רהיטי עמק איילון דוד זהר כהן (1992)בע"מ נ' גדות טירן

פסק דין

התובעת שיווקה באמצעות הנתבע רהיטים שייצרה, תמורת עמלה שהייתה אחוז מסוים מהמכירה ללקוחות. לטענת התובעת, הנתבע גבה כספים מלקוחות אך לא העבירם אליה, ולטענת הנתבע, התובעת לא שילמה לו עמלות על עסקאות שביצע עבורה. מכאן התביעות ההדדיות.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת הינה חברה פרטית המאוגדת כדין בישראל ועוסקת בייצור, יבוא ושיווק של רהיטים מסוגים שונים.

2.הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים משווק בעל עסק עצמאי.

מערכת היחסים בן הצדדים:

3.בשנת 2006 החלו הצדדים בפעילות משותפת שבה שיווק הנתבע את מוצרי התובעת בתמורה לתשלום עמלות בשיעור 20% מכל עסקה. במסגרת פעילות זו שיווק הנתבע את מוצרי התובעת, סייע בידיה לזכות במכרז של השגרירות האמריקאית לחידוש ריהוט, להיכלל ברשימת הספקים של משרד הבטחון ולשווק ריהוט לצרפת.

טענות הצדדים:

4.טוענת התובעת שהוסכם עם הנתבע שתמורת השיווק יקבל הנתבע עמלות בגובה שנקבע מראש כפי שבא לידי ביטוי בטבלה שהכינה בדיעבד, בגין עסקאות עם לקוחות חדשים שיגייס. את העמלות יהיה הנתבע זכאי לקבל רק לאחר שיעביר אליה את התמורה שגבה מהלקוחות ובכפוף להוצאת חשבונית מס כדין על העמלה. בפועל, התברר שהתובע גבה כספי תמורה מהלקוחות ושלשל אותם לכיסו. בעקבות כך היא נאלצה לבטל את ההסכמים האחרים בינה לבין הנתבע, כמו הסכם השגרירות, וזאת באפריל 2008. לתימוכין בדבריה הציגה התובעת את כרטסת הנהלת החשבונות שלה. על כן תובעת התובעת מאת הנתבע את הסך 128,681 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (10.7.08).

5.טוען הנתבע כי הוא קנה מהתובעת מוצרים במחיר נמוך מהמחיר המופיע בכרטסת התובעת ומכר אותם לצדדי ג', ואת כספי התמורה היה מעביר לנתבעת ומשאיר אצלו את כספי העמלות. לטענתו, גובה העמלות היה גבוה יותר משטוענת התובעת והמחיר בכרטסת משקף את מחיר המוצרים לצדדי ג' כולל העמלה שלו. הוא אישר כי לעיתים נהג לקחת את כספי התמורה לכיסו והוא והנתבעת היו מתחשבנים על כך לאחר מכן. במסגרת התחשבנות זו יש להתחשב גם בהסכמים נוספים שנערכו בין הצדדים בעל פה, וביניהם הסכם עם שגרירות ארה"ב בישראל לחידוש 200 מערכות ספות במחיר 660 דולר ארה"ב (להלן-"דולר") ליחידה, שם סוכם על עמלה בגובה 20%, הסכם לשיווק מוצרים לאירופה ממנו זכאי הנתבע לעמלה בגובה 4,616 ₪, והסכם בו דאג להכללת התובעת ברשימת הזכאים להשתתף במכרזי משרד הביטחון בגינו היה אמור לקבל מהתובעת 15,000 ₪. לדבריו, לאחר ההתחשבנות יוצא שהתובעת היא שחייבת לו כספים בשווי 104,087. כן עתר התובע ליתן כנגד התובעת צו למתן חשבונות שאת סכומם העריך ב- 45,000 ₪.

6.בכתב התשובה טענה התובעת כי גובה העמלות נמוך יותר משטען הנתבע, והוסכם שהם ישולמו רק עבור לקוחות חדשים שהנתבע יגייס ולא מלקוחות קיימים, וכי העמלות תשולמנה רק לאחר שיעביר אליה כספי התמורה ובכפוף להוצאת חשבונית מס כדין. בחודש אפריל 2008 גילתה כי הנתבע נטל ללא רשותה כספי תמורה מצדדי ג' ולא העבירם אליה, ולכן ביטלה את ההסכם לגבי השגרירות לאחר שהתובע כבר קיבל 3,750 ₪ ומסר על כך חשבונית כדין. לגבי משרד הביטחון טענה כי למרות הבטחות הנתבע לבסוף לא מכרה דבר למשרד הבטחון בשל חוסר התאמת המוצרים שייצרה לדרישות משרד הבטחון, לפיכך לא זכאי הנתבע לעמלה. לגבי הלקוחות האירופאים טענה כי הנתבע קבע להם פגישות עם לקוחות פוטנציאלים וכשהגיעו לאירופה הלקוחות לא ציפו להם ולא ידעו על בואם. לבסוף נסגרה עסקה אחת בלבד והלקוח לא העביר את כספי התמורה ולכן הנתבע אינו זכאי לעמלה. לטענתה גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה והתביעה שכנגד מהווה הודאה והדחה על כך שנטל את כספי התמורה מהלקוחות בארץ ולא העבירם אליה, ולכן הנטל הראיתי להוכיח שגרסתה אינה נכונה הועבר לנתבע.

עוד טענה התובעת כי על פי ההסכם בין הצדדים הייתה רשאית לקזז את סכומי העמלות מחובות הנתבע. היא אישרה שמחיר המוצרים בכרטסת אכן מהווה את מחיר המכירה לצדדי ג' כולל עמלת הנתבע.

העדויות:

7.מטעם התובעת העידו מנהל התובעת מר זוהר כהן, הגב' ננסי אזואליס מנהלת החשבונות אצל התובעת ומר עמיר דוד אלקיים טכנאי המחשבים של התובעת, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית.

8.מחקירתה של הגב' אזואליס עלו הדברים כדלקמן:

היא אחראית על הנהלת החשבונות של תובעת, והיא הפיקה את כל החשבוניות שהוגשו לתיק בית המשפט, למעט שתי חשבוניות. מערכת הנהלת החשבונות בה היא משתמשת עובדת בסדר רץ. כל חשבונית או קבלה שיוצאת מהמערכת מקימה מספר סידורי ומספר תנועת יומן בסדר עוקב שנקבע על ידי התוכנה ואין לה יכולת לשנות את המספר;

ייתכן מצב בו מספר מסמך שהופק בשנה מסוימת קטן מהמספר שהופק על גבי חשבוניות בשנה שקדמה לה, כי בכל שנה היא יכולה לקבוע מאיזה מספר יחל המספור וההבחנה נעשית על פי השנה לאחר הלוכסן. בתוך שנה מסוימת הסדר לעולם יהיה עוקב. ביכולתה לשנות את התאריך המופיע על גבי המסמך שהופק, אך לא את המספר הסידורי;

ייתכן שהוציאה בטעות חשבונית זיכוי לפני שיצאה חשבונית מקור ולכן היא ביטלה חשבונית של חודש מרץ והוציאה אותה עם תאריך של חודש פברואר, שכן רשאית לעשות כן לפני הדיווח למע"מ לפני ה-15 לחודש;

היא כתבה את המילה 'ספק' בכתב ידה על גבי כרטיס הלקוח של הנתבע, והיו לנתבע שתי כרטסות. כרטיס הספק של הנתבע לא צורף כי הוא אינו רלוונטי והתובעת שילמה לנתבע את כל מה שהיה זכאי לקבל;