קתרינה נ' מוחמד

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם סורק עופר מתאריך 19.4.12, שבו למעשה הכריע בדבר אי הוספת ריבית על חיובי פסה"ד בתיק ההוצל"פ של המבקשת כנגד המשיב.

המדובר בפסק דין שניתן ע"י בית הדין השרעי בעכו, בתיק בוררות יסוד 2010/397 ע"י כב' הקאדי זיאד חאלד לוואני, וכך כתב כב' הקאדי בפסק דינו מיום 19.9.11:

"כמו כן הנני מחייב את התובע (הוא המשיב בתיק זה) לשלם לנתבעת (היא המבקשת בתיק זה) המוהר הדחוי והרשום בהסכם הנישואין על סך 30,000 ₪ צמוד למדד המחייה החל מיום ההסכם מתאריך 11.4.97 ועד התשלום בפועל בלי צו להוצאות".

עיננו הרואות, כי כב' הקאדי הכריע ביחס להפרשי הצמדה בלבד (מדד יוקר המחייה) ולא הוסיף ריבית וציין, כי הסכום ישולם החל מיום ההסכם ועד התשלום בפועל.

הנושא הובן על ידי המשיב בתשובתו לערעור, שעניינו טענה, כי יש להוסיף ריבית על החוב לאחר שהמשיב לא עמד בחיובי פסה"ד ונפתח תיק הוצל"פ, ככזה שמכוחו החליט כב' הקאדי על הפרשי הצמדה בלבד ולכן אין סיבה להתערב בשיקול דעתו, כאשר כל שינוי בפסה"ד היה מחייב פנייה לקאדי עצמו. עוד נטען, כי המילים "התשלום בפועל" מבטאות בעצם את העמדה, כי הסכום יהיה צמוד למדד בלבד ולא יישא ריבית.

המערערת טוענת, כי אין לקבל את הפרשנות הזו וכי היא אינה סבירה. לא ייתכן שחייב, מכוח פס"ד, לא משלם אותו ואין לו סנקציה של ריבית. היא מפנה בהקשר זה לשני פסקי דין:

האחד של רע"א 5420/07 דמרי ויקטור נ' צוות ברקוביץ, שם ניתנה פרשנות לסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, כי המועד הקבוע לתחילת התווספות ריבית הפיגורים על החוב הפסוק הוא מועד הפרעון המוגדר כמועד שבו ניתן פס"ד או המועד שנקבע בפס"ד לתשלומו של החוב, לפי המאוחר. ועוד מסביר ב"כ המערערת, כי הרעיון המונח ביסוד החיוב בריבית הוא שהחייב המשתהה ו/או המתחמק ללא צידוק בתשלום הקרן, יחוייב בתשלומי ריבית והצמדה, שכן החייב מפיק תועלת שלא כדין מהכספים שהינו מחזיק וזאת על שכמו של הזוכה.

בפסק דין נוסף המצוטט ע"י המערערת, רע"א 63950/10 רות קידר נ' אי.אי.ג'י קבע בסעיף 5 כב' השופט גרוניס כתוארו אז: "כאמור סעיף 5ב לחוק (חוק פסיקת ריבית והצמדה) קובע, כי לסכום כסף שנפסק בהחלטה שיפוטית ולא שולם ע"י החייב במועד הפירעון שנקבע, תתווסף גם ריבית פיגורים עד מועד התשלום בפועל. ריבית פיגורים נועדה לתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק במועד שנקבע".

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, להלן פסיקתי:

ראשית, ניתנת רשות ערעור בתיק זה ואני דן ברשות הערעור כערעור. אני סבור שיש מקום להתערב ולבטל את החלטת כב' הרשם ביושבו כראש הוצל"פ מיום 19.4.12. לא יעלה על הדעת, כי החייב לא יעמוד בתשלום החוב ולא תיגזר סנקציה כספית של ריבית פיגורים בנסיבות שבמהלכן הוא אינו משלם את חיובי פסה"ד.

הניסיון להיתלות במילים "עד התשלום בפועל" בהחלטת כב' הקאדי חאלד לוואני על פי פרשנות המשיב, שבטוחני שכב' הקאדי לא התכוון לכך ולא הייתה סיבה שיתכוון לכך, פרשנות זו של המשיב חותרות תחת הוראות החוק והפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, כפי שהוסבר היטב בפסקי הדין אשר צוטטו ע"י ב"כ המערערת/המבקשת.

אני סבור שיש לאמץ את פסקי הדין שצויינו ע"י המבקשת ככתבן וכלשונן ומכוחן יש לדחות את עמדת המשיב ולקבל את עמדת המבקשת.

אשר על כן, אני פוסק כי דין הערעור להתקבל וכי המבקשת זכאית להפרשי הצמדה וריבית מיום פתיחת תיק ההוצל"פ וכאשר הוברר שהחייב אינו עומד בהתחייבויותיו מכוח ועל פי פסה"ד.

המשיב ישלם הוצאות משפט למבקשת בסך של 1,500 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.