קרמונה נ' אבנרי

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 9/1/11.

לטענת התובעת במועד הנקוב, היא נסעה ברחוב טרומפלדור ברמת השרון, קיבלה מסרון ומשכך, עצרה בצד הרחוב במפרץ חנייה. לטענת התובעת היא עמדה לא ישר לחלוטין אלא עם סטייה קלה לכיוון שמאל ואולם, זאת כאשר אין היא בולטת מחוץ לתחום מפרץ החנייה. לטענת התובעת, לאחר שסיימה לקרוא את המסרון, היא ביקשה להשתלב לנסיעה בנתיב ובחנה את המראות על מנת לבחון אם הדרך פנוייה ואולם, טרם היה סיפק בידה להתקדם, חלף על פניה רכב הנתבעת ופגע ברכבה. לטענת התובעת, כפועל יוצא מהפגיעה נתלש הטמבון הקדמי של רכבה ונפל. לטענת התובעת, הנתבעת כלל לא עצרה והמשיכה בנסיעתה בנתיב ומשכך, היא נסעה אחריה על מנת לעוצרה. לטענת התובעת, נסע רכב בינה לבין הנתבעת ומשכך, היא אותתה לו וצפרה לו כי יפנה את הדרך ואולם, הוא המשיך בנסיעה לפניה. לטענת התובעת, בשלב מסויים עצרה הנתבעת ורק אז התחוור לה כי הנהג ברכב אשר נסע לפניה, דלק אף הוא אחרי רכבה של הנתבעת הואיל והבחין בפגיעתה ברכבה של התובעת. לטענת התובעת הנתבעת טענה בתחילה כי לא הרגישה בדבר ורק לאחר שעמדה על כך הן החליפו פרטים. לטענת התובעת, בנסיבות האמורת בהן, סטה רכבה של הנתבעת כלפי רכבה ופגע בו , הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2, לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב נסעה הנתבעת 1 בנתיבה ישר ללא כל סטייה. בשלב מסויים שמעה הנתבעת חבטה קלה וסברה כי עלתה על דבר מה ומשכך, לא ייחסה לדבר חשיבות. לטענת הנתבעת 1 בשעה שהמשיכה בנסיעה , אותת לה רכב מאחוריה לעצור ומשכך, אמנם עצרה בצד ואז התחוור לה כי התובעת טוענת שהיא פגעה ברכבה. לטענת הנתבעת, מיד לאחר התאונה בחנו הצדדים את הנזקים לכלי הרכב והתברר כי רכבה נפגעה באורח קל בחלקו האחורי . לטענת הנתבעת, הואיל ולא סטתה מנתיבה, אין זאת אלא שהתובעת, אשר ביקשה לצאת ממפרץ החנייה בחוסר זהירות, התפרצה לנתיב נסיעתה ופגעה ברכבה מאחור. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת וכן, עד מטעמה – מר אייל סומך והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה וכן, תמונות המתעדות את הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

7.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה.

ראשית- אציין כי עדותה של התובעת לא היתה עקבית וכן, לא היתה קוהרנטית הן אל מול גרסתה הראשונית לאירוע והן, אל מול העדות של העד אשר העיד מטעמה. כך, במסגרת הדיווח הראשוני של התובעת לחברת הביטוח שלה טענה התובעת כי:

"נסעתי ישר מרחוב גאולה 9 ברעננה לעבודה בארלוזרוב רמה"ש בטרומפלדור 8 נסעה כרמלה משמאלי וחתכה אותי ימינה והמשיכה בנסיעתה".

כך ותו לא !-

מהתיאור עולה כביכול כי התובעת היתה בנסיעה בזמן התאונה ולא במצב של עצירה. יתרה מכך, משתמע כאילו הנתבעת חתכה את התובעת לתוך נתיב נסיעה (דבר המוצא חיזוקו גם בשרטוט שצורף על ידי התובעת להודעה, ממנו עולה השתלבות של הנתבעת 1 בנתיב הנסיעה של התובעת כביכול) ואין כל תיאור בנוגע לעצירה והסיבה- הודעת טקסט שקיבלה.