אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רובינשטין נ' רובינשטין ואח'

רובינשטין נ' רובינשטין ואח'

תאריך פרסום : 09/12/2011 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
30381-01-11
05/12/2011
בפני השופט:
צחי עוזיאל

- נגד -
התובע:
1. דב רובינשטיין ע"י ב"כ
2. עו"ד ארז חבר ועו"ד רעות צומעי

הנתבע:
1. רוחמה רובינשטיין
2. עין טל (1983) בע"מ

פסק-דין

פסק דין

בפניי בקשה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו המבקש הוא הבעלים של רכב מסוג טויוטה ראב מ.ר. 1016050 (להלן- הרכב) ולכן אין המשיבה 2 רשאית להיפרע מהרכב בגין חובותיה של אשת המבקש, המשיבה 1.

המבקש והמשיבה 1 נישאו זה לזו בשנת 1949. הרכב נשוא התובענה ניתן למבקש בירושה מבנם המנוח של המבקש והמשיבה 1, שנפטר בטרם עת ביום 26.3.03 והותיר בצוואה את כל רכושו למבקש.

המבקש פנה לבית המשפט למתן הסעד לאחר שהמשיבה 2 ביקשה לעקל ולתפוס את הרכב, וזאת במסגרת ניסיונותיה לגבות את חובה של המשיבה 1. חובה של המשיבה 1 למשיבה 2, לפי תיק ההוצאה לפועל, עומד היום על סכום העולה על 18 מיליון ₪ והינו תוצר של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 23.2.03 בת.א. 1501/03. מאז מתן פסק הדין האמור, פועלת המשיבה 2 למימושו וזאת במסגרת תיק פש"ר 432/03 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כאן המקום להזכיר כי המנהל המיוחד לנכסי המשיבה 1, עו"ד גדעון שרויאר (להלן – המנהל המיוחד), הצטרף להליך, הגיש ראיות מטעמו והביע התנגדות למתן הסעד המבוקש.

לטענת ב"כ המבקש וב"כ המשיבה 1, אין לראות ברכב כרכושם המשותף של בני הזוג, שכן עסקינן בנכס חיצוני, שניתן בירושה למבקש בלבד ואינו מהווה חלק ממסת הנכסים המשותפים.

ב"כ המשיבה 2 והמנהל המיוחד טענו, מנגד, כי יש לדחות את בקשתו של המבקש, שכן עסקינן בסעד מן היושר שאין להעניקו למי שתובענתו נגועה בחוסר תום לב או באי ניקיון כפיים וממילא, כך נטען, מדובר בנכס שהינו בבעלותם המשותפת של בני הזוג.

טענת ב"כ המשיבה 2 והמנהל המיוחד בקשר לחוסר ניקיון כפיו של המבקש מתייחסת, רובה ככולה, להליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין אותם הצדדים ואשר במסגרתם נדונו (בין באופן ישיר ובין באופן עקיף) שאלות הנוגעות לרכוש שהיה רשום על המבקש או על המשיבה 1 (זכויות בדירת המגורים, מניות בחברה ועוד). לטענת ב"כ המשיבה 2 והמנהל המיוחד, העובדה שהמבקש לא חשף את כל ההליכים הקודמים בפני בית המשפט וההתנהלות שלו באותם ההליכים מצביעות על כך שהמבקש עושה כל שניתן כדי לסייע למשיבה 1 להתחמק מחובותיה ועל כן יש לדחות בקשתו.

יצוין כי לא התרשמתי שהמבקש ניסה להסתיר מפני בית המשפט את ההליכים המשפטיים הקודמים. מן החומר שהוגש עולה בבירור כי המשיבה 2 הייתה צד לכל ההליכים הקודמים, כך שהמבקש וודאי היה ער לכך שלא מן הנמנע כי המשיבה 2 תציגם בהליך הנוכחי. אין המדובר במקרה בו נושה מציג לבית משפט פסק דין הדוחה בקשה למתן פסק דין הצהרתי נגד נושה אחר, כי אם בהליכים שהתנהלו כאמור בין אותם הצדדים. אכן, היה ראוי כי המבקש הוא שהיה מפרט את השתלשלות ההליכים מאז מתן פסק הדין נגד המשיבה 1, אולם הימנעות זו לא מחייבת, לטעמי, דחיית התובענה רק בשל טעם זה.

בנוסף, איני סבור כי ניתן לגזור מסקנות כלשהן מההליכים הקודמים, שרובם התנהלו לפני זמן רב. מעבר לכך שלא כל החומר השייך להליכים הקודמים הוצג לעיוני (חלק מהחומר אף חסוי), אלא שבענייננו מדובר בשאלה ממוקדת וצרה הנוגעת לבעלות ברכב, שנולדה לאחר שהוסכם כי כל המיטלטלין שבחזקת המבקש והמשיבה 1 הינם בבעלותם המשותפת למעט הרכב שניתן בירושה. אופי השאלה העומדת לדיון לא מצריך, לטעמי, גזירת מסקנות מרחיקות לכת מהליכים משפטיים קודמים, כפי שמבקשים ב"כ המשיבה 2 והמנהל המיוחד.

השאלה הטעונה הכרעה הינה, כאמור, ממוקדת וצרה - האם הרכב, נשוא התובענה, הינו בבעלותו הבלעדית של המבקש או בבעלותם המשותפת של המבקש והמשיבה 1? התשובה לשאלה שבפניי מצויה בתחום דיני המשפחה והיא מחייבת בחינת סוגיות הקשורות לתחולתה של חזקת השיתוף.

המבקש והמשיבה 1 נישאו בשנת 1949 ועל כן המשטר הרכושי החל עליהם אינו הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, כי אם הלכת השיתוף בנכסים, שהתפתחה בפסיקה. בהתאם להלכת השיתוף, קיימת חזקה כי הרכוש שנצבר במשך חייהם של בני זוג, החיים יחד ומקיימים משק בית משותף, הוא משותף, אלא אם ישנן ראיות על כך שהתגבשה ביניהם כוונה אחרת.

אמנם חזקת השיתוף חלה על כלל נכסיהם של בני הזוג, אולם כאשר מדובר בנכסים "חיצוניים", שניתנו במתנה או בירושה לאחד מהם ולאחר הנישואין, כמו בענייננו, אין החלה אוטומטית של הלכת השיתוף, אלא יש לבחון את עובדותיו ונסיבותיו של המקרה הנדון. ראוי להפנות בהקשר זה לדברי כבוד השופט מצא בע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נה (4) 709:

"הכול, בוודאי, יסכימו כי החלה "אוטומטית" של הלכת השיתוף גם על נכסים חיצוניים לא תהווה דין רצוי; ומאידך, אין גם מי שיחלוק כי השיתוף בנכסי בני- זוג עשוי, בעיקרון, לחול גם על נכסיהם החיצוניים. מנקודת מבט משפטית יש בסיס להבחין בין נכסים חיצונים לבין נכסים שבני- זוג רוכשים במאמציהם העצמיים במהלך תקופת נישואיהם. ההבדל העיקרי הוא בכך, שנכסים חיצוניים נופלים בחלקו של אחד מבני הזוג מכוח זיקה – משפחתית, חברתית או אחרת – שאין לה ולנישואיו לבן- זוגו ולא כלום. ומהבדל זה צומחים שורה של טיעונים אפשריים נגד החלתה ה"אוטומטית" של הלכת השיתוף על נכסים חיצוניים, בכללם זכותו הקניינית של בן הזוג לגבי נכסים שרכש לפני נישואיו, וכן כיבוד רצונו וכוונתו של מעניק נכס כזה, במתנה או בירושה, לאחד מבני הזוג. להסכמת בן- זוג, לשתף את בן- זוגו גם בנכסיו החיצוניים, יש, כמובן, משקל מכריע; וביטוי להסכמתו (או לאי- הסכמתו) לכך עשוי להימצא גם באיכות יחסיהם של בני הזוג.

...

אכן, טמיעתו ברכוש המשותף של נכס שנפל לאחד מבני הזוג ממקור חיצוני – אף אם מדובר בטמיעה רעיונית ומעשית, ולאו דווקא בטמיעה פיזית או פורמלית – עשויה להעיד על הסכמה משתמעת בין בני הזוג לשיתוף בן הזוג השני גם בנכס זה. אך התשובה לשאלה, כלום הנכסים החיצוני אמנם נטמע ברכוש המשותף, חייבת להיגזר מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון".

לאור האמור, עובדת רישומו של הרכב על שם המבקש בלבד, לאחר שנתקבל בירושה, הינה בעלת ערך הוכחתי מסוים לטובת המבקש, אולם אין בה כדי לשלול, מיניה וביה, את החלת חזקת השיתוף. השאלה הטעונה הכרעה, בענייננו, מתייחסת להתנהגותם של המבקש והמשיבה 1, שכן חזקת השיתוף לגבי הרכב תחול רק במקרה בו משתמעת כוונה שכזו מהתנהגותם.

לאחר ששמעתי את עדותו של המבקש ובחנתי את הראיות שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי חזקת השיתוף חלה גם לגבי הרכב נשוא התובענה, וזאת מן הטעמים הבאים:

טיב הנכס והיותו משמש את המבקש והמשיבה 1 – מן הראיות עולה כי הרכב לא שימש רק את המבקש. המבקש העיד בבית המשפט כי גם המשיבה 1 נוהגת ברכב (עמוד 6 שורה 2). אמנם המבקש מסר כי המשיבה 1 נוהגת ברכב "רק יחד איתי", אולם אין בכך כדי לשלול את המסקנה כי הרכב משמש את שניהם באותה מידה. תשובה זו של המבקש מעוררת תמיהות - אלא אם הטעם לכך שהמשיבה 1 נוהגת ברכב יחד איתו נעוץ בגילאים של בני הזוג - שכן לא הוסבר לי מדוע המשיבה 1 לא רשאית לנהוג ברכב שלא בנוכחות המבקש.

יתרה מכך, המנהל המיוחד הגיש מכתב מסוכנויות הביטוח גוונים בנוגע לפוליסת הביטוח של הרכב (ראו נספח 3 לבקשת המנהל המיוחד) ממנו עולה כי הסוכנות מיענה את המכתב למבקש ולמשיבה 1 יחדיו, מה שמצביע לכאורה כי הפוליסה נרשמה על שם שניהם. יוער כי אני מסכים עם טענת המנהל המיוחד בסיכומיו שלפיה היה על המבקש לצרף את פוליסת הביטוח וההימנעות מצירופה פועלת לחובתו, שכן בהיעדרה נותר המכתב האמור מסוכנות גוונים המחזק את המסקנה כי מדובר ברכב של המבקש ושל המשיבה 1.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ