ק' ואח' נ' ק' ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 28.5.2017, שבה נדחתה בקשת המבקשים לדחות על הסף בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 2 בשל היעדר סמכות עניינית. 

1. ביום 8.3.2010 הוכרז המשיב 1 (להלן:החייב) כפושט רגל והמשיב 2 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן). ביום 11.10.2016 נפטרה אמו של החייב (להלן: המנוחה) ובצוואה שהותירה אחריה הורישה את מלוא רכושה לבנה - נ.ק. ז"ל (להלן: המנוח), שהמבקשים הם יורשיו. ביום 9.11.2016 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בה עתר להצהיר כי החייב הוא הבעלים של מחצית מנכסי עזבון המנוחה (להלן: העזבון). בבקשתו הסתמך הנאמן על הסכם שיפוי שבו התחייב המנוח להעביר לידי החייב מחצית מנכסי העיזבון. ביום 10.11.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לכלל נכסי העזבון וביום 12.12.2016 הגישו המבקשים את תשובתם לבקשת הנאמן וטענו כי הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ועל כן יש לדחותה. בהחלטתו מיום 7.1.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי "הואיל ועסקינן בטענות לזכויות שמקורן בעזבון, דומני כי הערכאה המוסמכת לדון ולהגדיר את הזכויות [...] הינה לבית המשפט לענייני משפחה, ולא לבית המשפט של פש"ר. הצדדים מופנים ללבן שם את טענותיהם" (להלן: ההחלטה הראשונה).

2. ביום 16.2.2017 קיבל בית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש שהגיש הנאמן, ביטל את ההחלטה הראשונה והורה על קיום דיון בשאלת הסמכות העניינית. לאחר שקיים דיון בשאלה ביום 28.5.2017, קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות העניינית לדון במחלוקת על אודות תוקפו של הסכם השיפוי נתונה לבית המשפט המחוזי מכוח הוראות סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:הפקודה). בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי בירור המחלוקת נחוץ לצורך ביצוע יעיל של כינוס נכסי החייב; כי מדובר בבירור עובדתי קצר וענייני שניתן למצותו במסגרת הליך פשיטת הרגל; וכי אין בקביעה זו משום פגיעה בזכויות מהותיות של מי מבעלי הדין. המבקשים עתרו מיד לעיכוב ביצועה של ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, קבע דיון בבקשת הנאמן ליום 28.9.2017, וציין כי "יש לכבד את צו איסור הדיספוזיציה שיצא תחת ידו של בית משפט זה עוד בחודש נובמבר 2016" וכי "בית המשפט לענייני משפחה לרבות רשם הירושה יטיבו עשות אם מכוח עיקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות יחדלו מטיפול בנושא עיזבון המנוחה צ.ק. ז"ל עד להכרעתו של בית משפט זה".  

3. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 15.1.2017 הגישו המבקשים בקשה לקיום צוואת המנוחה לרשם לענייני ירושה (תיק מס': 236666); וכי ביום 9.4.2017 הם הוסיפו והגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין שנכלל בנכסי העזבון (תמ"ש 17955-04-17). הדיון בתביעה לפירוק שיתוף עוכב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.6.2017. 

4. מכאן הבקשה דנן ובה שבים המבקשים וטוענים כי אין לקיים דיון "בתוקפה של צוואה, התנגדות לצוואה [ו]תוקפו של הסכם שיפוי" בגדר בקשה למתן הוראות בהליך פשיטת רגל. זאת, לטענת המבקשים, בפרט בהינתן העובדה שרוב כספי הנשייה (394,000 ש"ח מתוך 400,000 ש"ח) מצויים זה מכבר בקופת הכינוס. המבקשים טוענים כי התנאים שנקבעו ברע"א259/99‏ חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-395 (2001) (להלן: עניין פליצ'ה) בהקשר זה אינם מתקיימים בענייננו, כי החלטת בית המשפט המחוזי נוגדת את הוראות סעיפים 62 ו-67 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, וכי הסמכות לדון בסוגיות הנוגעות לירושה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.

           יחד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.5.2017. בהחלטה מיום 18.7.2017 נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ארעי לעיכוב ביצועה של ההחלטה, וביום 26.7.2017 נדחתה בקשתם לעיון חוזר בהחלטה זו.

5. המשיבים כולם מתנגדים לבקשה וסומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

           לטענת הנאמן, הסמכות העניינית להכריע בשאלת תוקפו של הסכם השיפוי נתונה לבית המשפט המחוזי, שכן מדובר בסוגיה הקשורה באופן ישיר למסת נכסי החייב. הנאמן מוסיף ומציין כי המחלוקת אינה מורכבת, וכי יש מקום לבררה במסגרת דיון בבקשה למתן הוראות.

           הכונס הרשמי מציין כי בית המשפט המחוזי קנה סמכות לדון בשאלה ממוקדת ונקודתית בדבר תוקפו של הסכם השיפוי ובירורה של שאלה זו נחוץ לשם ביצוע יעיל של כינוס נכסי החייב. הכונס הרשמי מדגיש כי מדובר במחלוקת המצריכה דיון קצר וענייני שלא יוביל לפגיעה מהותית בזכויותיהם של המבקשים, ומעיר כי חזקה על בית המשפט המחוזי "שידון בכל טענות המבקשים ובכלל זה בטענות חוזיות וכן בטענה המשפטית לפי סעיף 8 לחוק הירושה".