ק"ג 13643-03-15

1.לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה שבנדון על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, או לחלופין להעברתה לבית משפט השלום.

2.הבקשה הועברה לתגובת התובע שהתנגד למבוקש ובהמשך ניתנה לנתבעות האפשרות להגיש תשובה לתגובת התובע.

3.לאחר עיון בנימוקי הצדדים, זה בכה וזה בכה, נחה דעתי כי כתב התביעה המונח בפני, אינו מצוי בתחום סמכותו של בית דין זה, ואבאר.

4.אכן, במובן מסוים קשורה התביעה שבנדון למישור יחסי העבודה, שכן הפוליסות נשוא התביעה, מקורן בפוליסות ביטוח מנהלים ע"ש התובע אליהן הפרישו התובע ומעסיקיו בעבר כספים. כך גם חלק מטענות התובע מתייחסות לחלק מהפוליסות בהן לכאורה הוחזר רכיב פיצויי הפיטורים, כמו גם רכיב התגמולים למי ממעסיקיו של התובע, וחלקן האחר עניינו בפדיון לכאורה של רכיב פיצויי הפיטורים על ידי התובע עצמו (טענה המוכחשת על ידי התובע).

5.בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 625/09 מירב תותי אשבל ואח' – הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פסה"ד מיום 17/9/09), אליו הפנו שני הצדדים, נקבע בקשר עם עילת תביעה שעשויה להתפרשֹ על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, כי:

"מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית הוא "מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה", לאמור, מבחן מהות עילת התביעה במובנה הרחב. זאת, בעיקר, נוכח הקושי המובנה בהבחנה בין סוגיה השייכת למשפט העבודה לבין כזו השייכת לדין הכללי כאשר לא אחת נשלטות אותן סוגיות על ידי דיני העבודה ועל ידי הדין הכללי,כאחד. 

כאשר עילת התביעה עשויה להתפרשֹ על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, תקבע הסמכות העניינית על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה. בנסיבות ממין אלה "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות". כך דרך כלל, כך גם עת המדובר בתחולת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה על הסדר ביטוחי שהוא הסדר פנסיוני בעיקרו והכולל רכיבים ביטוחיים שאינם פנסיוניים" (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

עוד נקבע בעניין ע"ע 625/09 לעיל, כי מתוקף הוראתו של סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, לא תבוא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], למעט תובענות שעילתן מפורטת בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, והוא הדין לגבי תובענות בין עובדים, מעבידים וקופות גמל לפי סעיף 24(א)(3) לחוק.

6.עד כאן הכלל ומן הכלל לענייננו.

עיון בכתב התביעה המונח בפני מעלה כי על פי מבחן מהות עילת התביעה במובנה הרחב, המרכיב הדומיננטי המאפיין את התביעה, הוא המרכיב הנזיקי, עת התובע מייחס לשתי הנתבעות טיפול רשלני בפוליסות שעל שמו לרבות פוליסות פעילות. כך, ניתן ללמוד מסעיף 23 לכתב התביעה כי התובע מייחס לשתי הנתבעות: איבוד מסמכיו מבלי יכולת לשחזר את החומר ו/או לתת לו מענה; ייצוג ענייניו בחוסר מקצועיות, ותוך רשלנות בשמירה על זכויותיו הפנסיוניות והסוציאליות; גרימה במעשיהן ו/או במחדליהן לאובדן כספו (זכויותיו הפנסיוניות ו/או הסוציאליות); התנערות שלא כדין מהשבת הכספים עליהם הן אחראיות; פעולת הנתבעת 1 שלא בסבירות ובמיומנות, אלא ברשלנות וחוסר תום לב לגבי כספי מבוטחיה, נוכח אי היכולת אפילו להציג דיווח מלא של הפקדות התובע ומעסיקיו בפוליסות שנטען כי בוטלו, אף לא לגבי אותן פוליסות שאין כל מחלוקת שהינם פעילות.

בשל אותם מעשים ומחדלים עותר התובע לחייב את הנתבעות בנזק שנגרם לו, הוא הפער בין הסכומים שיכלו להצבר לזכותו לבין הסכומים שנצברו לזכותו בפועל על פי הפוליסות על שמו, וזאת ללא קשר לשאלה האם סיים התובע את עבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ואף מבלי שצירף לתביעה את המעסיק שלכאורה קיבל לידיו חלק מהכספים.

בנסיבות אלו, העובדה שהכספים בהם מדובר הם כספים בעלי אופי "פנסיוני", אין בה כדי לשנות ממהות העילה במובנה הרחב כעילה שעניינה במעשיהן/ מחדליהן לכאורה של הנתבעות אשר גרמו לאובדן הכספים.