ראיית הטחת דברים קשים בהקשרם- שאינו רצון בגירושין ואינו עילה לפטור מכתובה

הצדדים נישאו זה לזה כדת משה וישראל ביום *** (XX.X.98), ולהם שני ילדים: הבת [...] (ילידת תשס"ה – 2005) והבן [...] (יליד תשס"ז – 2007). את תביעת הגירושין הכרוכה הגיש הבעל בתאריך י' באדר תשע"ז (8.3.17). הצדדים התגרשו זה מזה כדת משה וישראל בתאריך י"ב באייר תשע"ז (8.5.17), בהסכמה ששאר העניינים יידונו לאחר הגט.

בעניין מזונות הקטינים פסק בית הדין ביום הגירושין מזונות זמניים:

א. האב ישלם לידי האם סכום של 2,500 ש"ח לחודש בעבור מזונות שני הקטינים (1,250 ש"ח לילד), וזאת החל מחודש מאי 2017. סכום זה ישולם בתחילת כל חודש, ולא יאוחר מהעשירי לחודש.

ב. בנוסף ישלם האב סכום של 1,000 ש"ח לחודש בעבור מדור הקטינים. סכום זה כולל גם את החלק היחסי בהוצאות המדור – חשמל, מים, ארנונה, ועד בית וכו'.

הסכום הנ"ל מותנה בכך שהאם תשכור דירה נפרדת.

כל עוד מתגוררת האם אצל הוריה, יעמדו דמי המדור שישלם האב לידי האם על סך של 500 ש"ח לחודש.

ג. האמור לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן, ויתעדכן בהתאם אחת לשישה חדשים.

ד. בנוסף יישא האב במחצית הוצאות חינוך או בריאות חריגות. בכללן, שיעורים פרטיים (בהמלצת המוסד החינוכי), חוג אחד (לכל ילד), רפואת שיניים וכל הוצאה רפואית שאינה כלולה בסל הבריאות, ויש עליה המלצה וחוות דעת של מומחה.

ה. החלטה זו היא עד להחלטה אחרת של בית הדין. אם לא תינתן החלטה אחרת, ישולם הסכום האמור עד הגיע כל אחד הקטינים לגיל שמונה־עשרה (בהתאמה). לאחר גיל שמונה־עשרה ישולם שליש מהסכום הנ"ל (בהתאמה), עד הגיע הקטין לגיל עשרים ואחד או שחרורו מהצבא – המוקדם ביניהם.

בית הדין סבור כי אין לשנות את גובה המזונות, אך בכפוף לאמור להלן במסקנת פסק הדין.

בעניין הסדרי השהות התקבל תסקיר משרותי הרווחה וניתנה החלטה. כמו כן נשלחו בקשות ותגובות חדשות לטיפול שירותי הרווחה.

הנושא שנותר להכרעה הוא עניין הרכוש והכתובה. התקיימו שני דיונים: בתאריך י"ב בתמוז התשע"ז (6.7.17) ובתאריך ג' במרחשוון התשע"ח (23.10.17).

התברר כי לצדדים אין רכוש משותף. עקב קריסה כלכלית של הבעל, נמכרה הדירה המשותפת, ומתמורתה כוסו חובות. הבעל הואשם (בהליך משמעתי בלשכת עורכי הדין) בגניבת כספי לקוחות, רישיונו נשלל למשך חמש שנים והוטל עליו קנס כספי. מכל כספי המשפחה ומכל אשר נרכש ונצבר לא נותר דבר, לטענת האישה – הוריה הם אשר עזרו לפרנסת המשפחה, ואף הבעל הודה בכך (ראה להלן).

כל אשר נותר לנו לדון בו הוא עניין הכתובה. סכום תוספת הכתובה שעליה התחייב הבעל (לפני כעשרים שנה) הוא 360,000 ש"ח.

הבעל טוען שהאישה אינה זכאית לכתובה. הוא העלה בבית הדין דברים קשים שכתבה עליו האישה בדוא"ל, כפי שפורט בכתבי התביעה וכפי שעלה בדיון שהתקיים. בית הדין התרשם שדברים אלה נכתבו מתוך כאב של האישה, לאחר שהבעל הביע את רצונו בגירושין ובפירוק המשפחה. מדובר באישה שעברה חיים לא קלים (בלשון המעטה), במיוחד מהבחינה הכלכלית, עת קרס הבעל כלכלית, והיא שנשאה בעול. די אם נצטט את אשר אמרה האישה בדיון (פרוטוקול הדיון האחרון, שורה 219 ולהלן):

[...] עמדתי בחושך עם תינוקות [...] גובים שדופקים לי בבית, בחורף בלי חימום, ואני מתקשרת לבעלי, ואז אני מדברת עם אימא שלי והיא משלמת את החובות ואז הכול מסתדר.

האישה ראתה בהתנהגותו של הבעל וברצונו בגירושין משום כפיות טובה על השנים שבהן נטלה על עצמה, היא ומשפחתה, את העול הכלכלי, שנים שבהן נפגע כבודה, והיא נאלצה לחיות חיי צער.

על העזרה הכלכלית של הורי האישה, אפשר ללמוד מדברי הבעל (פרוטוקול הדיון הנ"ל שורה 252 ולהלן):