פסק דין
א.מבוא
1.מתברר כי פרח הגרברה מהווה עולם ומלואו, למי שעוסק בכך. במהלך שמיעת העדויות הרבות בתיק, נפתח בפני צוהר אל עולם זה.
ניר רווה (להלן: התובע), טוען בתביעתו כי הנתבעת, דור כימיקלים בע"מ (להלן: דור או הנתבעת), גרמה לו נזקי עתק בעת יישום החומר "פור-דור 37", המשמש לחיטוי קרקע טרום שתילה (להלן: פורדור), במשקו שבבית זייד, ביום 9.7.93 (להלן: החיטוי).
התובע הזמין את החיטוי אצל הנתבעת וזה בוצע באמצעות צבי גוטליב (להלן: גוטליב).
הנתבעת שלחה נגדו ונגד חברת גוטליין בע"מ, שנטען כי גוטליב עבד אצלה, הודעה לצד שלישי. החברה גוטליין בע"מ, נמצאת בהליכי פירוק ולכן ההליכים נגדה עוכבו.
להלן יכונו הנתבעת והצד השלישי ביחד ולחוד: הנתבעים.
2.כפי שהתובע מציין בסיכומיו "זה גלגולה השלישי של תביעה, שהוגשה לראשונה בשנת 95' במחוזי בירושלים ובהמשך במחוזי בחיפה [ת/1 374]. שתיהן נמחקו עקב בקשות לפטור מאגרה שנכשלו [121/2, ת/5]. רק בהליך זה ניתן פטור חלקי מאגרה" (ההדגשה במקור – ח.ה.).
הליך זה החל להתברר בפני שופט אחר. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי בשנת 2006, התנהל בין הצדדים הליך גישור ממושך שנכשל ובסופו של דבר, נשמעו עדויות רבות בתיק והוגשו סיכומים מטעם כל הצדדים.
3.כאמור התביעה דנן הוגשה באיחור, ערב התיישנותה, הראיות בתיק נשמעו בפני, למעלה מ- 15 שנים לאחר קרות האירועים נשוא התביעה. שנים בהן, רווה עבר לגדל ורדים, הפסיק לגדל ולטפח גרברות ומשנת 98' ואילך, חדל לגמרי לעסוק בחקלאות וכיום עיסוקו העיקרי הוא במתן ייעוץ כלכלי.
4.עובר לאירועים המתוארים בכתב תביעה, היו לתובע כ- 12 דונם חממות, חלקן היו ריקות. הוא עסק לטענתו, בטיפוח ולבירה של זנים חדשים של גרברה ושימש נציגו בישראל של מטפח זני גרברה גרמני. בנוסף, עסק בהפצת זנים חדשים ובייצור שתילים (כך הציג עצמו במכתבו מיום 5.12.93, נספח ד'1 לתצהירו ת/1).
החיטוי בוצע בחממה א', בה לא היו גידולים. מטרת החיטוי הייתה להדביר מזיקים בקרקע לקראת שתילה.
5.התובע כימת את תביעתו במועד הגשתה (6.7.00), בסך של 3,463,422 ₪ לצורך אגרה, אף כי לטעמו, שיעור הנזק באותו מועד היה גבוה בהרבה. סכום זה, כשהוא משוערך להיום (ממועד חוו"ד ת/10 של השמאי גרטל, מיום 16.10.94), מגיע ללמעלה מ- 10 מיליון ₪. כבר עתה אציין, כי הסכומים הנ"ל לא הוכחו והינם מופרכים ובלתי סבירים. לו נזקו של התובע היה מסתכם בסכומי עתק אלו, הרי שמצב החקלאות בארצנו היה מזהיר בכלל ושל משק מגדל גרברות, בפרט. משקו של התובע, מי שהיה מומחה לטענתו, לגידול ולטיפוח זני גרברה, היה אמור להיות מצליח מאוד קודם לאירועים המתוארים בתביעה, ולא כך הוא, כפי שיובהר להלן.
6.הקשר של רווה עם הנתבעת נוצר באמצעות מנהל המחלקה החקלאית בדור דאז, מר יוסי גונן ז"ל (להלן: גונן), שנפטר קודם לבירור התביעה דנן. גם השמאי שנשלח מטעם הנתבעת, מר הרצל אלמון ז"ל (להלן: אלמון), הלך לבית עולמו, טרם שמיעת הראיות בתיק זה.
הנתבעת קובלת על כך שעקב השתהות התובע בהגשת התביעה, נבצר ממנה להביא את העדים הנ"ל, שהם עדי מפתח וגם הצד השלישי טוען כי עיתוי הגשת התביעה הנוכחית, לאחר מות גונן, איננו מקרי, כלל וכלל.
7.הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות, דהיינו מה גרם לנזק והן בשאלת שיעורו.
התובע טוען כי עקב ישום לא נכון של הפורדור, שהינו חומר מסוכן, בחממה א', רחף עבר וגרם נזק לחממה ב' הסמוכה. כמו כן, באמצעות מערכת המים, עבר החומר למשתלה והשמיד את כל השתילים שם. התובע טוען כי הנזק במשתלה גרם לאובדן כל זני הטיפוח הייחודיים שהיו לו ובכך נגרם הרס מפעל חייו ואהבתו, טיפוח זני גרברה חדשים. עקב כך נאלץ לטענתו, להפסיק גידול גרברות ונגרמו לו כאמור נזקי עתק.
דור והצד השלישי טוענים כי הנזק לו טוען התובע, לא נגרם בעטיו של החיטוי וכי טענותיו של התובע על נזקיו מוגזמים ומופרכים. טענותיו באשר לעיקר הנזק, נזק כללי שכולל הפסד עתידי בגין אובדן זני טיפוח, הן פרי דמיונו הפורה. הם מעלים אפשרות, לפיה התובע, במו ידיו, גרם לנזק במשתלה, עת בחר להוסיף ביום שישי ה- 9.7.93, באמצעות הציוד והמשאבה שהשאיר במקום גוטליב, חיטוי באדיגן.
עוד אקדים ואציין כי התובע ניהל את עסקו, משק לגידול ולטיפוח גרברות, במסגרת חברה פרטית, שלא הוא היה בעל מניותיה היחידי, שנקראה "משתלת ניר רווה בע"מ" (להלן: החברה) ואילו התביעה הוגשה מטעם רווה האיש, ולא בשם החברה.
הנתבעים טוענים כי בעלת הדין הרלבנטית, החברה, לא תבעה ומאחר שרווה איננו בעל הדין הנכון, דין התביעה להידחות כבר מטעם זה.