ק"ג 28698-01-17

התובע, מר יהודה קנטור (המשיב 1), עבד אצל המבקשת (להלן – המעסיקה) תקופה של כ-4 שנים, במסגרתה לטענתו הולן שכרו והולנו ההפרשות לקופות הגמל, המשיבות 1-3. בכתב תביעה זה עותר התובע לחייב את המשיבה 2 (מיטב ד"ש) לגבות את "פיגורי המעביד בהפקדות" בסך 3,472 ₪, בצירוף ריבית פיגורים ואת המשיבה 3 (ילין לפידות) לגבות מהמעסיק 13,683 ₪, בצירוף ריבית פיגורים.

קופת הגמל איילון פנסיה וגמל בע"מ נמחקה לבקשת התובע בהחלטה מיום 3.8.17.

בפני בקשת המעסיקה לסילוק התביעה כנגדה על הסף. לטענתה, דין התביעה כנגדה להיות מסולקת מחמת העדר יריבות וזאת כאשר הסעדים המפורטים בתביעה מופנים כלפי קופות הגמל ולא כלפיה. בנוסף, טוענת המעסיקה, כי קיים השתק עילה ו/או השתק פלוגתא בינה לבין התובע, שכן התובע הגיש כנגדה תביעה במסגרת עתר בין היתר לחייבה בתשלום הפרשות לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות (4646-10-15. עיון בתיק מעלה כי הצדדים מצויים בהליכי גישור). בנוסף, המעסיקה העבירה לידי התובע בגין רכיבים אלו מעל 70,000 ₪, אך הוא לא מעבירם לקופות הגמל, כפי שהוא דורש שיעשה בהליך דנן.

עוד טוענת המעסיקה, כי לאור לחצי התובע, הגישה נגדה ילין תביעה, אשר הסתיימה בהסכם פשרה.

ביום 9.7.16 מסר התובע תגובתו הראשונה לבקשה ובה טען כי כל עוד לא הוכרעה תביעתו כנגד המעסיקה, הרי שטרם נעשה מעשה בית דין ולכן הוא אינו מנוע מהגשת התביעה דנן. בנוסף הוא טוען כי המעסיקה הודתה בחוב העולה על התשלום שביצעה בפועל. לבסוף טוען התובע, כי המעסיקה יצרה לו "מבוי סתום", שכן העבירה את מרבית הכספים ישר לידיו ולא לקרנות וכעת הקרנות מסרבות לקבל הסכומים מהתובע, שכן לדבריהן הן יכולות לקבל כספים רק מהמעסיק. לכן מבקש התובע לחייב את המעסיקה לשלם את הכספים לקרנות, תוך שהוא ישיב את הסכומים שקיבל לידי המעסיקה. התובע פירט כי קיבל מהמעסיקה 30,000 ₪ ובנוסך 41,774 ₪, באמצעות רשות האכיפה והגביה.

ביום 30.10.17 מסר התובע הודעה נוספת, החוזרת על עיקרי אותם דברים.

ילין לפידות הגיבה אף היא לבקשה וטענה כי או שיש למחוק אותה על הסף יחד עם המעסיקה, או שאין למחוק על הסף את התביעה כנגד המעסיקה. ילין לפידות הסבירה בתגובתה, כי בעקבות נקיטת הליכים משפטיים כנגד המעסיקה, שילמה המעסיקה את החוב הרלוונטי לתובע, בהתאם לתלושי השכר המתוקנים שהומצאו על ידי התובע ובתוספת ריבית חשב כדין. לפיכך – ככל שיקבע כי המעסיקה שילמה את מלוא חובה ולכן יש למחוק אותה מהתביעה, הרי שגם לילין לפידות אין מקום בתביעה דנן, מאידך, ככל שעשויה ילין לפידות להיות מחוייבת בסכום נוסף כלפי התובע, הרי שאין למחוק את המעסיקה, שכן עליה לשאת בתשלום הסכום שיפסק.

אציין, כי בהודעת התובע לבית הדין מיום 23.4.17 הבהיר כי לאור התביעה שהגישה ילין לפידות כנגד המעסיקה (ק"ג 28698-01-17), הוא מבקש לעכב את כתב ההגנה של ילין לפידות, שכן ככל שתביעתה "תמשיך כשורה", בכוונתו לבטל את התביעה כנגדה. בהודעת התובע מיום 21.6.17 הודיע התובע כי ילין התפשרה עם המעסיקה על זכויותיו ולכן אינו מסלק את התביעה כנגדה.

יתר המשיבות לא הגיבו לבקשה. יחד עם זאת, יצויין, כי המשיבה 1 (מיטב ד"ש) מסרה בכתב ההגנה, כי אף היא הגישו תביעה כנגד המעסיק ועל כן תביעת התובע כנגדה מתייתרת, במיוחד נוכח נכונות המעסיק לשלם את חובו.

ביום 25.4.17 הגיש התובע בקשה לבית הדין בה רשם כי הוא מבקש למחוק את המעסיקה מרשימת הנתבעים, לאחר שהושג עימה סיכום דיוני בדבר ביטול התביעה כנגדה והעברת העניין לבוררות. עוד בטרם הוכרעה הבקשה, הגישה התובע ביום 11.6.17 בקשה נוספת, בה ביקש, בין היתר, להוסיף לתביעה סעד כלפי המעסיקה. בבקשה זו ציין התובע כי בבקשה קודמת אכן ביקש למחוק את המעסיקה אך המעסיקה נשארה ברשימת הנתבעים "וטוב שכך" (בהחלטה מיום 3.8.17 נמחקה לבקשת התובע הבקשה למחיקת המעסיקה).לבקשה צירף התובע כתב תביעה מתוקן (לאחר שכתב התביעה תוקן כבר פעם קודמת בהתאם להחלטה מיום 2.2.17) בו עתר לחייב את המעסיקה בתשלום 1,122 ₪ למיטב ד"ש וכן 40,802 ₪ שכבר שולמו על ידי המעסיקה לידי התובע במקום למיטב. בנוסף, עותר התובע לחייב את המעסיק לשלם לילין לפידות 3,555 ₪ וכן 3,774 ₪ שהועברו לידיו במקום לילין לפידות. לא מצאתי בתיק החלטה המתירה את תיקון כתב התביעה לפי בקשה זו ולפיכך, כתב התביעה האחרון בתיק הינו זה שהוגש ביום 2.2.17.