רודיטי נ' שוורץ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקיו הנובעים מהוצאת דיבתו על ידי הנתבע.

מבוא עובדתי וטענות הצדדים:

1. בתקופות הרלוונטיות לתביעה הצדדים היו שכנים בבית משותף ברחוב המלבן 12 בגבעתיים ובו 8 דירות מגורים אשר 3 מהן בבעלות התובע.

2. לטענת התובע, בשני אירועים הוציא הנתבע את דיבתו -

האחד- הנתבע פרסם בלובי הבית המשותף , מודעה ובה פורטו חובות הדיירים לקופת ועד הבית ובמסגרתה נכתב כי הנתבע ורעייתו חבים תשלומים כאמור. לטענת התובע, האמור במודעה הינו שקרי, המודעה פורסמה מתוך כוונה להכפיש את שמו כמי שלא משלם את מסי ועד הבנין. בנוסף, לטענת התובע, המודעה פורסמה במיקום בו היא גלויה לעין כל ומשכך, נגרמו לו נזקים כפועל יוצא מפרסומה. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע התרשל הואיל ולא בדק , טרם פרסום המודעה, את אמיתות תוכנה.

בנסיבות אלו- לטענת התובע, הוא זכאי לשיפוי בגין נזקיו וזאת, הן בהתבסס על חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע") והן, בהתבסס על פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"פקודת הנזיקין") .

השני - במהלך החודשים 12/2009 ו 1/2010 הגיע הנתבע למשרדי עיריית גבעתיים, פנה למנהל בכיר באגף שפ"ע - מר אבישי נחום - ושטח בפניו סיפורי בדים במסגרתם טען כי התובע כרת עץ צאלון מגינת הבית המשותף כי התובע "פשט את הרגל" , מצוי בקשיים כספיים וספק באם יוכל לספק לעיריית גבעתיים את השירות בגינו הוא מקבל ממנה תשלום וכן, כי התובע נקלע לסכסוך עם העירייה וזו חדלה מלקיים עימו קשרים עסקיים. לטענת התובע , האמור הינו שקרי ובנוסף, הואיל והוא מספק שירותים לעיריית גבעתיים ובנוסף, אשתו עובדת עירייה, הרי שהיה בפרסומים השקריים האמורים בכדי לגרום להם נזקים ואף לפגוע בפרנסתם.

התובע העריך, במסגרת התביעה , את נזקיו בסך של 100,000 ש"ח ולחילופין עתר לסעד כספי בהתאם לקבוע בסעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע.

3. לטענת הנתבע, מקור הסכסוך הינו בכריתת עץ צאלון על ידי התובע, ללא הרשאה, מגינת הבית המשותף ,כריתה אשר הובילה לירידה בערך הדירות בבית.

לטענת הנתבע בגין הכריתה האמורה וכן, בגין חובותיו של התובע לקופת ועד הבית , ננקטו על ידו ועל ידי נציגות הבית המשותף הליכים כנגד התובע וזאת הן במסגרת בוררות בפני בורר מטעם האגודה לתרבות הדיור והן, בבית משפט. לטענת הנתבע, במסגרת ההליכים האמורים הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה במסגרתו הודה התובע כי הוא חב תשלומים לועד הבית וכן, כי כרת את עץ הצאלון כנטען ומשכך, שילם התובע סך של 1,200 ש"ח בגין האמור.

לטענת הנתבע, לאור הסכם הפשרה הרי שפרסום המודעה בדבר חובותיו של הנתבע לוועד הבית כמו גם טענות הנתבע בכל הנוגע לכריתת עץ הצאלון על ידי הנתבע הינם אמת. זאת ועוד, לטענת הנתבע, הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין ומשכך, לאור הסכם הפשרה מנוע התובע מהגשת תביעה זו.

לגופן של טענות טוען הנתבע כי באשר לאירוע הראשון - הרי שהוא אמנם פרסם את המודעה ואולם, האמור במודעה הינו אמת וכן, הפרסום נעשה במסגרת תפקידו כנציגות הבית המשותף .באשר לאירוע השני הרי שהנתבע מכחיש את האירוע מכל וכל ולטענתו ככלל לא הגיע למשרדי עיריית גבעתיים לשם הגשת תלונה כנגד התובע בגין כריתת עץ הצאלון אלא, פנה לאגודה לתרבות הדיור וכן לבית המשפט בנושא ובנוסף, מעולם לא פגש כנטען את מר אבישי נחום.

בנסיבות אלו- לטענת הנתבע דין התביעה להדחות.

טרם אפנה לדיון בטענות הצדדים אציין כי כל אחד מן הצדדים הוסיף על הטענות הנטענות בכתבי בי-דין, טענות נוספות במסגרת התצהירים ואפילו במסגרת הסיכומים- כך, התובע הרחיב את טענותיו וטען לאירוע נוסף במסגרתו הגיע הנתבע למשרדי העירייה ובפני עובדות עירייה נוספות פנה לאשתו של התובע והטיח בפניה טענות הנוגעות לחובות ועד הבית. הנתבע מצידו הוסיף טענה ולפיה במסגרת הליך גישור הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה בעל פה ולפיו, הוא יוותר על תביעתו בנוגע לעץ הצאלון ואילו התובע יוותר על תביעתו זו בפני.

כל אחד מן הצדדים הודיע, בהזדמנות הראשונה, כי הוא מתנגד לכל הרחבתחזית והואיל והטענות האמורות המהוות אמנם הרחבת חזית, אין הן מהוות חלק מיריעת הדיון בפני ואינני מתירה הרחבתה באופן שתכלול אותן.

דיון והכרעה:

5.במסגרת דיונים אשר התקיימו בפני העידו הצדדים עצמם וכן, עדים מטעמם ובכלל גם אבישי נחום.

אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות מטעמם, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

האירוע הראשון: