ק"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
19346-06-09
21/02/2017
|
בפני השופטת הבכירה:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
קובל:
ישראל עזיאל עו"ד מיבי מוזר
|
נאשם:
מאיר שרבט עו"ד יהודה שוורץ
|
גזר דין |
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בקובלנה פרטית שהגיש הקובל, בארבע עבירות של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע ובשלוש עבירות של איומים.
לעניין עבירות פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, המדובר בארבעה מכתבים שנשלחו ע"י הנאשם במהלך שלושה חודשים בשנת 2009 לגורמים שונים, ביניהם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, עורכי דין אחרים שטיפלו בסכסוך (באי כוחו של מלכיאל), לקוחותיו של הקובל, והבוררים בסכסוך, שהם שופטים בדימוס.
במכתבים נכללו דברי לשון הרע חמורים נגד הקובל, תוך הכפשת יושרתו והגינותו האישית והמקצועית בכינויים הגרועים ביותר ("נוכל בגלימה של עורך דין", "נבל", "שקרן", "רמאי", "גנב", "נבל ברשות המשפט").
בהכרעת הדין צויין, כי אין מדובר באמירות בעל פה הנאמרות בעידנא דריתחא, כדרכם של קללות וניבולי פה הנפלטים ברגע של כעס, ולעתים מבטאים אובדן עשתונות רגעי של הדובר ותו לא. מדובר בהתבטאויות קשות, רצופות וחוזרות, שהועלו על הכתב, בתפוצה נרחבת ובסדרת מכתבים שנשלחו בזה אחר זה לגורמים שונים במשך שלושה חודשים. כפי שהתבטא הנאשם במכתבו לקובל, הפרסום הרביעי (סעיף 7), בהתייחסו למכתביו-הוא: "כבודך נרמס בראש חוצות ונהפך ללעג במסדרונות לשכת עורכי הדין".
עוד נקבע בהכרעת הדין, כי המטרה של פגיעה בקובל לא הוצנעה בפרסומים אלא להפך, הובלטה בהם, והנאשם כתב מפורשות כי מטרתו היא לפגוע בקובל, לשלול לו את הרשיון, לשבש את חייו ולגרום לך שילדיו לא יוכלו להנות מהרכוש שצבר.
לעניין עבירות האיומים, המדובר בביטויים מאיימים חוזרים בפגיעה בקובל ובמשפחתו, שנכללו במכתבים שכתב הנאשם במהלך שלושה חודשים בשנת 2009 לבורר לויט ולקובל, עם העתקים לגורמים שונים כפי שפורט:
א. הפרסום השני (מכתב לבורר לויט, סעיף 7):"הוא כנראה לא מבין שאני ארדוף אותו ואת משפחתו עד חורמה, אדאג שילדיו לא יהנו מהרכוש שצבר אביהם במרמה, כמו שהוא משבש את חייו של אבי, מידה כנגד מידה והכל על פי חוק ואותם שיטות ואותו דמיון יצירתי, עם נבל אתנבל וכך יעשה בנחישות ובלי רגישות. אני יתחיל לגבות ממנו מחיר אישי יתחיל להזיע המטרה לשלול לו את הרשיון שלא יטפח עוד דור של שקרנים נוכלים וזילות בשופטים. ידע כל עורך דין עברי שלכל מעשה נבלה יש מחיר. כל נזק שיגרם לאבי באחד מההליכים אתבע את משרד ליפא ואותו אישית אמצה את הדין עמו ועם כל נבל אחר ממשרדו."
ב. הפרסום השלישי (מכתב לבורר לויט, סעיף 11): "וגם אם אאלץ לנדוד במדבר ארבעים שנה, אגבה את המחיר מהנבל עזיאל ממשרד ליפא ואת הרכוש (...)".
ג. הפרסום הרביעי (מכתב לקובל, סעיף 8, 10): "אני מבטיח לך שאפרע ממך על פי דין, רק אתמול הוכרע משפטו של נבל ברשות הציבור מר הירשנזון ויבוא יומך שאפרע ממך כנבל ברשות המשפט." "הרשה לי לסיים בדברי תורה ההולמים אדם כמוך: עם נבל תתנבל (תהילים). לצערי לא השכלתי להבין זאת עד היום, אנהג בך כפי שראוי לך נבל ברשות משרד ליפא. הפסקתי לשחק דמקה אני משחק איתך שח מט וכדאי שתבין זאת."
בהכרעת הדין נקבע, כי האלימות המילולית הכלולה במכתבים אלה חורגת מכדי "איום" לגיטימי בנקיטת צעדים חוקיים ומשפטיים, ויוצרת חשש אובייקטיבי בעיני הקורא הסביר, כי הכותב לא יבחל במעשי נקם החורגים מהגשת תביעה משפטית או תלונה ללשכת עורכי הדין. נקבע, כי ברי שהמכתבים נועדו ליצור רושם כזה ולהטיל על הקובל מורא. כך בפרט, האזכור החוזר ונשנה של משפחתו וילדיו של הקובל, שכלל אינם קשורים לעניין ייצוגו המשפטי את האחים שרבט, נועד אך ורק להטיל אימה על הקובל, וכך גם המלים "אגבה ממנו מחיר אישי", "יתחיל להזיע", "ארדוף עד חורמה". נקבע כי עדותו של הקובל, שהמכתבים ובהם האיומים המצוטטים לעיל הגיעו אליו והטילו עליו אימה מחשש לפגיעה בו או במשפחתו, בפגיעה פיזית או בהטרדות והצקות שישבשו את שלוותם הנפשית, היתה סבירה ומהימנה, על רקע הכרותו הארוכה עם הנאשם והתרשמותו ממנו במהלך הבוררות והליכי המשפט הממושכים של משפחת שרבט.