1.לפנינו תובענה לדמי גמולים, שהוגשה במסגרת סמכות בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, בגין העובד מר עמית ניב (להלן – העובד).
2.התובענה נדונה בפנינו לגופה רק ביום 12.5.15 וזאת לאחר שבעבר ניתנו כנגד הנתבעת שלושה פסקי דין בהעדר התייצבות או הגנה (פסקי דין מיום 1.6.11, 10.9.13 ומיום 28.1.14 ור' גם החלטות מיום 23.3.12, 10.10.13 ומיום 29.7.14).
3.בתמצית ייאמר כי התביעה לבית הדין הוגשה בטענה כי העובד בוטח בפוליסה, אך לא שולמו בגינו דמי גמולים, החל מחודש דצמבר 2007. על כן נתבעו דמי הגמולים, לתקופה שמדצמבר 2007 ועד לדצמבר 2010.
4.על פי המפורט בפסק הדין מיום 28.1.14, התביעה כוללת שני רכיבים מהותיים: דמי גמולים לפוליסה, בסך 4,160 ₪ וסכום נוסף בסך 6,500 ₪ בגין ריסק שהתובעת נשאה בו בגין הפוליסה, וזאת כיוון שלא קיבלה הודעה על הפסקת עבודה של העובד.
5.העובד התייצב לישיבת ההוכחות והצהיר בפנינו כי אין לו כל תביעה כנגד התובעת בקשר לפוליסה שהוצאה לו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת ואף הצהיר כי אין לו טענות כלפי הנתבעת בקשר לפוליסה זו. על יסוד הצהרה זו, אנו קובעים כי הנתבעת פטורה מתשלום דמי הגמולים על פי הפוליסה.
6.נותר לדיון הרכיב של הריסק שבו נשאה התובעת. מדובר בנזק שהתובעת נשאה בו, עקב העובדה שלא הוצג מכתב סיום עבודה בזמן אמת (ולמעשה עד היום לא הוצג מכתב כזה, ר' גם דברי נציג הנתבעת בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 8-10). בנסיבות אלה, מוטלת על התובעת חובה, לפיה סעיף 19א לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, שהוא "הוראת חוק מיוחדת שנועדה להבטיח את זכויותיהם של עובדים בקופות הגמל חרף מחדלו של המעביד מלשלם לקופת הגמל את חוב דמי הגמולים" (ע"ע (ארצי) 201/09 טורעאני – ראשד ז"ל, 19.12.13). עוד נפסק באותו עניין, כי "המחוקק הטיל על קופות הגמל אחריות ונטל כבדים מאד – הענקת 'כיסוי ביטוחי' חרף קיומן של הוראות תקנוניות של קופות הגמל המפקיעות את הכיסוי הביטוחי עם הפסקה בתשלום דמי הגמולים".
7.איננו סבורים כי יש מקום שלא לפסוק לתובעת את הנזק בגין הריסק, רק על יסוד הנחתו של העובד, כי בחברות היי - טק סיום עבודה נעשה בצורה מסודרת וכי אם "היה משהו חסר, אז הייתי מתרעם כבר אז". משאין חולק כי לא הוצג מכתב הפסקת עבודה ולא נשלחה לתובעת הודעה על הפסקת ביטוחו של העובד, על פי הדין התובעת היתה מחוייבת לשאת בכיסוי הביטוחי. על כן אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובעת את רכיב הריסק בסך 6,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
8.הנושא האחרון שנותר לדיון הוא שאלת הוצאות המשפט. בע"ע (ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ – פודולוסקי, 25.1.15, דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלת פסיקת הוצאות בהליכים בהם העובד מיוצג "פרו בונו". במסגרת הדיון בשאלה זו, שאינה נוגעת לענייננו, חזר בית הדין הארצי על מושכלות יסוד ולפיהן לבתי הדין לעבודה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, יותר מאשר לבתי המשפט והתעריף המינימאלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין אינו מחייב את בית הדין. בהתאם, לרוב נפסקות הוצאות מתונות ולא הוצאות ריאליות.
9.בענייננו, אין מדובר במיצוי זכויות סוציאליות והצדדים להליך הם תאגידים. יחד עם זאת, אנו סבורים שיש מקום ליתן ביטוי לעובדה כי הנתבעת היא חברה שאינה פעילה מאז דצמבר 2010 ומצבה תואר בהרחבה על ידי מנהלה בדיון. כמו כן, המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא פשוטה יחסית ולא הצריכה הוצאות חריגות. בכלל זה, נציין כי כיוון שהנתבעת אינה מיוצגת, אף לא ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. זאת ועוד, בגין מחדליה הדיוניים בעבר, הנתבעת כבר חויבה בהוצאות ועל כן אין מקום לשוב ולשקול עניין זה, במסגרת פסק הדין.
לאור כל האמור לעיל, משהתביעה התקבלה בחלקה, הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד, לרבות מע"מ כחוק, בסך 2,500 ₪.
10.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובעת 6,500 ₪ בגין ריסק שהתובעת נשאה בו בגין הפוליסה נשוא התובענה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כמו כן, הנתבעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט בשכ"ט עו"ד, לרבות מע"מ כחוק, בסך 2,500 ₪.
כיוון שהנתבעת הפקידה בקופת בית הדין סכום של 10,660 ₪, המזכירות תשחרר לב"כ התובעת את הסכום הנ"ל.
ניתן היום, ח' סיוון תשע"ה, (26 מאי 2015), בהעדר הצדדים.