קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' צוקרמן ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים לסילוק התביעה נגדם על הסף משום שאינה מגלה עילת תביעה כלפיהם ובהיעדר סמכות מקומית.

התובעת מתנגדת לבקשה, בטענה כי טענות התובעים לגבי היעדר עילת תביעה דורשות בירור עובדתי במסגרת בירור התביעה ועומדת על כך שלבית משפט זה נתונה הסמכות המקומית.

סמכות מקומית

לטענת הנתבעים, מקום מגוריהם בזכרון יעקב ועל כן הסמכות נתונה לבית המשפט השלום בחדרה.

עמדת התובעת היא כי בית משפט זה קונה סמכות לדון בתביעה לאור היותו במקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, וכן במקום יצירת ההתחייבות ומקום המעשה או המחדל.

הצדדים אינם חלוקים לגבי מקום מגורי הנתבעים או מקום קרות התאונה ולפיכך אבחן את טענת התובעת כי בית משפט זה קונה סמכות מכוח החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

טענת התובעת היא כי תביעתה מבוססת על זכות החזרה הנתונה לה ע"פ סעיף 9(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, זכות זו קמה לה רק משעה שהתובעת שילמה פיצויים, מכוח עקרונות שנקבעו בפסיקה יש להחיל את הוראות סעיפי 44 ו 61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 על המקרה דנן, בהתאם לכך וע"פ החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי– "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות," מדובר בתל אביב.

גישת הפסיקה היא כי יש לפרש את הדיבור התחייבות בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי בצורה רחבה ובאופן המתאים מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי. בית המשפט קבע כי ככל שמדובר בתובענות לתשלום כסף, תוצאה בלתי נמנעת היא צמצום היקף התפרשותה של תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר בתובענה המבוססת על חבות על פי דין, בית המשפט פירש את שאלת הסמכות המקומית לאור הוראות הדין המהותי המצויות בסעיפים 44 ו- 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, באופן שלעניין הסמכות הולכים אחר המקום בו חייב הנתבע לבצע המוטל עליו. (ראו: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג ואח', פ"ד מט(2)731; רע"א 11180/08 עיריית מודיעין- מכבים-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ; י.זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 76).

אין חולק כי במקרה שבפניי התביעה  מבוססת על זכות החזרה המוקנית לתובעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בנסיבות אלה שילוב הוראות תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי עם סעיפים 44 ו- 61 לחוק החוזים מוביל למסקנה כי ככל שתוכח התביעה יהיה על הנתבעים לקיים חבותם כלפי התובעת במקום מושבה שהינו בתחום סמכותו של בית משפט זה ועל כן מקובלת עליי עמדת התובעת כי לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה.

היעדר עילה.

מחיקת תביעה הינה סעד קיצוני הניתן במשורה ובמקרה זה איני רואה הצדקה למחוק התביעה בגין טענה זו.

מעיון בטענות הצדדים נראה כי אין חולק שהנתבע מס' 1 היה מעסיקו של המנוח והמחלוקת הינה למעשה לגבי היות הנתבע מס' 2 מעסיקו של המנות. עילת התביעה נבחנת על פי אמור בכתב התביעה. הטענה לגבי היות הנתבע מס' 2 מעסיקו של המנוח הינה טענה עובדתית המחייבת בירור ענייני ולא ניתן להסיק מעצם העלאתה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי הנתבע מס' 2. לפיכך, ככל שהנתבעים עומדים על טענה זו הרי שעליהם לפרטה במסגרת הגנה והיא תתברר במידת הצורך במסגרת בירור התביעה.

אשר על כן הבקשה נדחית לסילוק על הסף נדחית.

ניתנת לנתבעים ארכה בת בתוך 30 ימים מהיום להגיש כתב הגנה.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.