ הנתבעת טוען כי פגיעתו של התובע עקב התאונה הנ"ל הייתה קלה ביותר, ואת הנכות הרפואית המזערית בשיעור של 2%, קבע המומחה הנ"ל אך מחמת הספק בלבד, ומכל מקום, היא לא הותירה השפעה תפקודית שהיא על התובע, אשר שב לעבודתו ללא גריעה בשכרו. כן נטען כי לתובע עבר רפואי עשיר, לרבות בעיות רפואיות בלב, בברך, ברגל, בזרוע ובגב, וכי בעברו היה מעורב בתאונות עבודה רבות, וכי לאחר פגיעה בעבודה מיום 22/4/07 הוא הפסיק לעבוד, והחל מקבל קצבת מל"ל, בשל נכות צמיתה שנגרמה לו. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 500 ₪ בגין הוצאות נסיעה, ובסך 4,500 ₪ בגין כאב וסבל.
עיינתי במסמכים הרפואיים התומכים בתביעה, ומצאתי כי עקב התאונה הנ"ל פנה התובע לבית החולים, בשתי הזדמנויות, והתלונן על כאבים בצוואר, בראש, בגב ובזרוע שמאל, אובחנו שריטות במצח ורגישות בעמוד שדרה צווארי, קיבל מספר טיפולי פיזיותרפיה, (ראה אישור מכון פיזיותרפיה מיום 7/2/06), והיה במעקב רפואי לפרק זמן מסויים, לרבות ע"י פסיכיאטר, לאחר שהתלונן על מתח, חרדה וירידה בריכוז, וכן במעקב רפואי ע"י מומחה נוירולוג, לאחר שהתלונן על כאבי ראש, ותוצאות הבדיקות שביצעו המומחים הנ"ל היו תקינות (ראה אישורים רפואיים מיום 19/9/06 ומיום 30/12/05 ומיום 5/1/06).
המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רנד, קבע כי עקב התאונה הנ"ל נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור כולל של 2%. המומחה קבע כי:
"מהתיעוד שהוצג בפניי סביר מאוד כי סבלו ונכותו בגין עמוד שדרה צווארי ויד שמאל לאחר התאונה נשואת תובענה זו היו מזעריים אם בכלל, ורוב נכותו זו נגרמה בתאונת העבודה ב- 2007".
עוד קובע המומחה הנ"ל כי:
"הצלקת שנגרמה לו היא פשוטה אינה מכערת במידה ניכרת, אינה היפרטרופית ואינה צמודה לרקמות תחתיה...".
לעניין זה עיינתי בתמונות המצורפות לכתב התביעה, המתעדות את הצלקת במצחו של התובע.
לאור מסקנות המומחה, לפיהן, נכותו של התובע, עקב התאונה הנ"ל, הינה מזערית, ולאור העובדה לפיה, עקב התאונה הנ"ל נגרמה לתובע צלקת במצח, כפי שתוארה במסמכים הרפואיים, בחוות הדעת, וכן בתמונות המצורפות לתביעה, ולאור טיב הבדיקות והטיפולים הרפואיים להם נזקק התובע, כפי שציינתי, אני פוסק לו, בגין כאב וסבל, פיצוי בסך של 9,000 ₪.
כמו כן, ואף שלא הוגשה ראיה להוכיח את היקפן המדויק של הוצאות הנסיעה שנגרמו לתובע עקב התאונה הנ"ל, סביר הוא כי לתובע נגרמו כאלו, לאור הבדיקות והטיפולים הרפואיים להם נזקק, במוסדות הרפואיים השונים, ואני פוסק לו בגין כך, על דרך ההערכה, פיצוי בסך 1,500 ₪.
אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין עזרת צד ג', משלא הוגשה כל ראיה להוכיח גרימת נזק זה, ומאחר ושוכנעתי כי פגיעתו של התובע עקב התאונה הנ"ל לא הצריכה עזרה חריגה של בני משפחתו.
כמו כן, דוחה אני את התביעה לפיצוי בגין הוצאות רפואה, משלא הוגשה ראיה להוכיח נזק זה, ומאחר והוצאות כאמור מכוסות במסגרת חוק בריאות ממלכתי.
מאחר והמומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נגרמה, עקב התאונה הנ"ל, נכות צמיתה בשיעור של 2%, ולאור הצלקת שנותרה במצחו של התובע, כפי שנראית בתמונות ותוארה באישורים הרפואיים, שוכנעתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות שכ"ט המומחה הנ"ל, בסך 5,850 ₪, בהן נשא התובע, לפי ההחלטה מיום 17/5/09, נוסף על סכום האגרה, בסך 600 ₪.
סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 16,950 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין, הכל תוך 45 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה.