ראמי (ויזלטיר) נ' בלינקו ואח'

פסק דין

1.טורניר כדורסל בו נטלה חלק קבוצת הכדורסל עירוני רמת-גן מונח בבסיסה של תובענה זו.

לטענת התובע, פנה אליו הנתבע 1 במהלך חודש ספטמבר 2008, וביקש כי יארגן עבור הקבוצה משחקים בטורניר אשר אורגן אותה עת על ידי קבוצת "פאוק סלוניקי" ביוון. התובע, נעתר לבקשה אך התנה זאת בקבלת כרטיס טיסה לארה"ב. התובע טוען אף כי הנתבע הסכים לדרישתו, בסייג כי עלות הכרטיס לא תעלה על 1,500 $. התובע, מצידו, הסדיר את השתתפות הקבוצה במשחקים, אולם למרות התראות חוזרות ונישנות, לא זכה לקבל את שכר עמלו.

הנתבע 1 הכחיש מכל וכל כי בינו לבין התובע נכרת הסכם כלשהו הנוגע לטורניר הכדורסל כאמור. לדבריו, אם היתה התקשרות כלשהי, הרי שזו היתה בין התובע לבין קבוצת הכדורסל ואין כל יריבות בינו לבין התובע.

2.בדיון העידו התובע ומטעמו מר שלמה לוצקי, מנהל אגף הכדורסל של מכבי ישראל וכן הנתבע.

התובע חזר על טענותיו כאמור והדגיש כי לולא פעילותו, לא היתה קבוצת עירוני רמת-גן מגיעה לטורניר בסלוניקי. התובע טען כי הנתבע 1 הודה לו על פעילותו ואמר לו כי "ספונסר" של הקבוצה, אשר אמור לשלם גם עבור כרטיסי הטיסה של השחקנים לטורניר, ישלם גם את כרטיס הטיסה לארה"ב שהובטח לתובע.

מר לוצקי, אשר העיד מטעם התובע, מסר כי התובע פנה אליו ואמר לו כי דאג למכבי רמת גן לנסיעה לטורניר וביקש כי ידבר עם יו"ר הקבוצה מאחר שלטענתו, הובטח לו בתמורה סך של 1,500$. מר לוצקי פנה למר ברנר, יו"ר הקבוצה, אשר טען בפניו כי הנתבע 1 הוא שקשור לעניין. בשיחה של מר לוצקי עם הנתבע 1, אמר לו הנתבע 1 כי ידאג לכך שהספונסר ישלם עבור העניין ובהזדמנות נוספת, אישר כי פועל על מנת להשיג את הכסף.

הנתבע 1 העיד כי אותה תקופה הוזמנה הקבוצה לטורניר בסינגפור, אך לאחר שהתובע הציע לו את הטורניר בסלוניקי, פנה ליו"ר אשר החליט כי יסעו לסלוניקי. הנתבע חזר אל התובע והודיע לו כי החליטו לנסוע לסלוניקי והלה מסר לנתבע מס' טלפון על מנת שהנתבע 1 יתאם את הנסיעה, וכך היה. בשלב מאוחר יותר, אמר לו התובע כי הוא רוצה כרטיס טיסה לארה"ב עבור תרומתו. הנתבע 1 אמר לתובע כי ינסה להעביר את הבקשה הזו אולם פניותיו למנהל הקבוצה נענו כי העניין יוכנס להוצאות כאשר יהיה "ספונסר". הנתבע 1 אמר כי רצה לסייע לתובע. הנתבע 1 אישר כי מר לוצקי פנה אליו וכי אמר לו שינסה לסייע מאחר שרצה לעזור לתובע. הנתבע 1 הדגיש כי לא היה כל הסכם שהוא בינו לבין התובע.

3.בתום הדיון, ביקש התובע שהות לשקול הוספת קבוצת עירוני רמת גן כנתבעת נוספת ובהמשך, הודיע כי ברצונו להוסיפה, כנתבעת 2.

משכך, התקיים דיון נוסף בתיק, הפעם בהשתתפותו של מר ברנר, יו"ר קבוצת עירוני רמת גן.

4.מר ברנר טען כי הכיר את התובע רק ביום הדיון וכי מעולם לא נערך ביניהם הסכם כלשהו. הנתבע 1 לא היה מורשה חתימה או בעל זכות להתחייב בשם הקבוצה ומר ברנר לא היה מודע להסכם כלשהו בין הנתבע 1 לתובע. מר ברנר מסר כי בסופו של דבר, לא נמצא "ספונסר" לאותה נסיעה. מר ברנר טען כי אם היה הסכם כלשהו, הרי הוא מחייב את הנתבע 1 בלבד ולא את הנתבעת 2.

הנתבע 1 הוסיף וטען כי לא הבטיח לתובע דבר מראש וכי רק לאחר מעשה, כאשר ביקש ממנו התובע כרטיס טיסה, אמר לו כי ינסה לסייע לו. הנתבע 1 הדגיש כי אינו מוסמך להתחייב בנושאי כספים ולא עשה זאת.

התובע שב והדגיש את תרומתו וטען כי לולא עבודתו, הקבוצה לא היתה מגיעה לטורניר.

5.בחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים השונות.

אחר כל אלה, מצאתי כי דין התביעה להידחות, כמפורט להלן.

6.העומד בבסיס התובענה הוא הסכם, אשר על פי טענת התובע, נכרת בינו לבין הנתבע 1, לפיו כנגד הסדרת השתתפות הנתבעת 2 בטורניר, אמור היה התובע לקבל סך של 1,500$. הטורניר יצא אל הפועל, אך התובע לא קיבל את שכרו.

אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נכרת כל הסכם שהוא בכתב. משכך, השאלה אם נכרת הסכם ואם אכן כן, מהו תוכנו, תוכרע על פי עדויות הצדדים המעורבים.

אפתח ואציין, כי בין הצדדים אין מחלוקת כי הנתבע 1, בהיותו מאמן הנתבעת 2 בעת הרלוונטית, לא היה מוסמך להתחייב בשם הנתבעת 2 בעניינים כספיים.

מעדות התובע עולה כי דאג לתיאום השתתפות הקבוצה, הנתבעת 2, בטורניר, כאשר פנה לאנשים המוכרים לו ואשר עימם היה בקשרים הדוקים ולדבריו, לולא הוא, הנתבעת 2 לא היתה זוכה להגיע לאותו טורניר בסלוניקי. מנגד, טען הנתבע 1 כי התובע מסר לו מס' טלפון לצורך תיאום, ואולי ביצע קודם לכן שיחת טלפון נוספת. לאור האמור, לא מצאתי כי הוכח מה בדיוק עשה התובע לצורך תיאום ההשתתפות בטורניר וזולת טענת התובע ששבה והועלתה, כי בלעדיו לא היתה הקבוצה נוסעת לטורניר, לא מצאתי כי הדבר הוכח בדרך כלשהי ואף לא הוכח מהו שכר ראוי עבור כך.

7.הנתבע 1 טען כי לא הבטיח לתובע כלום, אולם הודה כי התובע ביקש לקבל עבור עבודתו כרטיס טיסה לארה"ב, אך לטענתו, בקשה זו באה רק לאחר זמן ולא כתנאי לסיועו של התובע. עדותו של מר לוצקי, מטעם התובע, אינה רלוונטית לעת עריכת ההסכם, אלא לתקופה מאוחרת יותר, אולם לדבריו, אמר לו הנתבע 1, כי ינסה לדאוג לכך שה"ספונסר" ישלם לתובע. דברים אלו אינם סותרים את גרסת הנתבע 1 אשר טוען כי התכוון לפעול במטרה שהתובע יקבל את מבוקשו, אולם עשה זאת לא מתוך חובה הסכמית שלו כלפיו, אלא מתוך רצון לסייע לו.