1. לפני בקשה למתן רשות לערער. הצדדים הופיעו לפני וטענו. לאחר ששמעתי אותם, החלטתי לפעול על פי סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור.
הערעור הוא על החלטה של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט י. כהן) בת"א 25550/97.
2. לפני שאדרש למחלוקת בתיק שלפני, מובאת התנצלותי לפני הצדדים על שהחלטתי זאת ניתנת באחור בשל עומס עבודה ובשל מתן קדימה לתיקים בנושאים פליליים, שהנאשמים בהם היו במעצר עד תום ההליכים במשפטם.
3. המבקשת (להלן "ספקטור"), היא חברה העוסקת ביבוא של כלי בית ובמכירתם. המשיבה (להלן - "קונטיננטל") היא חברה לביטוח ימי, אשר במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה ביטחה את המטענים, שרכשה ספקטור בחו"ל, בדרכם לישראל.
במטענים של ספקטור, אשר הוטענו במכולות בנמל מרסי (נמל המוצא), נתגלעו, עם הגיעם ארצה, חוסרים. נמצא בעת פריקת המטען, שהמכולות נפרצו ונגנבו מהן סחורות לאחר שהחותם המקורי של המכולות נתלש או נשבר והוחלף בחוטי ברזל.
ספקטור תבעה את המבטחת, קונטיננטל, לשלם לה את תגמולי הביטוח בגין החוסרים.
4. במסגרת קדם המשפט, הורה בימ"ש קמא על הגשת תצהירים במקום עדות בחקירה ראשית. לקראת הישיבה מיום 9/7/00 הומצאו לתיק בימ"ש קמא תצהיריה של ספקטור. לא הוגשו תצהירים מטעם קונטינטל. באותה ישיבה נידונה קבילותם של תצהירי המבקשת ונספחיהם. התעוררה שאלה אם הרשום בשטרי המטען מהווים ראיה גם לתכולת המכולות שהוטענו, כגירסת ספקטור, או שהם מהווים ראיה רק על כך ששטרי המטען התקבלו בידיה של ספקטור, כגירסת קונטיננטל.
5. בימ"ש קמא פסק במחלוקת כדלקמן:
"לעניין שטרי המטען, הנני מקבל את טענות ב"כ הנתבעת, והנני קובע כי שטרי המטען ישמשו כראיה לכך שאלה השטרות שהתקבלו אצל התובעת, אך לא יהיה בהם כדי להוכיח מה בדיוק הוטען בנמל היעד"
על החלטה זאת הערעור שלפני.
6. בע"א 603/83 צים חב' השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ, פ"ד מ(3) 365, 371, ניתנה סקירה על מהותו של שטר המטען ועל כללי האג, שהם כללים המופיעים באמנה בינלאומית שנעשת בבריסל ב25/08/1924- ותוקנה אחר כך (להלן כללי האג), הבאים להסדיר את נושא שטרי המטען: שטר המטען משמש כמסמך המעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים בו, והסבתו לצד ג' מקנה לאחרון את הזכויות הרשומות בו, השטר משמש ראיה לחוזה ההובלה ולתנאיו והוא גם משמש, על פי כללי האג, ראיה עובדתית לכאורה, הניתנת לסתירה, שהמוביל קיבל את הטובין בכמות ובמשקל הרשומים בשטר (וראה שם בעמ' 371 מול ב ו-ג, וראה גם בספרו של כדורי חכם-אהרון "ביטוח ימי ותביעות" הוצאת גרפית, מהדורה שישית, בעמ' 306).
לעניינו חשובים סעיפים III4 ו- III8 לכללי האג. נוסחם, המובא להלן, הוא זה המופיע בפקודת הובלת טובין בים, אשר עיגנה את כללי האג אל משפט המדינה (וראה התוספת לפקודה):
"4. שטר מטען כזה ישמש הוכחה לכאורה שהמוביל קיבל את הטובין כמפורט בשטר המטען בהתאם לסימן 3(א), (ב) ו-(ג). אולם לא תתקבל ראיה שנועדה להוכיח כי המוביל לא קיבל את הטובין כאמור, אם שטר המטען הועבר לצד שלישי הפועל בתום לב".
"8. מקום שיש בחוזה-הובלה סעיף, אמנה או הסכם הבאים לפטור את המוביל או את כלי השיט מאחריות להפסד או לנזק שיגרמו לטובין או בקשר אתם מחמת רשלנות, הזנחה, או השתמטות במילוי החובות וההתחייבויות שנקבעו בסעיף זה, או הבאים להפחית את האחריות הזאת שלא כנאמר בתקנות אלו, יהיו הסעיף, האמנה או ההסכם, בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף. סעיף בדבר ביטוח או סעיף כיוצא בזה ייחשבו כסעיף הפוטר את המוביל מאחריות".
כתוצאה מנוסח זה של כללי האג, אשר נועדו לקבוע "אחריות מינימלית של מובילם, שעליה לא ניתן להתנות" (ע"א 603/83 בעמ' 371), נשאלה השאלה, "אם ניתן לכלול בשטר המטען הסתייגות מועילה מפרטים שנרשמו בו" (שם בעמ' 373). התשובה, שניתנה בע"א 603/83 הנ"ל (עמ' 377) היתה, כי:
" עיון בספרות המשפטית וקריאה נכונה של הפסיקה בנושא זה מלמדים, כי אכן, גם לאחר שנקבעו כללי האג, ניתן להסתייג בכתב מפרטים המופיעים בשטר המטען ונוהל זה הוא שכיח ומקובל".
7. בע"א 603/83 הנ"ל נקבע עוד (עמ' 373), כי מוביל שמבקש לסייג את אחריותו, כגון בשל כך שאין הוא יכול לודא את משקלו או את כמותו של המטען, רשאי לעשות זאת בשתי דרכים: האחת על ידי המנעות מלציין בשטר המטען פרט, שאין הוא מסכים לו או אינו יודע את נכונותו, כגון את משקלו של המטען או את מספר החבילות שבו. השניה, "הסתייגות ספציפית באשר לאותו פרט או אותם פרטים שאינם מדוייקים די הצורך או שאין אפשרות לעמוד על דיוקם" (שם, עמ' 377).
ועוד נקבע (שם בעמ' 377), כי לא תתקבל הסתייגות סטנדארטית, שפירושה "התנערות מכל אחריות לתיאור המטען על כל מרכיביו ומימלא שחרור המוביל מכל אחריות למטען המובל. לפיכך נקבעה ההוראה שבסעיף III8 המבטלת תוקפם של אמנה או הסכם, המסתייגים בדרך כוללנית כזו מהפרטים המתארים כפי שנרשמו בשטר" (עמ' 377 מול ז').
מנגד, מותר להסתייג ב"תוספת מיוחדת", שהיא הסתייגות "מפרט זה או אחר שבתיאור המטען, כשהיא נרשמת במיוחד ליד הפרט שדיוקו מוטל בספק, אם על-ידי התבטאות "SAID TO BE" .. משמעותה של הסתייגות כזו היא ברורה, שכן מעידה היא על כך, שהפרט שצויין ... אינו בידיעתו של המוביל, ואין הוא יכול לוודא, עד כמה מדוייק הוא, ועל כן מסתייג הוא מאותו פרט שבשטר המטען ואין הוא נוטל על עצמו אחריות באשר לתוכנו" (עמ' 379 מול א).
