קרן משאבות בטון בעמ נ' ש. אלבז בניה והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשותיהם של המבקשים למחיקת המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה שהוגשה על ידי המשיבה כתובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, למחיקת או דחיית התביעה כנגד המבקש מס' 2 על הסף ולמתן רשות להתגונן.

הצדדים הסכימו כי החלטתי תינתן על יסוד הבקשה ותגובת המשיבה, ללא חקירת המצהירים.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי, מחד, יש להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה, ללא תנאי, ולהגיש הודעה לצד השלישי, אך, מאידך, אין להורות על מחיקת הכותרת או על מחיקת התביעה כנגד המבקש מס' 2.

לעניין מחיקת הכותרת, די בהסכם המצורף לכתב התביעה, כהסכם הנחזה להיות חתום על ידי המבקשים, כדי לשמש ראשית ראייה בכתב לקיומה של כתב התביעה, כנדרש בהליך תביעה בסדר דין מקוצר.

בדומה, לעניין מחיקת התביעה, הרי שעל פני המסמך האמור, נחזית חתימתו של המבקש מס' 2 להופיע, מספר פעמים, לעיתים בסמוך לחותמת המבקשת מס' 2 ולעיתים בהעדרה, לפיכך, אין למחוק את התביעה כנגדו בשלב זה והדברים יתבררו בהליך העיקרי.

כזכור, ההלכה היא כי "אין למחוק על הסף, מפאת חוסר עילה, תביעה בה קיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו. לצורך בחינה זו בשלב של מחיקה על הסף על בית המשפט להניח, "כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה..."" ((ערעור אזרחי מס' 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ – ההדגשה שלי – י.ב.).

שונים הם פני הדברים לגבי הבקשה למתן רשות להתגונן.

בניגוד לנטען בתגובת המשיבה, הרי שהמבקשים אינם מסתפקים בטענה שהצד השלישי התחייב לשלם את חובם למשיבה (ולפיכך, ע"פ המשיבה, אין להם כל הגנה כלפי התביעה אלא טענה לצד השלישי בלבד) אלא הם טוענים, בנוסף, כי המשיבה הסכימה להמחאת חבות זו (וראה סע' 6 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט – 1969).

מאחר שנציג המבקשת לא נחקר על תצהירו ממילא לא "התמוטטה" טענה זו ולא התבררה כהגנת בדים.

ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

התניית מתן רשות בהפקדת ערובה תיעשה רק כאשר שוכנע בית המשפט כי "כמעט" רשאי היה לסרב לבקשה. אין זה מצב הדברים שבפני.

ברור לאור טענות ההגנה של המבקשת כי הצד השלישי הוא צד דרוש ורלוונטי בתביעה זו, ולפיכך, אני מתיר למבקשת להגיש כנגדו הודעת צד שלישי במועדים הקבועים בתקנות.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.