אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב' נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ

ב' נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ

תאריך פרסום : 26/09/2017 | גרסת הדפסה
ק"ג
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
4576-10-13
17/09/2017
בפני השופטת:
עידית איצקוביץ

- נגד -
תובע:
ר.ב.
עו"ד גיא כהן
נתבעת:
כלל פנסיה וגמל בע"מ
עו"ד ליאורה סבירסקי דרור
עו"ד סהר שכטר
פסק דין
 

 

1.ההליך שלפנינו החל בתביעה שהגיש התובע לבית משפט השלום בתל אביב ביום 3.10.2013 כנגד: 1. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן גם – כלל ביטוח); 2. מיטבית – עתודות קרן פנסיה בהתאמה אישית, החברה המנהלת: כלל פנסיה וגמל בע"מ (להלן – הנתבעת או הקרן);3. מר שלומי שדה (להלן – סוכן הביטוח או הנתבע 3).

 2.תמצית כתב התביעה

התובע עסק בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה בעריכת וידאו. בשנת 2011 התגלה שהתובע סובל מאי ספיקה בינונית בלב והיצרות בינונית-קשה במסתם האאורטלי והרחבה באאורטה. בעקבות זאת נאלץ לעבור ביום 25.1.2012 ניתוח כריתה של המסתם האאורטלי והחלפת אאורטה, וכן הותקן קוצב לב (להלן – המקרה המזכה). ביום 25.5.2013 הודיעה כלל ביטוח לתובע על דחיית התביעה בטענה שמהמסמכים שברשותה עולה שהתובע הפר את חובת הגילוי כלפיה. לדברי כלל ביטוח אילו השיב תשובות מלאות וכנות במסגרת הצהרת הבריאות בעת הצטרפותו (בסעיף "מחלות לב"), הייתה היא נוהגת כמבטח סביר ודוחה את קבלתו לביטוח כפי שהתקבל. בנסיבות אלה הודיעה כלל ביטוח על ביטול הפוליסה של התובע.

לגרסת התובע, הוא סיפר לסוכן הביטוח בעת מילוי טפסי ההצטרפות כי הוא סובל מבעיית רשרוש בלב מילדות שבגינה הורד לו הפרופיל הצבאי והוא שימש בתפקיד פקידותי בצבא, ללא בעיה תפקודית. סוכן הביטוח החתימו על הצהרת הבריאות, מבלי לציין את המידע שמסר. באותו מעמד חתם התובע גם על טופס ויתור סודיות רפואית.

לטענת התובע הנטל להוכיח כי לא היה גילוי מלא או שהייתה כוונת מרמה מוטל על הנתבעות (כלל ביטוח והקרן). בהעדר כוונת מרמה לא עומד לנתבעות פטור כלשהו. לחילופין, לפי סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), לאחר 3 שנים מיום כריתת חוזה הביטוח החברה לא רשאית להסתמך על אי הגילוי.

התובע עתר לקבלת סעד הצהרתי שלפיו על כלל ביטוח לבטל את ביטול הפוליסה ולהשיב לו את כל זכויותיו הביטוחיות. כן התבקש שהנתבעות ישלמו לתובע אובדן כושר עבודה לפי הפוליסה מיום קרות המקרה המזכה.

 

3.תמצית טענות ההגנה מטעם כלל ביטוח והנתבע 3

ביום 5.1.2014 הגישו כלל ביטוח והנתבע 3 כתב הגנה שבו נטען, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף עקב היעדר עילה, בשל ביטול הכיסויים הביטוחים וכן משום שהתובע פעל בחוסר תום לב ותביעתו מהווה ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט.

לחילופין נטען שהתובע הפר ברגל גסה את חובת הגילוי המוטלת עליו, לרבות חובת הגילוי היזום. בהצהרת הבריאות שעליה הסתמכה כלל ביטוח העלים התובע מידע מהותי בעניין עברו הרפואי ובין היתר כי סבל מבעיות בלב וממחלת לב מולדת של המסתם האאורטלי והכול ביודעין ו/או בכוונת מרמה. אלמלא הפר התובע את חובת הגילוי יכולים היו חתמי כלל ביטוח לדחות את בקשתו להתקבל לביטוח מיד בעת הגשתה. חתימתו על טופס ויתור סודיות רפואי אינה בגדר תחליף להצהרת אמת.

בניגוד לטענת התובע הוא קיבל מהנתבע 3 הסבר מלא ומפורט באשר להצהרת הבריאות וחשיבותה, והוא לא מסר לנתבע 3 כי סבל בעברו מבעיות בלב. אילו היה עושה כן, היה הנתבע 3 מציין זאת על גבי הטופס.

 

4.תמצית טענות ההגנה מטעם הנתבעת  כלל פנסיה וגמל בע"מ

ביום 19.2.2014 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה. נציין כי בכתב ההגנה הובהר ששם הנתבעת הוא "כלל פנסיה וגמל בע"מ" (בשונה מכתב התביעה), וכך התנהל ההליך ללא הסתייגות מטעם מי מהצדדים.

 

בכתב ההגנה עתרה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה כנגדה; מחוסר סמכות עניינית – מאחר שמדובר בתביעה של עמית כנגד קרן פנסיה לתשלום פנסיית נכות נתונה התביעה לסמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה; ומשום שהוגשה טרם מיצוי ההליכים הנהוגים אצלה - שעה שבדיקת פנייתו של התובע טרם הסתיימה.

כן נטען כי אין מקום לכריכת התביעה כנגד כלל פנסיה וגמל עם התביעה כנגד כלל ביטוח, כיוון שמדובר בחברות נפרדות העוסקות בתחומים שונים והפועלות על פי מערכת חוקים והוראות רגולטוריות שונות.

 

5.ביום 8.6.2014 התקיים דיון בפני כב' השופט הבכיר ירון בשן מבית משפט השלום בתל אביב-יפו שבסיומו הוחלט כי הצדדים יעבירו מסמכים רפואיים ו"ימצו את הליכי התקשורת ביניהם".

ביום 2.8.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור שנחתם בין התובע לכלל ביטוח ולנתבע 3 (סוכן הביטוח), ובהתאם התביעה כנגדם נדחתה ללא צו להוצאות. מכאן והלאה המשיך ההליך כנגד הקרן בלבד.

 

6.ביום 6.12.2015 התקיים דיון לפני כב' השופט בשן. בדיון זה טענה, לראשונה, ב"כ הנתבעת כי במסגרת גילוי המסמכים בהליך, אותרה הצהרת בריאות שמילא התובע בשנת 2006 אשר נסרקה לתיק "כלל ביטוח". מדובר בהצהרה שמולאה עם הצטרפות התובע לקרן הפנסיה, אך היא לא נסרקה במערכות כלל פנסיה וגמל. בשנה זו התובע כבר סבל ממחלת לב לנוכח המום המולד. על כן התבקש תיקון כתב ההגנה.

ב"כ התובע השיב כי אותו מום מולד לא היה בגדר מחלה עד קרות המקרה המזכה. מעבר לכך, לפי התקנון, גם אם מבוטח מגיע לקרן כשהוא חולה הוא יהיה זכאי לגמלה בחלוף תקופת האכשרה.

ב"כ הנתבעת הגיבה כי לפי תקנון הקרן לא הייתה חובה למלא הצהרת בריאות ולכן עד למתן גילוי המסמכים לא יכולה הייתה הנתבעת לדעת שבעת ההצטרפות מילא התובע הצהרת בריאות. עוד הטעימה כי טענות לעניין תקופת האכשרה אינן רלבנטיות כיוון שעסקינן בהחרגה.

בסיום הדיון הוחלט להתיר לנתבעת לתקן את כתב ההגנה.

 

7.תמצית כתב ההגנה המתוקן 

ביום 4.1.2016 הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב ההגנה בצירוף כתב הגנה מתוקן שבו עתרה לדחיית התביעה על הסף עקב הסתרת מידע. הנתבעת הסבירה כי הצהרת הבריאות נסרקה לתיק התובע בביטוח חיים אצל כלל ביטוח, ולכן לא היה הדבר ידוע לה עד למתן צו גילוי המסמכים במסגרת ההליך שלפנינו. התובע הטעה את הנתבעת ביודעין ולא חשף את מלוא המידע, תוך הפרת חובת תום הלב. אילו הועבר המידע לנתבעת, הייתה היא מחריגה את סוג המחלה שבגינה התובע נכה כיום.

לפי סעיף 62 לתקנון הקרן (צ"ל כנראה סעיף 63 לתקנון) ניתן לשלול את הזכות לפנסיה או חלקה במקרה של הטעייה, כפי שאירע בענייננו.

בניגוד לחברות הביטוח, לקרנות הפנסיה אין מקור כספי חיצוני. על כן נדרשת הקרן להגן על כלל עמיתיה כנגד ניצול לרעה, באמצעות מנגנון המבטיח שעמית פלוני לא יהיה זכאי לקבל קצבה בשל ליקוי שהיה לו עובר להצטרפותו לקרן - שאותו הסתיר.

בנוסף חזרה הנתבעת על טענותיה לסילוק התביעה כנגדה על הסף.

לסיום נטען כי הוראות חוק חוזה ביטוח וכל ההלכות מכוחו אינן חלות על הנתבעת, וכי היא אינה מחויבת לקביעות המוסד לביטוח לאומי.

 

8.ביום 11.1.2016 הגיש התובע את תגובתו לבקשה לתיקון כתב ההגנה, שבה טען כי דין הבקשה להידחות מאחר שאינה נתמכת בתצהיר.

עוד נטען כי דין הבקשה להידחות כיוון שבשונה מחוזה ביטוח שבו חייב המבטח לערוך תהליך חיתום, בקרן הפנסיה קיים מנגנון ה"מסנן" מבוטחים בדרך אחרת, בדמות הוראות התקנון בעניין תקופת האכשרה.

לסיום הודגש כי הנטל על הטוען למרמה, במקרה זה הנתבעת, הוא כבד מאוד, ועליו להתבסס על ראיות.

 

9.ביום 22.2.2016 התקיים דיון נוסף לפני כב' השופט בשן. בסיום הדיון ניתנה ההחלטה שלפיה מתקבל כתב ההגנה מתוקן של הנתבעת וכן התביעה תועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. נפסק:

"...במהלך דיון זה עורר בית המשפט מיוזמתו את בירור השאלה אשר הועלתה החל מסעיף 5 לכתב ההגנה. הנתבעת טוענת שהסמכות העניינית לדון בתביעה של עמית בקרן פנסיה נגד קרן הפנסיה לתשלום פנסיה תכוף נתונה לסמכות הדיונית של בית הדין האזורי לעבודה.

לא מצאתי שלתובע יש מענה משפטי ממשי. העובדה שנעשה ניסיון לקדם את ההליך בלי לברר את שאלת הסמכות העניינית, וההליך התקדם במשך כשנה, איננה יוצרת לבית משפט זה סמכות שאיננה קיימת בדין. אם באמת בדעת הצדדים ל ברר את המחלוקת שביניהם, אין מנוס מלעשות כן בבית הדין שהוסמך לכך – על פי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969."

 

10.בהתאם להחלטה הועברה התביעה לבית דין זה, וביום 17.11.2016 התקיים דיון לפני כב' הרשמת ריכטמן. שני דיונים נוספים התקיימו לפני מותב זה: ביום 3.5.2017, וביום 26.6.2017 שבו נשמעו הוכחות הצדדים ובסיומו סיכמו הצדדים בעל פה.

 

11.שאלת הסמכות העניינית

לכאורה, משעה שהתביעה הועברה לבית הדין מבית משפט השלום אין עוד מקום להידרש לשאלת הסמכות. בכל זאת נציין, במאמר מוסגר, כי ספק אם הסמכות העניינית אכן הייתה נתונה לבית הדין לעבודה, בהתאם להלכה בשעתה. קריאת פסק הדין המנחה דאז (ע"ע 625/08 מירב תותי אשבל ואח' - הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' 17.9.2009, להלן – הלכת אשבל) בהחלט מעלה אפשרות למסקנה אחרת. לפי הנפסק בהלכת אשבל:

"... ככל שהתביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח, וככל שהזכות להיות מבוטח היא חלק מהסכם העבודה ומתנאי העבודה, מדובר בתובענה הנובעת מיחסי העבודה. בתוך כך, יבואו בחשבון שיקולים אלה, כולם או מקצתם: האם התביעה נגד קופת הגמל היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה; האם התביעה סבה בעיקרה על תנאי העבודה; האם התביעה "כוללת טענות המופנות גם כנגד המעביד"...

תובענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לא יבואו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה... ככל שמהות הפגיעה הנטענת הינה בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה, לא תבוא התובענה בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה." (ההדגשה אינה במקור)

 

בענייננו התובע הצטרף לקרן הפנסיה כעמית עצמאי (ראו נספח ב' לתצהיר התובע, נספח א' לתצהיר הנתבעת) ואין כל זיקה ליחסי עבודה או טענה כנגד מעסיק כלשהו על רקע ההסדר הפנסיוני. הטענות נוגעות לפנסיית נכות בלבד והן נושאות, לדעתנו, אופי ביטוחי מובהק. מסקנה זהה בנסיבות דומות שבה ועלתה במספר לא מבוטל של פסקי דין מפי בתי הדין האזוריים לעבודה כמו גם בתי משפט אזרחיים [ראו למשל רע"א (מחוזי חיפה) 30345-01-12 "הנתבעת עתודות", חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ (כלל פנסיה וגמל בע"מ), ח"פ נ' ארז חיים, כלל חברה לביטוח בע"מ, 9.5.2012].

ואולם, ביום 21.3.2016 ניתן פסק דין מפי בית המשפט העליון ששינה את פני הדברים. בית המשפט העליון עמד על הקושי שהתעורר ביישום הלכת אשבל עקב הצורך לקבוע "האם מדובר בעילת תביעה ביטוחית-מסחרית או שמא מדובר בעילה הנוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי". זאת מהסיבה שקביעה זו "אינה חפה מקשיים, ובוודאי נתונה... לפרשנויות שונות" (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, 21.3.2016). בית המשפט העליון פסק כי:

"בסיכומו של יום, מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות... נועד בראש וראשונה לשמר את בטחונו הסוציאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נדרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הנה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בבטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה..."

 

עם זאת מאחר שמדובר בשינוי ההלכה הקיימת, נקבע בסעיף מ' לפסק הדין כי ההלכה החדשה תחול רק על תביעות שיוגשו החל מיום מתן פסק הדין והלאה, קרי, 21.3.2016 או "שטרם ננקט בהן קדם משפט". התביעה שלפנינו הוגשה ביום 3.10.2013, דיונים התקיימו בימים 8.6.2014, 6.12.2015 ו-22.2.2016, שאז הוחלט להעביר את ההליך לבית הדין האזורי לעבודה.

במלים אחרות, על פי ההלכה (הלכת אשבל) במועד הרלבנטי להגשת התביעה וקיום קדם המשפט ניתן היה להותיר את ההליך בערכאה האזרחית, וזאת משהמקרה שלפנינו נעדר כל זיקה ליחסי עבודה. ואולם, משעה שהתיק הועבר לבית הדין אזי בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד."

 

12.ראיות שהוגשו ונשמעו

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו בדיון. מטעם הנתבעת הגיש תצהיר שעליו נחקר מר אורן גיסר, מנהל צוות תביעות פנסיה בנתבעת (להלן – מר גיסר).

התובע צירף לתיק בית הדין, בין היתר, את המסמכים הבאים: הודעת דחייה בתביעת אובדן כושר עבודה מטעם "כלל ביטוח", פוליסה מספר 8318380 מיום 25.5.2013, בגין הפרת חובת הגילוי בכוונה לפי סעיפים 6-8 לחוק חוזה ביטוח. הודעה זו כללה הודעה על ביטול הפוליסה; החלטת ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (בתביעה למס הכנסה) מיום 11.4.2013; פניות ב"כ התובע לנתבעת באשר להמשך זכאותו לפנסיית נכות לאחר 31.7.2012 ובקשתו למינוי מומחה קרדיולוג מימים 17.3.2014, 13.4.2014 ו-29.5.2014; "הודעת תשלום תביעה מספר 320501717-6576-0" מטעם הנתבעת; פרוטוקול ועדה רפואית של הנתבעת מיום 12.3.2015; חוות דעת מטעם ד"ר מריו סקולסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית מיום 8.2.2015 (להלן – חוות הדעת של ד"ר סקולסקי).

הנתבעת צירפה לתיק בית הדין, בין היתר, את המסמכים הבאים: "החלטת רופא הקרן מיום: 16.7.2014 מספר הזמנה 543411" והודעת דחיה מיום 17.7.2014 תביעה מספר 32050171-6576-1"; סיכום מחלה מיום 13.3.2011; החלטת רופא הקרן מיום 25.11.2013; תקנון קרן הפנסיה המקיפה הנתבעת עתודות קרן פנסיה בהתאמה אישית מהדורת ספטמבר 2010 (להלן – תקנון הקרן).

 

13.עובדות המקרה כפי שעלו מהראיות

  • התובע, יליד 1975, הצטרף לשורות הנתבעת בשנת 2006.

     

  • החל משנת 2003 משמש התובע עורך תכניות טלוויזיה עצמאי (ראו חוות הדעת של ד"ר סקולסקי, נספח ב' לתצהיר התובע).

     

  • לתובע "מסתם אאורטלי ביקוספידלי קונגניטלי ידוע מלידה" (ראו סיכום מחלה מהמרכז הרפואי שיבא מיום 13.3.2011, נספח ג' לתצהיר מר גיסר) שבגינו (אם כי לא הובהר אם רק בגינו) נקבע לו פרופיל צבאי 45 (ראו נספח ב' לתצהיר התובע).

     

  • התובע חתם על בקשת הצטרפות לקרן הפנסיה – הכוללת את הצהרת הבריאות שאותרה לאחר הגשת התביעה – (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 19-22).

     

  • טופס ההצטרפות המקורי כולל הצהרת הבריאות לא הוגש לתיק בית הדין. בהעתק שהוגש נראה כי ברכיב מס' 1 בהצהרת הבריאות (סעיף ח' בטופס) שעניינו "מחלות לב" נערך שינוי.

     

  • בעת קבלת עמית לקרן הפנסיה אין חובה לחתום על הצהרת בריאות (ראו עדות מר גיסר, עמ' 18 לפרוטוקול ש' 12-29).

     

  • בהחלטת רופא הקרן, ד"ר פרץ אלון, מיום 25.11.2013 נכתב: "ידוע על מסתם האאורטלי ביקוספידלי מולד" (נספח ד' לתצהיר מר גיסר).

     

  • לתובע אושרה נכות בשיעור 100% מיום 26.1.2012 עד ליום 31.7.2012 מטעם הנתבעת (נספח א' לתצהיר התובע).

     

  • לפי "הודעת תשלום תביעה מספר 320501717-6576-0" מטעם הנתבעת מיום 27.3.2014, בקשת התובע לתשלום אושרה לתקופה שבין 26.1.2012 עד 31.7.2012. על פי ההודעה:

    "סכום חד פעמי בגין החודשים 01-07/2012 שולם לך ב-27 לחודש מרץ בסך של 13,558.05 ברוטו. לסכום החד פעמי יתווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בסך 361.57 ₪ ברוטו בהתאם לאמור בסעיף 58(ג) לתקנון הקרן".

     

    (ראו בהודעת התובע מיום 11.1.2016)

     

  • לפי החלטת רופא הקרן (מטעם הנתבעת) מיום 16.7.2014 נשלחה לתובע הודעת דחיה מיום 17.7.2014 שלפיה:

    "לאחר בחינה של המסמכים הרפואיים שהתקבלו במשרדנו, קבע רופא הקרן כי לא חל שינוי במצבך ולכן החלטת רופא הקרן מיום 24.2.2014 עומדת בעינה, בהתאם לכך תקופת זכאותך לפנסיית נכות תהיה עד ליום 31.7.2012 בשיעור נכות של 100%."

     

  • ואולם, בהחלטה מאוחרת יותר מטעם ועדה רפואית של הנתבעת מיום 12.3.2015 נכתב תחת הכותרת: "המלצות הוועדה הרפואית של הקרן":

    "על פי המסמכים שעמדו לרשות הוועדה והממצאים בבדיקה הקלינית הוועדה קובעת כי העמית לא היה כשיר לעבודה ויש לאשר המשך נכות מלאה 100% מ-1.7.12 עד 31.12.12. העמית היה כשיר לעבודה חלקית 4 ש"ע ליום מיום 1.1.13 עד 31.12.13. העמית כשיר לעבודה של 6 ש"ע ליום מ-1.1.14 עד 31.12.16. הוועדה מסבה את תשומת לב הקרן לשאלת תקופת האכשרה ואינה דנה בה מאחר שלא התבקשה לדון בכך"

     

    (נספח א' לתצהיר התובע)

     

     

  • התובע לא קיבל תגמולים לתקופה שלאחר 31.7.2012 מכוח החלטה זו.

     

  • ביום 25.6.2017 הודיעה ב"כ הנתבעת כי "באשר לחלק הנכות הנובע מבעיה פסיכיאטרית, הרי שזכאותו תוכר ותשולם, בהתאם לקביעת הוועדה הרפואית. ביחס לנכות מהמסתם האורטלי, הרי שזו תוחרג."

    בדיון מיום 26.6.2017 חזרה ב"כ הנתבעת על הדברים ואמרה:

    "בקשר לנכות הפסיכיאטרית – יתכן שכבר עבר תשלום. לא יכולתי לבדוק בגלל שביתה של עובדי כלל. גם אם לא עבר תשלום נדאג שיועבר מיד לאחר השביתה.

    לגבי הנושא הקרדיאלי – גם הקרן וגם המומחה אתו התייעץ לא מצאו לנכון לוותר על ההחרגה כי לדעתם יש קשר בין הפגם המולד לנכות." (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 13-16)

     

     

  • עם זאת, הודעה רשמית מטעם הנתבעת לגבי אישור ותשלום חלק הנכות הפסיכיאטרי כמו גם נוסח החרגת התובע ביחס לנכות הנובעת מהמסתם האאורטלי – לא הוגשו לתיק בית הדין.

     

    14.כמה מלים על תקנון הקרן ועל "חובת הגילוי"

    תקנון הקרן הוא מסמך היסוד של הקרן והוא מהווה מעין "חוקה" שבה נקבעות מדיניות הקרן, סמכותה, זכויות חבריה וחובותיהם (ע"ע 45568-11-13 ל. מ. - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, מיום 9.1.2017, וההפניות שם). הנתבעת הגישה את התקנון בנוסחו מספטמבר 2010 והתובע לא חלק על כך ועל כן נתייחס גם אנו לגרסה זו.

    שיקול הדעת של הנהלת הקרן בבואה ליישם את התקנון כפוף לביקורת שיפוטית (דב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לב 418).

    אשר לפירוש תקנון קרן הפנסיה נקבע כי הפרשנות "תיעשה כדי להשיג את המטרה הסוציאלית הנובעת ממהותו של הביטוח הסוציאלי בקרן פנסיה, וכל מקרה של ספק יש לפרשו לטובת המבוטח ושאיריו". יחד עם זאת נקבע כי את תקנון הקרן יש לפרש בשלמותו ועל פי מטרתו - שאינה רק הגנה על המבוטח הבודד אלא על כלל המבוטחים, תוך התחשבות בעקרונות השוויון וההדדיות העומדים בבסיס פעילות קרנות הפנסיה. הנתבעת אינה רשאית ליתן לתובע זכויות מעבר לקבוע בתקנון (ראו ע"ע 28489/06/12 סוהייל אבו נסאר - מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, 1.3.2015, להלן – עניין אבו נסאר והאסמכתאות שם).

    עוד נקבע בהקשר לפירוש תקנון כי "העדר הגדרה מדויקת של מונח בתקנון, פועל כנגד המנסח. על כן, הנטל על הקרנות להוכיח את משמעות המונח" (ראו למשל ע"ע 394/08 "נתיב" קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ואח' - שלום בוחנה ואח', 25.3.2009).

    אשר ל"חובת הגילוי" – הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן להקיש מהפסיקה לעניין חובת הגילוי לפי חוק חוזה הביטוח לענייננו, בהיות הנתבעת קרן פנסיה. בית הדין הארצי עמד על השוני בין רכישת ביטוח פנסיוני בקרנות הפנסיה לבין רכישת ביטוח מקביל בחברת ביטוח, ועל כך שצו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), התשמ"ו-1986 (להלן – צו חוזה הביטוח) החריג את קרנות הפנסיה מתחולת חוק חוזה הביטוח (ראו עניין אבו נסאר, וכן ע"ע 45568-11-13 ל' מ' - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, 09/01/2017).

    עם זאת יש לומר שלא מצאנו אמירה חד משמעית שלפיה אין מקום לביצוע כל היקש, על אף שהוראות חוק חוזה הביטוח אינן חלות על קרן הפנסיה. בפסיקה מוקדמת יותר דווקא נעשתה השוואה להוראות חוק חוזה הביטוח. כך למשל בפסק דין מפי מותב בראשות כב' השופט איטח בע"ב (אזורי ת"א) 3668/06 יצחק מושקטל - "עתידית אישית" קרן פנסיה מקיפה (4.5.2011, להלן – עניין מושקטל) נתן המותב את דעתו ל"חובת הגילוי" כפי שנקבעה בחוק חוזה הביטוח לעומת המקרה שנדון שם, שנגע לעמית בקרן פנסיה.

    המותב בעניין מושקטל הזכיר ראשית את ההלכה שלפיה על הקרן ועל המבוטח חלות חובות גילוי הנובעות מעקרון תום הלב, אך עיקר החובה מוטל על כתפי המבטח - הקרן הנתבעת - כפי שנפסק בעניין רפפורט (ע"ע 1341/01 רפפורט - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630, להלן – פס"ד רפפורט): "המבטח הוא בעל העצמה, הוא בעל הידע באשר לתנאים העלולים לפגוע במבוטח. המבטח אחראי לכך שהמבוטח ידע באילו נסיבות הוא עלול להיפגע ולהפסיד את תשלומי הביטוח בקרות אירוע ביטוחי. חובת הגילוי המוגברת ביחסי מבטח-מבוטח חלה על שני הצדדים, ובעיקר על המבטח. המבטח יודע את הכללים. הוא יוצר אותם..." (ההדגשה שלנו). עוד נפסק שם כי "ניתן להקיש על אחריותו המוגברת של מבטח לגילוי מוגבר מחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, ה'תשמ"א-1981" (פסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק בפס"ד רפפורט).

    לעניין ההשוואה בין תקנון קרן הפנסיה ל"חוזה ביטוח" וחובת הגילוי נאמר בעניין מושקטל:

    16. בפרשת שאול (ראו הערת השוליים מס' 15 בפסק הדין) עמד בית דין זה על העובדה כי מן הבחינה המהותית תקנון קרן הפנסיה הוא במהותו 'חוזה ביטוח'...חרף היותו של המבוטח מוחזק כמי שיודע קונסטרוקטיבית את תוכן התקנון, מוטלת על המבטח החובה לא רק לגלות את כל הפרטים המהותיים לביטוח, אלא אף לוודא את עירנותו של מבוטח לתנאים המוקדמים ולסייגים של הכיסוי הביטוחי...

    17. אך כאמור, גם על החבר יש חובות גילוי כלפי הקרן. המקרה שלפנינו מעורר את שאלת היקף חובת הגילוי המוטלת על מי שמבקש להצטרף לקרן פנסיה ואת שאלת נפקות מחדלו של מצטרף כאמור מלגלות את הדברים להווייתם, ודאי כאשר 'אי הגילוי' הוא פרי טעות שבתום לב. לענין זה הגם שחוק חוזה ביטוח אינו חל על מי שמבקש להצטרף לקרן פנסיה, נראה סביר בנסיבות הענין להיות מודרכים בהוראותיו. סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח קובע...

    18. אין חולק כי חובת הגילוי חלה על 'ענין מהותי' ואין חולק כי מצב רפואי אשר יש בו כדי להשפיע על קבלת חבר לקרן הפנסיה הוא ענין מהותי. בכל אופן אין בפנינו טענה שאין הדבר כך. לגבי ענין מהותי מחוייב המבוטח במתן תשובה 'מלאה וכנה', כאשר אופן התשובה נבחן גם במבחנים של סבירות. זאת ועוד, על מבוטח מוטלת בנסיבות מסויימות החובה ליזום את גילוי העובדה. אי עמידה בחובת הגילוי הייזום כמוה כהפרת חובות תום הלב. משנקבע כי הופרה חובת הגילוי שמצד מבוטח אז צפה ועולה שאלת התרופות של המבטח במיוחד מקום בו – כמו במקרה שלפנינו, כבר ארע הארוע המזכה. לענין זה ישנה אבחנה בין מבוטח שפעל מתוך כוונת מרמה לבין מי שפעל בתום לב. במקרה הראשון, המבטח לא חייב בתגמולי ביטוח. במקרה השני, המבטח חייב בתגמולי ביטוח מופחתים, אלא אם המבטח ידע או היה צריך לדעת על המצב לאמיתו בעת כריתת החוזה. (ההדגשות שלנו).

     

    15.גדר המחלוקת והוראות התקנון הרלבנטיות

    ב"כ התובע עמד בסיכומיו על אי החרגת התובע וציין כי תמוה בעיניו כיצד מעזה קרן פנסיה לדחות תביעת נכות בהסתמך על מסמך שהיא איבדה, ואשר בחלק הקריטי בו ניכר שהיה שינוי. זאת ועוד, אם יש מידע כה מהותי המצוי בטופס הצהרת הבריאות שעליו מבוססת טענת מרמה - לא יתכן שחלק מהעמיתים כלל לא יתבקשו למסור אותו. שהרי, ההצטרפות לקרן הפנסיה לא כרוכה במשא ומתן, ומנגנון הסינון הקבוע בתקנון הוא זה הנוגע לתקופת האכשרה.

    מנגד עמדה ב"כ הנתבעת על השבת הכספים שהתובע קיבל על סמך מילוי הצהרת הבריאות השקרית, לשיטתה, וזאת מכוח סעיף 63 לתקנון הנתבעת. עוד ציינה כי מתן אפשרות לתובע לקבל פנסיית נכות על בסיס הצהרה שמולאה שלא כדין, מהווה הלכה למעשה פגיעה ביתר עמיתי הקרן. אשר לטענה בדבר תקופת האכשרה הרי זו אינה רלבנטית, שכן עסקינן בזכות החברה המנהלת להחריג מחלות או מומים מסוימים ואף לא לקבל מועמד לקרן מכוח סעיף 12 לתקנון.

    אם כן הוראות התקנון הרלבנטיות בענייננו הן אלה:

    סעיף 12(א)(3) לתקנון הקובע:

    "החברה המנהלת רשאית באישור הגורמים המוסמכים לקבוע כי אינה מקבלת את המועמד כעמית בקרן ו/או כי הכיסוי הביטוחי לא יחול על מחלות או מומים שלקה בהם לפני מועד הצטרפותו לקרן. המגבלות יובאו לידיעת העמית בעת ההצטרפות." (ההדגשה שלנו)

     

    סעיף 63 לתקנון שכותרתו "שלילת הזכות לפנסיה", הקובע:

    "(א) קיבל אדם מהקרן במרמה, או בהטעיה, זכויות או תשלומים כלשהם לרבות תשלומי פנסיות, רשאית החברה המנהלת לשלול או לבטל את הזכות כולה או מקצתה.

    (ב) קיבל אדם זכות לפנסיה או חלק ממנה בטעות, רשאית הקרן לבטלה.

    (ג) סכום ששולם כאמור בסעיף זה, רשאית הקרן לדרוש החזרתו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומו." (ההדגשה שלנו)

     

    בשלב זה טענותיה המקדמיות של הנתבעת התייתרו (העדר סמכות עניינית; העדר עילה; הגשת תביעה בטרם נתנה הקרן את החלטתה), וב"כ הנתבעת לא עמדה עליהן בסיכומים. מכאן שעלינו להכריע האם בנסיבות העניין החלטת הקרן מכוח סעיף 63 לתקנון היא כדין. במלים אחרות: האם התובע קיבל מהקרן זכויות במרמה או בהטעיה, ועל כן רשאית היא לשלול או לבטל את זכותו במלואה או בחלקה? אם כן, האם רשאית הנתבעת לדרוש החזרת תשלומים ששולמו לתובע.

    ואולם את כל אלה לא נוכל לעשות מבלי שנידרש קודם להצהרת הבריאות והשאלות שהיא מעוררת.

     

    16.הצהרת הבריאות  

    לגרסת הנתבעת על אף שהתובע מילא הצהרת בריאות בשנת 2006 כחלק מהצטרפותו אליה, טופס זה לא היה ברשותה אלא נסרק בתיקו של התובע בביטוח חיים במסגרת כלל ביטוח (שעמה כאמור הגיע התובע להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט). לכן עצם קיומה של הצהרת הבריאות התברר לנתבעת רק במסגרת ההליך שלפנינו.

    ב"כ התובע הדגיש בדיון ההוכחות שחרף בקשותיו הנתבעת לא צירפה תצהיר המפרט מה אירע לטופס המקורי. לטענתו העותק שהוגש לא תואם למקור, ובנקודה הקריטית יש סימן מחיקה. עוד טען ב"כ התובע כי מי שמילא את זה – הנתבע 3 – לא הוזמן להעיד. על כן ביקש שהעותק לא ישמש ראיה בהליך.

    במענה לבקשה זו החליט בית הדין כדלקמן:

    "המסמך צורף לתצהיר של העד מטעם הנתבעת (לא במקור) ומהווה חלק מהראיות שבתיק.

    ב"כ התובע רשאי לחקור את המצהיר מטעם הנתבעת לגבי המסמך וכל התייחסות כולל לעניין המשקל הראייתי והקבילות, תהיה בסיכומים.

    בית הדין יתייחס בפסק הדין."

     

    לאחר שבחנו את הצהרת הבריאות מצאנו שההעתק שהוגש אכן מעורר תהייה. נסביר.

    בסעיף ח' לטופס ההצטרפות התבקש העמית המצטרף לסמן "V בטור המתאים אם אתה סובל/ת או סבלת בעבר באחת מן המחלות המפורטות להלן" (ההדגשה שלנו). בטור של "סוג המחלה" מופיע במספר 1 "מחלות לב" ולצדו מסומן X בעמודת התשובה "לא". כלומר, התובע (או סוכן הביטוח, שלדברי התובע הוא שמילא בפועל את הטופס) סימנו את התשובה "לא" בשאלה הרלבנטית. ואולם מהעתק הטופס ברור שבעמודה זו נערך איזשהו שינוי או תיקון. מאחר שמדובר בהעתק ולא בטופס המקורי - לא ניתן לעמוד על טיבו של השינוי: אם מדובר במחיקה בטיפקס, סימון מוטעה, קשקוש תועה או כל סימן אחר שלא נגרם במכוון.

    התובע נחקר בחקירה ראשית ושטח את גרסתו לעניין:

    ש.ספר לבית הדין על מה היה בפגישה עם הסוכן בנוגע להצהרת הבריאות והשאלה שהוא שאל?

    ת.נפגשנו במסעדה בראול ולנברג. הוא שאל אם יש מחלות לב. הוא מילא השאלון. אמרתי שיש לי רשרוש בלב כי זה מה שידעתי אז באותה תקופה הוא שאל מה המשמעות ואמרתי שבגלל זה הייתי ג'ובניק והיה לי פרופיל 45. הוא שאל אם אני הולך לבדיקות תקופתיות ואמרתי לו שלא. וזה היה נכון אז. הוא החליט שזו לא מחלת לב או שכן ומחק. לא יודע. דיברתי אתו וסמכתי עליו. זו ערימה של דפים שעוברים עליהם לפני שחותמים. אני הייתי מאוד תמים וחשבתי שסוכן הבטוח הוא שלי ולא ידעתי שהוא סוכן של הנתבעת.

    (ע' 15, ש' 17-24 לפרוטוקול הדיון)

    דבריו של התובע בחקירתו מתיישבים עם טענותיו בכתב התביעה שלפיהן הוא סיפר לסוכן הביטוח בעת מילוי טפסי ההצטרפות כי "הוא סובל מבעיית רשרוש בלב מילדות שבגינה שימש בתפקיד לא קרבי בצבא" וכי אינו סובל מבעיה תפקודית ואינו מצוי במעקב. התובע ציין כי עד קרות המקרה המזכה היה בכושר עבודה מלא ותפקד כאדם בריא (ראו סעיפים 20-21 לכתב התביעה).

    אם כן, התובע הציג גרסה עקבית שעליה נחקר. סימן המחיקה הברור לעין אשר בהצהרת הבריאות תומך בגרסתו.

    הנתבעת טענה שהטופס המקורי לא היה בידה, וכי ההתנהלות נעשית באמצעות טפסים סרוקים. מנגד הצביע ב"כ התובע, ובצדק, על כך שעל גבי העתק הטופס יש חותמת "דואר נכנס" מיום 19.2.2006. מכאן שהטופס המקורי היה כנראה בהישג ידן של מי מהנתבעות. עם זאת יש לומר שהתביעה הוגשה לאחר למעלה מ-7 שנים ממועד קבלת אותו "דואר נכנס" ולכן לא נייחס לעובדה זו משמעות יתירה.

    סוכן הביטוח לא הוזמן להעיד – לא מטעם התובע ולא מטעם הנתבעת. התובע נדרש לעניין בחקירתו הנגדית והשיב כך:

    ש.מה הוחלט בתביעה נגד סוכן הבטוח שהוא התרשל?

    ת.חברת הבטוח לקחה אחריות על מעשיו של הסוכן.

    ש.אז למה הוא לא הובא לפה?

    ת. בא כוחי מנהל את התביעה הזאת ולא אני וזה הייעוץ המשפטי שקיבלתי.

    (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 17-20)

    בסיכומיהם (שהיו בעל פה) "האשימו" הצדדים האחד את השני על אי העדת הנתבע 3 – סוכן הביטוח שעמו נחתם כאמור הסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.

    ב"כ התובע ציין בסיכומיו שהטענה כי התובע היה צריך לזמן את סוכן הביטוח – שאותו תבע בבית המשפט – להעיד מטעמו היא מגוחכת, ותהה: "איך הוא (התובע) יכול לבקש מהסוכן אותו הוא תבע בגין רשלנות מקצועית לבוא ולהגיד שמה שהוא טוען נגדו נכון ושהוא טעה והתרשל" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 21-23). לפיכך מי שהיה צריך להעיד את סוכן הביטוח הוא הנתבעת.

    ואילו ב"כ הנתבעת השיבה בסיכומיה כי סוכן הביטוח אינו "שלוח" שלה על פי חוק, ומשעה שהתובע לא מכחיש את חתימתו על הצהרת הבריאות מן הראוי שהיה מעיד את הסוכן בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 29-32 ועמ' 24 ש' 12-15).

    כל אחד מהצדדים מציג, אפוא, נימוקים לאי הזמנת סוכן הביטוח להעיד מטעמו, ומכאן עולה השאלה מה נפקות אי העדת סוכן הביטוח בנסיבות העניין.

     

    17.אי העדת סוכן הביטוח 

    הנתבעת נסמכת על טופס ההצטרפות שהגישה לתיק. בראש הטופס נכתב באותיות קידוש לבנה: "כלל ביטוח" וכן "כלל פנסיה". בצד שמאל לראש הטופס מפורטים שמו של סוכן הביטוח – הנתבע 3 – מספרו ומספר ההצעה. בסיום הטופס, בסעיף י' שעניינו "הצהרת הסוכן" נכתב:

    "אני החתום מטה, סוכן הביטוח, המתווך בין המועמד לבעלות על הפוליסה והמועמד/ים לביטוח לבין המבטח, מצהיר בזה כי שאלתי את המועמד/ים לביטוח ואת המועמד לבעלות על הפוליסה את כל השאלות המופיעות בהצעה זו, והתשובות הן כפי שנמסרו לי אישית, וכי המסמך נחתם בפניי." (ההדגשות שלנו)

    לצד האמור ישנה חתימת הסוכן מיום 16.2.2006 (נספח א' לתצהיר מר גיסר).

    בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "שליחות לענין החוזה" נקבע:

    (א) לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב.

    (ב) לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח.

     

    על פי ההגדרה בסעיף 32 לחוק חוזה ביטוח: "סוכן ביטוח" - מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים.

    ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה כי לפי צו חוזה הביטוח (לעיל) הוראות חוק חוזה הביטוח לא יחולו על חוזי ביטוח שמתקשרת בהם קופת גמל לקצבה כמבטח. ואולם חרף האמור לא ניתן להתעלם מהעובדה שסוכן הביטוח הוא שצירף את התובע לקרן הפנסיה והחתים אותו על גבי טופס שמתייחס הן ל"כלל ביטוח" ו"כלל פנסיה"; שכותרתו "בקשת הצטרפות לקרן הפנסיה"; ואשר סיומו ב"הצהרת הסוכן" (לעיל) שלפיה הוא המתווך, וכי התשובות שבטופס הן כפי שנמסרו לו אישית.

    גם אם נדקדק ונאמר שסוכן הביטוח אינו "שלוח" של "כלל פנסיה" על פי חוק, אלא שלוח "רק" של "כלל ביטוח" (למרות שהטופס נושא, כאמור, את שם שתיהן) – מדובר לדעתנו בהפרדה מלאכותית. מכל מקום, אם הנתבעת מבקשת להסתמך על טופס ההצטרפות – והרי כל הגנתה מושתתת עליו – יש לבחון אותו במלואו, כולל הצהרת הסוכן שבו.

    לא זו אף זו, גם אם נקבל את טענת הנתבעת שלפיה על התובע היה להעיד את סוכן הביטוח בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי, נטל השכנוע מוטל עליו – אנו סבורות כי הוא השכיל להעביר אל הנתבעת את נטל הבאת הראיה, כפי שנפסק:

    אי העדת עד רלבנטי אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין. אם מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם אם בעל הדין שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני, עשויה אי העדת העד לפעול לרעת בעל הדין השני שעליו נטל הבאת הראיות, על אף שאינו נושא בנטל השכנוע."

    (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, 5.10.2006)

     

    במקרה זה ברור שמדובר בעד רלבנטי לשני הצדדים – לנתבעת לא פחות מהתובע, ולדעתנו אף יותר – מאחר שבלעדיו לא ניתן לסתור את אמירת התובע בעניין מילוי הצהרת הבריאות.

    במלים אחרות: בעוד שהתובע הציג גרסה עקבית; שנתמכה בטופס עצמו שברור שחל בו שינוי בסעיף הקריטי; והציג נימוק הגיוני שלפיו לא זימן את סוכן הביטוח להעיד לטובתו משום שתבע אותו בבית המשפט והגיע עמו להסדר – הנה הנתבעת, לעומתו, לא הפריכה את גרסתו ולמעשה לא הציגה גרסה כלל. כך התייחס עד הנתבעת לגרסת התובע שלפיה הסביר לסוכן הביטוח את מצבו:

    ש.קראת את כתב התביעה?

    ת.לא קראתי. עברתי על זה. לא זוכר במדויק. זה היה לפני הרבה זמן.

    ש.בכתב התביעה נכתב שהתביעה נדחתה בגלל טענה שהוא לא גילה את מצבו הנכון בזמן ההצטרפות וגם מה שאמר קודם בזה שהסוכן בחר לרשום מה שרשם גם זה רשום בתביעה. את זה אתה זוכר שראית?

    ת.לא.

    (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 14-19)

    בנסיבות אלה אנו סבורות שאי העדת סוכן הביטוח שוקל לחובת הנתבעת.

     

    18.האם הפר התובע את חובת הגילוי או פעל בהטעיה?

    האם הפר התובע את חובת הגילוי? האם קיבל התובע מהקרן במרמה או בהטעיה זכויות או תשלומים כלשהם לרבות תשלומי פנסיות? לטעמנו התשובה לשאלות אלה היא שלילית מכמה טעמים.

    הסעיף הרלוונטי בהצהרת הבריאות של התובע מתייחס ל"מחלות לב". זהו ניסוח לקוני, כשהתשובה הנדרשת בהצהרה היא סימון טור בטבלה של "כן או "לא". האדם הסביר שנולד עם רשרוש בלב/אוושה כשאין מחלוקת שבמועד ההצטרפות לא סבל מבעיות תפקודיות על רקע זה, בהחלט יכול להשיב כי אינו סובל ממחלת לב, ותשובה כזו תהיה סבירה. כאמור, הלכה היא כי העדר הגדרה מדויקת פועל כנגד המנסח.

    לפיכך אם טעה התובע (ולדעתנו זו אינה "טעות") הרי שמדובר בטעות שהקרן צריכה לשאת באחריות עליה במצב המתואר. ממילא במקום שיש ספק, עליו לפעול לטובת העמית המבוטח בקרן הפנסיה.

    לצד האמור נוסיף להלן עוד מספר טעמים שהביאו אותנו למסקנתנו:

    ראשית, התובע הציג גרסה ברורה ועקבית שעליה נחקר בדיון. לפי גרסתו הוא מסר מידע מלא לסוכן הביטוח. מצאנו את עדותו אמינה.

    שנית, הנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית בנקודה הקריטית בעניין המידע שנמסר לסוכן הביטוח, על אף שהטענה הועלתה כבר בכתב התביעה.

    שלישית, מצאנו שהנתבעת היא שהייתה צריכה לזמן את סוכן הביטוח לעדות מטעמה, אך בחרה שלא לעשות כן והדבר נשקל לחובתה.

    רביעית, העובדה שבטופס ההצהרה ישנו סימן מחיקה/ תיקון תומכת בגרסת התובע.

    חמישית, הנתבעת לא הגישה לתיק חוות דעת של רופא המומחה בתחום שלפיו אכן היו מחריגים את התובע עקב מצבו או לא מקבלים אותו לקרן הפנסיה. כלומר, לא שוכנענו ש"קרן פנסיה סבירה" לא הייתה מקבלת את התובע לשורותיה לוּ ידעה שיש לו את אותו רשרוש או מום בלב (ונדגיש שהבחינה היא נכון למועד הצטרפות התובע שאז לא סבל מכל בעיה תפקודית). הלכה היא כי במקרה שנטענת הטעייה באי-גילוין של עובדות, חייב הצד הטועה להוכיח כי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו, לא היה מתקשר באותו חוזה (ע"א 280/87 רן קופלמן נ' דניאל בינקין ואח', פד"י מג (2) 753). נדגיש שמדובר בקרן פנסיה שההצטרפות אליה אינה מחויבת הליך חיתום, ולא חתימה על הצהרת בריאות.

    משזו דעתנו אנו קובעות כי:

    • אין הצדקה לביטול ההחלטה על זכאות התובע לפנסיית נכות מהנתבעת עקב מרמה או הטעיה. על כן אין התובע חייב להשיב לה סכומי כסף שקיבל מכוח החלטות הקרן כפי שפורט בהליך.

       

    • החלטת הנתבעת להחריג את הנכות שממנה סובל התובע מבוטלת – ונזכיר שהחלטה רשמית בנושא, לרבות נוסח החרגה מדויק על נימוקיו לא הוגשה לתיק בית הדין.

       

    • על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים להם הוא זכאי בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית של הקרן מיום 12.3.2015 (ראו סעיף 13 י"א לפסק הדין).

       

       

       

      19.לסיכום

      התביעה מתקבלת. הנתבעת תפעל בנפש חפצה בהתאם לסעיף 18 לפסק דין זה.

      על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

       

      20.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

       

      ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, (17 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       

      תמונה 3

       

       

      תמונה 2

       

       

       

      תמונה 4

       

      גב' דבורה פינקלשטיין אבני, נציגת עובדים

       

      עידית איצקוביץ, שופטת

      אב"ד

       

      גב' צביה דגני,

      נציגת מעסיקים

       

       

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ