רביב נ' מדינת ישראל ,משרד הבריאות לשכת בריאות מחוז מרכז

פסק דין

התובע, יעקב רביב הגיש תביעה זו בסך 50,000 ₪ הכוללת אף סעד הצהרתי כנגד מדינת ישראל משרד הבריאות, במסגרת ביקש להצהיר שאינו חייב כל כספים לנתבעת. כן ביקש צו מניעה שימנע מהנתבעת מלפעול בהליכי גביה כנגדו. כמפורט בכתב התביעה ביום 1.2.99 חתם התובע על כתב התחייבות בגין אשפוזה של הגב' גלמן קלרה ז"ל (להלן:"המנוחה") שהלכה לעולמה בחודש יוני 2007 כאשר היא שוהה במוסד סיעודי אצל הנתבעת. המנוחה היתה בת זוגו של אביו של התובע. בשנת 1999 נכנס אף אביו של התובע למוסד סיעודי של הנתבעת ואף בעבורו חתם התובע על כתב התחייבות. האב נפטר בשנת 1999.

בשנת 2001 מר דוד קלמן נכדה של המנוחה מונה מיופה כח מטעמה ואף עמד בקשר מול הנתבעת לשם התשלומים בגין האשפוז.

למרות עובדה זו פנתה הנתבעת לתובע רק בסוף חודש נובמבר 2008 לתשלום חוב המנוחה אשר נפטרה כשנה וחצי קודם לכן.

לטענת התובע היה על הנתבעת לפנות לנכדה של המנוחה, מיופה כוחה אשר שילם במשך השנים את דמי אשפוזה דרך הוראת קבע. משלא עשתה כן הפרה הנתבעת החובה המוטלת עליה לדרוש פרעון החוב תוך 30 יום. כן הפרה חובותיה בהתאם לחוק החוזים. עוד טען שאינו חייב כלל בדמי אשפוז המנוחה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי רק בשנת 2004 הומצא יפוי כח מאת נכדה של המנוחה, מר דוד גלמן. על התובע היה לדאוג שהנכד יכנס בנעליו בכל הנוגע להתחייבויותיו ומשלא עשה כן יש לחייבו בהתאם להתחייבות.

בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב בכל הנוגע לתביעה זו.

האם יש מקום לקבוע שהתובע פטור מתשלום חוב האשפוז? איני סבורה כך. התובע חתם על התחייבות לתשלום עבור אשפוז המנוחה. כל עוד לא בוטלה התחייבותו ואדם אחר נכנס בנעליו, ההתחייבות שרירה וקיימת. אין זה מתפקידה של המדינה לדאוג להחלפת שם המתחייב אף אם קיים יפוי כח של אחר, שכן אינה מתערבת כלל ביחסים שבין המתחייב למיופה הכח. התובע לא פנה וביקש לבטל את כתב ההתחייבות שנתן או להמירו על שם קרוב משפחה של המנוחה ועל כן לא היה על הנתבעת לפעול מיוזמתה למציאת מתחייב אחר במקום התובע. לו רצה התובע להשתחרר מהתחייבותו היה עליו לדאוג לכך. כאשר לא עשה כן, אינו יכול לבוא כיום בתביעה כנגד הנתבעת.

טוען התובע שהנתבעת לא פנתה קודם לבעלי החוב אלא פנתה אליו כחמש שנים לאחר מועד היווצרות החוב התנהלות המלמדת על חוסר תום לב ורשלנות, שכן אם לטענתו היו פונים עוד בשנת 2004 לבעלת החוב שהיתה אז בחיים ויכולה היתה לטפל בענין ניתן היה להסדיר החוב.

הנתבעת מודה בסיכומיה שהיתה תקלה טכנית שהתבטאה באיחור בפניה לתובע לתשלום החוב, אולם איחור זה אינו פוגם בכתב ההתחייבות, כאשר לא חלה עדיין התיישנות על הליך גבית החוב.

כן טוען התובע שבהתאם לחוזר המנהל הכללי יש להחתים על התחייבות כספיות את המתאשפז ובני משפחתו. מאחר והתובע אינו עונה על הגדרות אלה לא ניתן לחייבו כן צורך בהחתמת שני ערבים על כתב ההתחייבות. כאן לא הוחתמו כל ערבים. משכך טוען התובע אין תוקף להתחייבותו.

עוד טוען שכמפורט בחוזר המנכ"ל כאשר התקבלה הוראת חילול יש ליצור קשר עם החייב ולאחר 21 יום לשלוח מכתב התראה. לטענת התובע הנתבעת לא פעלה כך.

השתתפות הנתבעת בהוצאות אישפוז סיעודי מוסדרת בנוהל מיום 10.5.05 ( להלן "הנוהל", צורף לכתב התביעה כנספח יא'). הנוהל הינו נוהל סיוע במימון אשפוז סיעודי/תשושי נפש באמצעות משרד הבריאות ובא למעשה להסדיר את נושא הזכאות לקבלת סיוע מהמדינה ובכפוף לתשלום השתתפות עצמית על ידי המאושפז ובני משפחתו לאחר שנבדקה זכאותו הכלכלית.

סעיף 6 לנוהל קובע שלא תינתן הפניה למוסד סיעודי ללא חתימה על כתב התחייבות. התובע הוא שביקש השתתפות הנתבעת באשפוז אביו וכן המנוחה שהיתה בת זוגו של אביו ועל כן חתם מרצונו על כתב ההתחייבות. אין בנוהל כדי למנוע או לאסור מתן התחייבות של כל אדם אחר לשאת בתשלומים עבור המאושפז, או לפגוע בכשרות כתב ההתחייבות. אף העובדה שלא הוחתמו ערבים או שלא נשלחה הודעת חילול במועד אף הן אינן מביאות למסקנה שאין כל תוקף להתחייבות התובע.

זאת ועוד, התובע הינו בנו של בן זוגה של המנוחה ועל כן סבורני שיכול היה לחתום כמתחייב. מאחר והסכים לעשות כן ולחתום, אינו יכול לבוא כעת ולטעון שהתחייבותו בטלה רק מן הטעם שלא החתימו את בני משפחת המנוחה, כאשר לא העלה כל טענה כאשר חתם מרצונו.

עוד טוען התובע בסיכומיו שהחתמתו על כתב ההתחייבות נעשתה ללא כל הסבר בדבר התחייבותו. איני סבורה שהוכחה טענה זו, כאשר התובע שהינו בגיר חתם על התחייבותו, ויש לשער שקרא ו/או היה עליו לקרוא טרם חתימתו על מה הינו חותם. כן לא עלה מתצהירו שלא הוסבר לו טרם חתימתו על מה הוא חותם ועל כן ניתן לראות בטענה זו משום הרחבת חזית אסורה.

לא ברור מדוע במשך כל השנים שעברו משנת 1999 לא פנה התובע לנכדה של המנוחה וביקש להעביר התחייבותו. כן לא ברור מדוע לאחר שקיבל הדרישה בשנת 2008 לא פנה לנכד וביקש התשלום, כאשר אף היום יכול הוא לעשות כן אם סובר שעל הנכד לשאת בתשלום.

לא הוכחה בפני כל הפרת חובת תום לב של הנתבעת, או הפרת הסכם מבחינתה, שכן הנתבעת אינה שולטת על היחסים שבין המתחייב לנותן יפוי הכח.

טענת התובע לשינוי מצבו לרעה עקב חלוף הזמן לא נתמכה בכל ראיה שהיא ועל כן לא אוכל להתייחס אליה.

התובע מעלה בסיכומיו אף את הטענה שהינו ערב בהתם לחוק הערבות ועל כן לא ניתן לפנות אליו טרם מוצו ההליכים כנגד החייב העקרי. טענה זו לא עלתה כלל בכתב תביעתו ועל כן הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.