החלטה
בפני בקשה למתן רשות להתגונן ובקשה להארכת המועד להגשתה.
בפתח הדברים אציין, כי דין שתי הבקשות להתקבל, אך זאת תוך פסיקת הוצאות לחובת הנתבע. הצדדים בחרו להאריך בטיעוניהם באופן החורג מן הרצוי בהליך כגון דא. נעתרתי לבקשת הצדדים להגיש סיכומים בכתב ואף לבקשת התובע למתן ארכה להגשת סיכומיו ולצערי דומה שנותרנו באותה נקודה בה היינו בסיום הדיון שהתקיים בפני ביום 19.9.10. אז המלצתי לצדדים להסכים לקבלת הבקשות האמורות, תוך הותרת העיקול הזמני שהוטל על כספי הנתבע, המוחזקים בידי בא כוחו, עוה"ד טסלר, בעינו, או לחלופין העברת המעוקלים לקופת בית המשפט.
הטעם להמלצתי היה, כי בעת הבדיקה האם יש ליתן לנתבע רשות להתגונן ניתן וצריך להחליט בדרך של "מבט על" על טענות ההגנה, ללא צורך בירידה לפרטים שנטועים בעובדות המקרה שטרם הוכחו. ראו: רע"א (מחוזי ירושלים) 407510810 אבני דרך חברה לבניה נ' אליאסזדה (פורסם במאגרים) – פסקה 13 לפסק הדין. כפי שיובהר להלן, "מבט על" מעין זה מוביל למסקנה שהבקשה למתן רשות להתגונן מגלה הגנה לכאורה מפני התביעה.
עסקינן בתביעה כספית מכח הסכם שנכרת בין הצדדים. בהסכם זה התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של כ – 150,000 ₪ כהחזר הלוואות אותן לווה התובע מאת הנתבע וכן לשלם לתובע סך 32,000 דולר ארה"ב בגין עבודתו בניהול עבודות בניה בשני נכסי מקרקעין בישוב הר אדר.
הצדדים לא קבעו בהסכם מועד לפירעון הסכומים הנקובים בו, אך ציינו, כי הנתבע יעשה ככל שביכולתו לפרעם בהקדם וכן יפעל לשם מכר זכויותיו במקרקעין לשם פירעון החוב.
אין חולק, כי לאחר כריתת ההסכם האמור פרע הנתבע חלק מהסכומים הנקובים בהסכם, אם כי אליבא דהנתבע נפרע סך גבוה משנטען על ידי התובע.
לוז טענות הנתבע הינו, כי הסכום הנקוב בהסכם גבוה באופן ניכר מסכום חובו כלפי התובע, בעת כריתת ההסכם. אליבא דהנתבע כרת את ההסכם מחמת הטעיה מצד התובע. כן נטען, כי הנתבע פרע לתובע מחצית מהסכום לו היה זכאי בגין עבודתו ואילו זכותו של התובע למחצית האחרת טרם התגבשה, הואיל ולא השלים את העבודה אותה היה עליו לבצע בכדי שתתגבש זכותו.
טענות הפירעון והטענה בדבר התגבשות, או ליתר דיוק אי התגבשות, זכות התובע לקבלת מחציתה האחרת של תמורת עבודתו הינן טענות הדורשות בירור עובדתי ודי בכך לשם מתן רשות להתגונן. למותר לציין, כי ככל שתוכח גרסת הנתבע בעניינים אלה תעמוד לו הגנה, ולו חלקית, מפני התביעה.
הרובד האחר של הטענות, בו תוקף הנתבע את ההסכם גופו, מעורר קושי. שכן עסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב וספק אם בהליך העיקרי יהיה הנתבע רשאי להעלות טענה זו. ברם, בשלב זה של הדיון רשאי נתבע אף להעלות טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וככל שתוכח גרסתו אף בעניין זה תעמוד לו הגנה מפני התביעה. ראו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ'WARNER HOME VIDEO, פ"ז מו(2) 273; ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ ואח' נ' בנק לפיתוח התעשיה (פורסם במאגרים).
מכל המקובץ עולה, כי לנתבע עומדת הגנה לכאורה מפני התביעה, ולפיכך דין בקשתו למתן רשות להתגונן להתקבל.
כאמור, הוגשה אף בקשה להארכת המועד, שכן בהתאם להחלטתי מיום 26.5.10 היה על הנתבע להגיש בקשתו למתן רשות להתגונן עד ליום 10.6.10 ובפועל הוגשה בקשתו רק ביום 29.6.10.
הנתבע ביקש שפרק הזמן העומד לרשותו כאמור יוארך, אך בקשתו נדחתה וחרף זאת נטל לעצמו הנתבע חירות להגיש בקשתו באיחור. הנתבע פנה בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן ובקשה להורות על גילוי מסמכים רק ביום 10.6.10, קרי – ביום האחרון להגשת בקשתו למתן רשות להתגונן, וזאת תוך שהוא מסתכן בכך שבקשתו תידחה. בקשתו אכן נדחתה וחרף דחייתה, המתין הנתבע עוד למעלה משבועיים בטרם הגיש בקשתו למתן רשות להתגונן.
לשם השלמת הדברים יאמר, כי מיום 21.6.10 ועד ליום 10.7.10 שבתו העובדים המינהלים של בתי המשפט, ולפיכך נתקל הנתבע בקושי להגיש בקשות במזכירות בית המשפט. מזכירות בית המשפט הסכימה לקבל, פיזית, את בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן רק ביום 29.6.10 משהורתי לה לעשות כן. הנתבע מפרש, משום מה, את החלטתי האמורה כאשרור בדיעבד למתן ארכה ואין אלו פני הדברים. כל תכלית החלטתי הייתה לאפשר לנתבע, חרף השביתה, להגיש מסמכים לתיק בית המשפט.
סופם של דברים הוא, כי הנתבע אכן איחר בהגשת בקשתו למתן רשות להתגונן. יחד עם האמור, עסקינן באיחור קל, כאשר הנתבע מגלה בכל אותה עת דעתו, כי הוא חולק על התביעה. בנסיבות אלה אינטרס התובע לסופיות הדיון הינו "חלש", ולפיכך יש להעדיף את בירור המחלוקת לגופה על פני דחיית הגנת הנתבע על הסף. השוו: ב"ש 34/70 שמסייה נ' אלקראעין, פ"ד כד (1) 307; בש"א 3424/94 interlego נ' exim (פורסם במאגרים); בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי (פורסם במאגרים); רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (פורסם במאגרים), בש"א (מחוזי י-ם) 3036/03 פריפר טבעי בע"מ נ' שניאור ואח' (פורסם במאגרים); ע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431; רע"א 2979/97 תעשיות רכב נ' ראש (פורסם במאגרים); רע"א 4425/98 מזרחי ואח' נ' בן חמו (פורסם במאגרים); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי, פ"ד נה (5) 43; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, פ"ד נו(6) 918.
לפיכך יש מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד, אך זאת תוך חיוב הנתבע בהוצאות בגין מחדלו.
אשר על כן מתקבלות בזה הבקשה להארכת המועד והבקשה למתן רשות להתגונן.
הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪.
ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.