ראובן נ' בנק אוצר-החייל סניף החשמונאים

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו אינו חייב לבנק הנתבע כספים. לטענת התובע, הנתבע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדו, וכנגד שני חייבים בגין הסדר חוב שהופר על ידם. התובע טוען כי הנתבע לא יצר כל קשר עימו במשך 8 שנים מחתימת הסדר החוב, ובכך, הפטירו מחובו לנתבע. עוד טוען התובע כי הנתבע התרשל כלפיו, בכך שלא הודיעו כי החייבים אינם עומדים בפירעון החוב במשך כל התקופה האמורה.

על כן, עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי לפיו אינו חייב לנתבע כספים, ולחילופין, לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 100,000 ₪, אשר יופקדו בחשבון החייב העיקרי לפירעון החוב של החייב העיקרי לנתבע, וכן עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש.

2.התובע הצהיר בתצהירו כי בתאריך שאינו ידוע לו ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב אותו לשלם לנתבע כספים בגין ערבותו להלוואה אשר לקח חיים שם טוב (להלן: החייב) מהנתבע.

בחודש דצמבר שנת 2000, נכרת הסדר לתשלום החוב בין החייב, אשתו של החייב והתובע לבין הנתבע, לפיו היה על הנתבע להלוות לצדדים סכום של 58,500 ₪ לצורך פירעון החוב של החייב אצל הנתבע, ובכך, התובע יופטר מערבותו.

לטענת התובע, מאז חתימת ההסכם, ועל אף שהצדדים הסכימו כי ההלוואה תינתן לשלושתם, לא יצר הנתבע קשר עם התובע, ולמעשה, הפטיר אותו הנתבע מחובו, על ידי שפרע את יתרת החוב מהחייב, באמצעות ההלוואה שניתנה לחייב בלבד.

התובע טוען כי בשנת 2005 הודיעו לו כי קיימת "הערה" בחשבונו על קיום חוב לעו"ד בובליל.

התובע טוען כי פנה לעו"ד בובליל, לשם בירור העניין, אך הלא טען כי התיק הספציפי "נעלם" ואיננו, ואין הוא יודע מדוע קיים חוב.

התובע פנה בכתב אל עו"ד בובליל, וזאת על מנת לקבל את המסמכים הקשורים לחוב, אך מכתב זה לא זכה למענה, ובכך, למעשה, וויתר הנתבע על החוב.

התובע הצהיר כי אינו חייב לנתבע כספים, וזאת כיוון שההלוואה ניתנה על ידי הנתבע לחייב בלבד, והנתבע לא פנה אל התובע בכתב ו/או בעל פה, במשך תקופה של כ – 8 שנים, כדי שישלם סכום כסף כלשהו לנתבע.

לטענת התובע, התנהגות זו של הנתבע מובילה למסקנה כי החוב נפרע.

עוד טוען התובע, כי הנתבע נמנע מהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב ואשתו, ואלה עזבו הארץ לפני 4 שנים.

התובע הצהיר כי הנתבע מעולם לא הודיע לו כי החייב אינו פורע את ההלוואה, ובשנת 2008 החל הנתבע לנקוט כנגד התובע בהליכי הוצל"פ, לאחר שאלה לא ננקטו במשך 8 שנים.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הסדר החוב מיום 18.11.99 – נ/1, איננו תקף, וזאת מהטעם כי בחודש 12/00, חתם על הסדר חדש. כאשר נשאל מדוע חתם על ההסדר משנת 2000, אם כבר הופטר לטענתו, התובע טען כי חתם מהסיבה שפחד מעיקולים.

התובע העיד כי לא היה בקשר עם עו"ד בובליל מהיום שחתם על הסדר החוב מחודש 12/00, למעט בשנת 2005, כאשר הודע לו על ידי המחלקה העסקית בחשבון הבנק שלו, כי קיימת "הערה" בחשבונו לעו"ד בובליל, ובשלב זה בלבד פנה אל עו"ד בובליל לשם בירור העניין.

3. מטעם הנתבע הצהיר עו"ד רמי בובליל, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כב"כ הנתבע.

על פי תצהירו של עו"ד בובליל, בחודש דצמבר שנת 2000, נחתם הסדר חוב בין הבנק לבין התובע, מר שם טוב חיים וגב' שם טוב מרים, לפיו הועמדה לחייבים הלוואה על סך 58,500 ₪, וזאת לצורך פירעון חובם של החייבים כלפי הנתבע.

עו"ד בובליל טען כי התובע חתם על ההסדר, והיה מודע היטב כי הינו חייב בתיק ההוצאה לפועל, וכי ניתן כנגדו פסק דין.

הנתבע טען כי לא קיבל את הכספים המגיעים לו, וההסכם הופר על ידי החייבים, ועל כן, חודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לגביית החוב.