רגימוב ראובן נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה מרכז בתת"ע 2725-01-11 (כב' השופטת מגי כהן), במסגרתו הורשע המערער בעבירות של "נהיגה בשכרות", בניגוד לסעיפים 62 (3), 64 ב' (א) ו-39 א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש תשכ"א – 1961) (להלן: "פקודת התעבורה") ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

בית משפט קמא גזר את עונשו לקנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיה של 30 חודשים, פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך 3 שנים, מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים והתחייבות על סך 10,000 ₪.

2.בנימוקי הערעור מציין ב כוח המערער כדלקמן:

(א).ערעור זה מצדיק חריגה מעקרון אי ההתערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, שכן הראיות שהובאו וניתוח העדויות מחייבות מסקנה אחרת מזו אליה הגיע בית משפט קמא.

(ב).המערער שיתף פעולה עם השוטרים ולכן לא ניתן לקבוע כי קמה חזקת הסירוב מתוקף כישלון בדיקת נשיפה. מצבו הרפואי של המערער לא אפשר יכולת להבין את משמעות הדרישה להיבדק.

(ג).המערער נעצר בביקורת שגרתית, ובעקבות טענת השוטרים לריח אלכוהול שנדף מפיו, נלקח אל תחנת המשטרה לצורך בדיקה במכשיר הנשיפון, זאת ללא אינדיקציה לשכרות. ממקום עצירתו נלקח לתחנת המשטרה בראשון לציון וממנה אל תחנת המשטרה בבית דגן, משום שבתחנה בראשון לציון לא נמצא מכשיר נשיפון.

(ד).בתחנה בית דגן נערכה למערער בדיקת נשיפון בהסכמה, אך כיון שלא היה בנמצא בתחנה מכשיר ינשוף, הועבר לתחנת רחובות. בתחנה החל עימות מילולי בין המערער לשוטרים שהידרדר לעימות פיזי, המערער נאזק, נחבל, חולצתו נקרעה ובעוד המערער אזוק, נעשה שימוש באקדח טייזר כנגד המערער.

(ה).גביית ההודעה מהמערער הייתה נטולת הגינות, ניתנה תוך כדי הכאתו והשפלתו, המערער סבל מטראומה קשה.

(ו).במהלך חקירת עד תביעה 2, הוברר קיומה של ראיה נוספת בדמות סרט צילום שלא הוצג על ידי התביעה, ובית המשפט הטיל האחריות לאי הצגתה על המערער, ובכך טעה בית משפט.

(ז).לעניין העונש, היה מקום לחרוג מעונש המינימום ולהפחית ממנו משמעותית.

3.טיעוני באת כח המשיבה:

(א).מבקשת לדחות את הערעור מן הטעם כי לא נעשה שימוש באקדח טייזר, תיק מח"ש נפתח בעניין ונכון למועד שמיעת הערעור, נסגר בהעדר אשמה. מתוך פרוטוקול הדין ביום 19.1.12 עולה כי בוצעה הדגמה בטייזר ולא נעשה בו שימוש.

(ב).פיו של המערער עלה ריח כבד של אלכוהול, המעברים מתחנה לתחנה היו על מנת להוכיח מעבר לכל ספק אם מדובר בנהג שיכור. המערער הוא זה שסירב להיבדק בתחנת רחובות במכשיר הינשוף, התנהגותו הייתה פראית ולאחר שתקף שוטרים בבעיטות, נאזק. הוא גם ניסה לחטוף את אקדח הטייזר.

(ג).המערער הודה בבית המשפט כי שתה אלכוהול, נהג ברכב וסירב לבדיקה. מכלל זה מתבקש בית המשפט לדחות הטענות לעניין הכרעת הדין.

(ד).לעניין העונש, מדובר בנהג בעל הרשעות רבות תעבורה, בעברו נהיגה תחת השפעת אלכוהול, מדובר במכת מדינה ואין להתערב בעונש.

4.לגופו של ענין:

דין הערעור להידחות.

(א).בית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, נטה לקבל גרסת עדי התביעה.

עת/1 עידן אופיר, ערך מזכר ת/1, מאשר כי המערער סירב לבצע בדיקת נשיפון, לאחר מכן הסכים לבדיקה ונכשל בה.