רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים

פסק דין

לפניי בקשת הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (להלן: "הרשות") לסלק על הסף את תביעתו של מר חיים רובינסון (להלן: "התובע" או "רובינסון") נושא תא"מ 758-02-14.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שהוגשו בכתב, וכן שמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.5.2014, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות על הסף, הן בהעדר עילה, הן בהתקיים מעשה בית-דין והן בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה.

התובע מנהל, על פי עדותו, עשרות רבות של הליכים מול הרשות (וראו לעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 28.5.2014, ש' 24), שעניינן דרישתו להכיר באחוזי נכות גבוהים מאלה שהוכרו לו בפועל על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957 (להלן: "החוק"). במסגרת זו הגיש, בין היתר, תובענה לבית משפט זה, נושא תא"מ 48482-01-13 (להלן: "ההליך הקודם"), אשר נדונה לפני כב' השופט יובל גזית, ונדחתה על הסף – בהעדר סמכות עניינית, בפסק דין מנומק מיום 29.1.2014.

בעקבות החלטה זו, הגיש רובינסון את התובענה שלפניי, אשר מהותה, כך נכתב בכותרתה, "המצאת ועדת עליונה בגין חירשות מלאה באחוזי נכות". בפתחו של כתב התביעה הקצר, כעמוד וחצי אורכו, ציין התובע כי:

"בתיק 48482-01-13 נכתב על קיום החלטת בית המשפט מיום 18.2.2004 לאחר דיון בבית המשפט השלום בתל-אביב בפני כבוד השופט יובל גזית התבקשה הנתבעת להמציא את דו"ח הוועדה שהייתה על פי כתב הבקשה לסילוק על הסף. ציטוט" עמדת המבקשת בתמצית הינה, כי דין התובענה להידחות על הסף מטעמים של קיום החלטת בית המשפט מיום 18/2/04 במלואה, חוסר סמכות ומחמת מעשה בית דין.""

ובהמשך כתב התביעה:

"בית משפט המחוזי וועדת עררים קבעה כי יש להעמיד את התובע בפני וועדה רפואית עליונה בגין אחוזי הנכות הדבר סותר את כתב הבקשה למחוק על הסף בגין קיום החלטות בית משפט בתיק מיום 18.2.04.

ב"כ הרשות פרקליטות מחוז תל-אביב אזרחי אינה מוסרת את המידע הנכון שברשות המוסמכת בגין פגימות נוספות. כל מה שנכתב ע"י ב"כ הרשות הינו מגמתי על מנת להסוות את האמת.

יהא זה מן הדין ומן הצדק לחייב את הרשות וב"כ הרשות לשלם לתובע בגין הסתרת האמת ופגיעה בתובע על מנת להראות ברבים מי הוא התובע, פגיעה בכבוד האדם ופגיעה." (כך במקור – ע"י)

בדיון שהתקיים לפניי הבהיר התובע כי:

"המשפט שלנו לא וועדות רפואיות אלא אך ורק כאשר עורכת הדין הזו [ב"כ הרשות – ע"י] הופיעה בבית משפט שלום שאומרת כי אכן זה בוצע ההחלטה של בית משפט..." (עמ' 1 ש' 11 – 12)

וכן הוסיף וציין כי:

"מאחר וקיבלתי קנס בגלל שאמרה בבית המשפט אצל כב' השופט גזית שהמשמך הזה בוצע ובגלל שזה בוצע קיבלתי קנס. אני רוצה את המסמך שעליו שילמתי. המשפט שלנו להמציא את הוועדה הזו על קיומו של דבר." (עמ' 1 ש' 20 – 22)

העולה מן האמור הוא, כי תובענתו של התובע לפניי היא להורות לרשות, באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), להמציא לידיו פרוטוקול של ועדה רפואית עליונה שכונסה והתקיימה בהתאם לפסק דין נטען (אשר לא צורף לכתב התביעה או לבקשות הרבות שהגיש התובע) מיום 18.2.2004.

כאמור, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות על הסף, הן מאחר שאין היא מגלה עילה והן מאחר שאין היא מצויה בסמכותו של בית משפט זה.

אף שהתובע שב והבהיר, כי התביעה שהגיש אינה עוסקת באחוזי הנכות שנפסקו לו, הרי סוגייה זו שבה ועלתה הן בבקשות הרבות שהגיש, הן בדיון, והתובע שב והדגיש, כי אין הוא משלים עם אחוזי הנכות שנפסקו לו בוועדות הרפואיות השונות, אשר לטענתו, נובעים מפרשנות שגויה של החוק (וראו לעניין זה עמ' 1 ש' 24 – 25).

לעניין זה, צודקת הרשות, כי ככל שמדובר בהשגה על אחוזי הנכות שנפסקו, משולל בית משפט זה סמכות לדון בעניין, שכן החוק קובע הליכי השגה ספציפיים, אשר התרשמתי כי התובע מכיר אותם על בוריים.

אשר לטענה כאילו היה על הרשות להמציא, מכוח פסק הדין בהליך הקודם, מסמכים כלשהם לידי התובע – לטענה זו לא נמצאו תימוכין, ולו ברמז, בלשונו של פסק הדין, אולם גם אילו היה הדבר כך – הדרך לתקוף אי-קיומו של פסק דין (וכאמור – לא ראיתי הנחייה כאמור בפסק הדין).

ואם מבקש התובע מבית משפט זה להורות לרשות להמציא לידיו מסמך פלוני – הרי הליך של תובענה בסדר דין מקוצר איננה הדרך הדיונית הנכונה לעשות כן, ולא זו תכלית ניהולם של הליכים משפטיים מסוג זה. מכאן שגם אם תתקבלנה כל טענות התובע (ואני מתקשה למצוא בכתב התביעה או בשפע הבקשות שהוגשו בעקבותיה סיכוי של ממש לכך), עדיין לא יוכל לקבל את הסעד שהוא עותר לקבלו – ודי בכך על מנת להביא לדחיית התובענה על הסף.