קרני (אסיר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 23/11/2009 נגזר דינו של המבקש בבית המשפט ברחובות בתיק פלילי 1100/09 והוטלו עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪.

המבקש הורשע על פי הודייתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה וגניבה, ועל פי האמור בכתב האישום המתוקן, התפרץ המבקש ביום 9/2/2009 לדירת מגורים ברחובות וגנב משם טלויזית פלזמה, מסך מחשב ודאודורנט ספיץ סטיק.

לאחר הודעת המבקש – הוסכם בין הצדדים כי הוא יופנה לשירות המבחן ומתסקיר שירות המבחן בעניינו עולה, כי הוא התקשה לשאת באחריות לחלקו כמתואר בכתב האישום, השליך אחריות על גורמים חיצוניים וציין כי הודה בביצוע העבירות על רקע חוסר ראיות כנגד שותפו בתיק ורצונו להקל עמו.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר אשר הפנים נורמות עברייניות ומתנהל באופן שולי והינו בעל כוחות מוגבלים, מודעות נמוכה מכדי להשתלב במסגרת טיפולית.

כנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 6 חודשים, ובהתייחס לאפשרות הארכת המאסר המותנה אמר שירות המבחן כי הוא מתקשה לגבש עמדתו כאשר מחד גישתו של המבקש היא כאמור בתסקיר שירות המבחן, והסיכון להישנות מעורבות בפלילים קיים, ומאידך גילו הצעיר והסיכון למפגש עם אוכלוסיה עבריינית בתנאי מאסר יגביר הזדהותו השולית ויעמיק החיבור השלו לפלילי.

בסיכום התסקיר מציין שירות המבחן כי יתכן לנוכח גילו הצעיר יש מקום לבחון התאמתו לביצוע עונש מאסר בעבודות שירות.

כאמור בעת גזירת עונשו של המבקש, היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוא בר הפעלה. בעברו ריצה עונש מאסר בן שנה בגין עבירת סמים. בנסיבות אלה סבר בית משפט קמא כי אין מקום להפנות את המבקש לריצוי עונש בדרך של עבודות שירות, והטיל עליו את העונש כמפורט בפתח החלטתי זו.

בקשת המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר כדי לאפשר לו להגיש ערעור כאשר הוא משוחרר, נדחתה ע"י בית משפט קמא והוא נעצר על אתר וכבר החל בריצוי עונש המאסר.

לפני ערר על החלטת בית משפט קמא שלא לעכב את ריצוי המאסר ולאפשר למבקש לטעון את ערעורו כאשר הוא משוחרר בתנאי שחרור בערובה. עוד מצויין בבקשה כי למבקש לא ניתנה תקופת התארגנות ולו קצרה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי הערעור אינם טובים. כנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים, הוא ריצה מאסר בעבר, התסקיר בעניינו אינו חיובי. ומאחר והערעור קבוע למחצית ינואר 2010, אין סיכוי שהמבקש ירצה תקופת מעצר שהיא ארוכה ממה שיוטל עליו ע"י ערכאת הערעור אם תמצא זו לנכון להתערב בגזר הדין.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי משנגזר דינו של נאשם עליו להתחיל לרצות את עונשו באופן מיידי. בעניינו מדובר בנאשם שהודה בעקבות כתב האישום, והערעור שהגיש מכוון רק כלפי העונש. מדובר בנאשם שעונש מאסר של 6 חודשים היה תלוי ועומד כנגדו. ריצה בעברו מאסרים ורשומות לחובתו הרשעות קודמות, לרבות הרשעה בעבירה של סחר בסם מסוכן.

לא מצאתי כי בענייננו יש הצדקה לסטות מהכלל ולדחות את ריצוי עונש המעצר.

גם אם תבקש ערכאת הערעור להתערב בעונש המאסר שהוטל עליו ולהפחית אותו, עדיין לא יהיה בכך כדי להביא לריצוי עונש מאסר מעבר לתקופה שתגזר עליו, שכן הפעלת המאסר המותנה לבדה גוררת עונש מאסר בן 6 חודשים.

אפנה בעניין זה לע"פ 9152/09.

הבקשה נידחית.

ניתנה והודעה היום י"ג כסלו תש"ע, 30/11/2009 במעמד הנוכחים.

זהבה בוסתן, שופטת