קשר ליס א קאר בע"מ נ' בקיר ואסם

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונה שארעה ביום 14.6.2001 ברחוב עין גדי פינת דרך חברון בירושלים.

לגרסת התובעת מפי עד תביעה מס' 1 הוא נסע ברחוב עין גדי, הגיע לרמזור עם דרך חברון כשהוא עוצר ברמזור שדלק אדום , כשהוא עומד ראשון בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים שהיו במקום שמגמת פניו להמשיך ישר.

משהתחלף האור לירוק, החל בנסיעה ישר ולאחר שחלף על פני חמישה נתיבים ולמעשה הגיע כבר כמעט לסוף הצומת, נפגע ע"י משאית הנתבע שהגיע מימינו, נכנסה לצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתה, פגעה בו בדופן הרכב וכתוצאה מהפגיעה נדחף הרכב והסתובב לכיוון הצומת.

לדברי העד בכיוון נסיעתו רמזור אחד המכוון את התנועה לכל הכיוונים.

למעשה מתוך עדותו במשטרה הספיק העד לעבור 22 מטרים בתוך הצומת עד למקום הפגיעה.

לדברי העד לא ראה את המשאית אלא ברגע התאונה.

מאידך מעיד הנתבע נהג המשאית כי הוא נסע בבוקר בשעה שבע בבוקר עם המשאית. לדבריו בכיוון נסיעתו גל ירוק, מהירות נסיעתו 50-60 קמ"ש ועם כניסתו לצומת הופיע לפתע משמאל רכב התובעת ושני כלי הרכב התנגשו. את רכב התובעת לא ראה אלא במועד התאונה, שכן אין עליו להסתכל לצדדים אלא קדימה בלבד.

לאחר ששקלתי עדויות שני הנהגים מצאתי כי אני מקבלת ומאמינה לגרסתו של עד תביעה מס' 1 כי עמד בצומת באור אדום, החל להיכנס לצומת כשנדלק האור הירוק בכיוון נסיעתו, הספיק לעבור כמעט את מרבית הצומת, חמישה נתיבים – כ-22 מטר עד שנפגע ע"י המשאית.

טענתו של נהג המשאית בדבר הגל הירוק אין לה על מה שתסמוך משלא הוצג בפני תעודת עובר ציבור באשר למופע הרמזורים והגל הירוק ובשים לב למקום התאונה ולמרחק שעברו שני כלי הרכב, התרשמתי כי דווקא הנתבע הוא זה אשר ניסה לגנוב את הצומת ולפיכך נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור כיוון נסיעתו כשאין הוא מסתכל ימינה ושמאלה משום שלו היה עושה כן, היה בוודאי רואה את רכב התובעת שהיה בתהליך כניסה לצומת.

לפיכך מצאתי לקבוע כי מרבית האחריות נופלת במקרה זה לפתחו של הנתבע ואני מעמידה אחריות זו בשיעור של 85% כשאני קובעת 15% רשלנות תורמת לפתחו של עד תביעה 1 אשר אף הוא לא ראה את המשאית אלא ברגע התאונה.

אשר לגובה הנזק. משלא נדרש השמאי מטעם התובעת לחקירה, אני מקבלת את גובה הנזק ככתבו.

בפני מונחת הודעה לצד ג' שהגיש הנתבע כנגד מעבידו וכנגד חברת הביטוח צד ג' 2.

לציין כבר בשלב זה כי במועד הרלבנטי לאירוע התאונה היה ברכב בו נהג הנתבע ביטוח מקיף בר תוקף אצל הנתבעת 2, מאחר וזו פיצתה את בעל המשאית בה נהג הנתבע על מלוא נזקי המשאית במסגרת הביטוח המקיף של המשאית.

טוען בפני ב"כ צד ג' 2 כי במקרה שבנדון קיים שיהוי בתביעה כנגד מרשתו ושיהוי זה צריך לבוא לידי ביטוי בפסיקת ביהמ"ש.

לעניין זה אומר כי המבוטח של צד ג' 2 הינו צד ג' 1 והנתבע במקרה זה תלוי בחסדיו של צד ג' 1 על מנת שזה יודיע לצד ג' 2 על התאונה ולמעשה צד ג' 2 ידע על התאונה שכן כאמור פיצתה את מבוטחה בגין נזקי המשאית.

אשר לנתבע. אמנם מדובר בתאונה משנת 2001, אולם בתיק זה ניתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבע אשר בוטל ביום 12.10.08 ע"י כב' הרשם גזית. רק במועד זה ניתן היה להגיש כתב הגנה והודעה לצד ג' מאחר והמעביד וחברת הביטוח התנערו מאחריות והפקירו את הנתבע לגורלו.

אמנם במסגרת ראיותיו לא הוכיח בפני הנתבע את יחסי העובד מעביד שבינו לבין הנתבע 1 ובוודאי שאין בכך כדי לשנות את התוצאה מאחר והתובעת לא תבעה את צד ג' 1 מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין. אולם בשים לב לכך כי צד ג' 2 אינה כופרת כיום בחבותה הביטוחית, הרי שלהודעה לצד ג' כנגד צד ג' 1 אין בשלב זה כל משמעות משקיימת החבות הביטוחית של צד ג' 2.

במקרה שבנדון יכול היה הנתבע לפנות לצד ג' 2 רק לאחר שבוטל פסה"ד שכנגדו שכן רק אז ידע שהוגשה תביעה וניתן נגדו פס"ד בהעדר.

כל תוצאה אחרת משמעה עשיית עושר ולא במשפט.