רבינוביץ ואח' נ' שבתאי ואח'

פסק דין

העובדות

תובעת ובעלה היו דיירים בדירה שהושכרה להם על ידי הנתבע. התובעת הגישה תביעה בסכום של 10,000 ₪ מאחר שלטענתה נותקה על ידי הנתבע מאספקת מים במשך 10 הימים האחרונים שהתה דרה בתום תקופת השכירות. לטענתה נגרמו לה עגמת נפש והשפלה, ובנוסף נדרשה למצוא דירה אחרת בלוח זמנים צפוף והדירה שמצאה נוחה פחות. היא מבקש פיצוי על ההתנהגות הבריונית של הנתבע.

הנתבע טוען כי התובעת באופן שיטתי הקשתה עליו בתיקון לתקלות שונות ולא איפשרה לו להיכנס לדירה. לטענתו ניתק את אספקת המים כיון שהיתה נזילה בצינור והתובעת לא איפשרה לתקנה, אולם הוא הבהיר לה כי מיד לכשתתוקן הנזילה יחדש את אספקת המים. הנתבע הגיש נגד התובעת תביעה שכנגד בשל נזקים שנגרמו, לטענתו, לדירה שמתחת לדירת התובעת כתוצאה מנזילת המים.

דיון והכרעה

אין מחלוקת על קיומה של נזילת מים מדירת התובעת לדירה שמתחתיה. ברור לכל כי תקלה מסוג זה יש לתקן במהירות, וכי היא עלולה לגרום לנזקים חמורים. התובעת ובעלה טענו אמנם כי קבעו עם הנתבע מועד מסויים והוא לא הגיע באותו מועד, וכמו כן טענו נגדו כי נהג להופיע בדירה לצורך ביצוע עבודות שונות בלא תיאום עמם, כשהתובעת לא היתה לבושה כראוי. אולם טענות אלו אינן פוטרות את התובעת ובעלה מלאפשר תיקון של התקלה הדחופה, תוך גילוי מידת הגמישות הנדרשת לשם כך. זאת גם אם במועד הראשון שנקבע לא הגיע האינסטלאטור מסיבה זו או אחרת. משלא התאפשר תיקון התקלה, החלטת הנתבע לנתק את אספקת המים לדירה על מנת למנוע נזקים היא החלטה סבירה.

ניתן היה לצפות מהתובעת לפנות אל הנתבע בדרישה לחבר מיד את הדירה לאספקת המים, ולתאם מועד קרוב לתיקון התקלה. על התובעת חלה חובה להקטנת נזקיה, וניתן היה לצפות לכך שתפנה אל הנתבע בדחיפות. משלא עשתה זאת אין היא רשאית לתובע בדיעבד פיצוי על אי נוחות שלה עצמה חלק ניכר בגרימתה. אכן, אי הנוחות שבמגורים ללא מים היא רבה ומשמעותית. אולם ניתן היה למנוע אותה כמעט מהרגע הראשון על ידי שיחת טלפון ותיאום פשוט ובסיסי. מלבד המועד הראשון שתואם לתיקון ולא יצאה לפועל, התובעת לא טענה שהזמינה את הנתבע והוא לא הגיע לבצע את התיקון. היא בחרה בדרך של שב ואל תעשה, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

נוסף על האמור, סכום הנזק הנתבע על ידי התובעת הוא מופרז, כאשר לא הוכח כל נזק קונקרטי ומדובר בנזקים כלליים בלבד.

לאור האמור אני דוחה את תביעת התובעת.

באשר לתביעה שכנגד, הנתבע טוען כי התובעת חייבת לו סכום של 877 ₪ עבור חשמל ומים על פי קריאת המונים, וכן סכום של 300 ₪ ששילם לאנשי מקצוע אותם הזמין לדירת התובעת לביצוע תיקונים שלא התאפשרו בשל סירוב התובעת לאפשר את כניסתם. בנוסף הוא תובע פיצוי בסך כ-3,000 ₪ בגין תיקון הצנרת בדירה שמתחת לדירת התובעת, וכן עגמת נפש בסך 1,000 ₪.

אני דוחה את התביעה שכנגד בנוגע לנזקי הרטיבות בדירה הסמוכה מטעמים אלה: הנתבע טען כאמור, כי הפסיק את אספקת המים לדירת התובעת על מנת למנוע נזקים לדירה הסמוכה. בכך נשללה אפשרותו לתבוע פיצוי בגין נזק זה. שכן הנתבע אינו טוען כי התובעת אחראית לפיצוץ שארע בצנרת, אלא להעדר התיקון בלבד. משנסגר הברז והופסקה אספקת המים, נוטרל חלקה של התובעת בתקלה. זאת ועוד: הנתבע העיד כי נזק זה טרם תוקן. הצעת המחיר שצירף לתביעה שכנגד ניתנה קרוב לחודש לאחר תום החוזה של התובעת, דהיינו לאחר מועד עזיבתה את הדירה. גם אם היתה לתובעת אחריות למניעת התיקון בתקופה בה שהתה בדירה, אין היא אחראית להחמרת הנזקים ולהיווצרות העובש וכיוצ"ב בשל הימנעות מתיקון התקלה לאחר עזיבתה. על כן אני דוחה חלק זה של התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד נדחית גם ככל שהיא מתייחסת לתשלומים לבעלי המקצוע, כיון שתשלומים אלה לא הוכחו מעבר לעדות הנתבע, שאף היא לא התייחסה לאירועים ומועדים מסויימים.

התביעה בגין עגמת נפש נדחית אף היא.

אני מקבלת את התביעה שכנגד ככל שהיא מתייחסת לחשבונות חשמל ומים שלא שולמו: על פי סעיף 9 לחוזה השכירות היה על התובעת לשלם חשמל ומים על פי מוני הצריכה, ואין מחלוקת על שכך נהגו בתקופת השכירות. הנתבע צירף לתביעה שכנגד פירוט של קריאות המונים והתחשיבים. התובעת לא הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד ולא מסרה גירסה נוגדת לענין זה.

על כן אני מקבלת את עמדת הנתבע – התובע שכנגד ומחייבת את התובעת לשלם את התשלומים בגין שימוש בחשמל ובמים בתקופת השכירות בסך 877 ₪ נכון ליום 14.3.10.

סיכום

על התובעת לשלם לנתבע סכום של 877 ₪ תוך 30 יום. אם לא תשלם במועד יישא הסכום הצמדה וריבית כדין מיום 14.3.10 עד התשלום בפועל.

יתר חלקי התביעה והתביעה שכנגד נדחים כמפורט לעיל.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.