קרית חיים (ארלוזורוב) אגודה שיתופית בע"מ נ' דדון

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.לפניי בקשת הנתבע מיום 16/3/10 לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 11.2.10 במסגרתו הוריתי לפנות את הנתבע מהנכס בו הוא מחזיק כדייר מוגן הידוע כנכס 2 חלקה 192 גוש 11563, המצוי ברח' הפלוגות 2 בקרית חיים, בו מפעיל הנתבע מספרה (להלן: "הנכס"). במסגרת פסק הדין הוריתי כי יש להשיב את מצב הנכס לקדמותו לרבות הריסת כל מבנה שהוקם ללא היתר וכן לשלם דמי שכירות לתקופה מחודש 3/07 ועד חודש 9/09.

2.אין מחלוקת כי לאחר מתן פסק הדין שילם הנתבע את מלוא דמי השכירות נשוא פסק הדין. כמו-כן התובעת אינה כופרת באופן נחרץ בנכונות טענת הנתבע לפיה הסיר בנייה שנעשתה שלא כדין. לפיכך המרכיב המשמעותי בפסק הדין שטרם בוצע הינו מרכיב הפינוי מהנכס.

3.היום התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקרו הנתבע ויו"ר התובעת, מר עודד דוניץ

(להלן: "עודד") על האמור בתצהיריהם.

4.מחקירת הנתבע עולה בבירור כי הנתבע לא נכח בפגישה בין אחיו שלומי לבין יו"ר התובעת , על בסיסה טען כי לאחר קבלת כתב התביעה נאמר לו שהעניין בטיפול ועליו להמתין לתגובת התובעת. לעומת זאת, עודד העיד כי נאמר לאחיו של הנתבע שתשלום חוב דמי השכירות הינו תנאי מקדמי לכל מעורבות של עודד בפניית הנתבע אל התובעת. כאשר צד לא מביא עד הנמצא בשליטתו, קמה חזקה לפיה הדבר נעשה מתוך חשש שמא עדותו של אותו עד תפעל לחובת מי שאמור היה להביא אותו. די באמור לעיל כדי להעדיף את גרסתו של עודד, שהובאה מכלי ראשון, על פני גרסתו של הנתבע שהובאה מפי השמועה ולקבוע כי לא עלה בידי הנתבע להצביע על הסבר מניח את הדעת לאי הגשת כתב הגנה במועד.

5.באשר לסיכויי ההגנה, טען הנתבע כי דמי השכירות בסך של כ – 400 ₪ לחודש שולמו לתובעת מדי פרק זמן ובבת אחת, כאשר התובעת הסכימה לכך. מנגד מודה התובעת כי עד שנת 2007 היה נוהג לפיו הרבה מאוד דיירים מוגנים עשו בנכסי התובעת כבשלהם. הנתבע העלה טענה נוספת לפיה התביעה נגדו הוגשה ממניעים פוליטיים, בשל היותו פעיל פוליטי במחנהו של אחד מהמועמדים שהתמודדו מול עודד בבחירות לתפקיד יו"ר התובעת. טענה זו היא טענה כבושה שהועלתה באופן מפורט רק במהלך הדיון ולכן יש לדחותה. עוד יצויין כי לו רצה עודד להתנכל לפעיל של יריב פוליטי ניתן היה לצפות כי יגיש תביעת פינוי סמוך לאחר הפסקת התשלום בחודש 3.07 ולא ימתין עד חודש 10.09 .

6.הנתבע טען כי קיומו של נוהג לפיו התובעת לא מקפידה על גביית דמי השכירות מדי חודש בחודשו, מבסס הצדקה ליתן לו סעד מן הצדק לפי סעיף 132 לחוק הגנת הדייר , גם אם נניח שהתקיימו עילות פינוי בגין בנייה לא חוקית ואי תשלום דמי שכירות במועדם. מנגד טוענת התובעת כי גם אם היתה הצדקה ליתן לנתבע סעד מן הצדק לו היה מגיש כתב הגנה במועד, ברי כי היום הוא אינו זכאי לסעד מן הצדק , לאחר שהתברר שהוא אינו משלם את דמי השכירות כסדרם מחודש 10/09 ועד היום. הנתבע הודה באי ביצוע התשלום מחודש 10/09 והסביר כי הדבר נובע מכך שאין לו כסף.

7.סעיף 132 לחוק הגנת הדייר מקנה לבית המשפט סמכות לסרב ליתן פסק דין לפינוי נגד דייר שהוכחה לגביו עילת פינוי, אם הדבר אינו צודק בנסיבות העניין. הסעד יינתן כאשר משתכנע בית המשפט כי תוצאות הפינוי עולות בצורה ממשית בחומרתן על חומרת ההפרה. יש להיזהר מנטייה מופרזת לקולא מצד הדייר שמא יהיה הסעד לדבר של כלל והפינוי לדבר של יוצא מן הכלל. לאחר שזכות הקניין עלתה לרמה של זכות יסוד יש להקפיד על מילוי חובותיו של דייר מוגן כדי לשמור על קניינו של בעל הנכס. מטעמים של מדיניות סוציאליות המגמה הכללית היא להחמיר יותר עם דייר בבית עסק מאשר עם דייר בדירה.

ת.א. (שלום תל-אביב) 22810/08 היינסיל פרופרטיס לימיטד נ' קסלביץ, מאגר נבו.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבע לקיים את המבחן השני לביטול פסק דין שעניינו סיכויי ההגנה. הנתבע הודה באי תשלום דמי שכירות מחודש 3/07 ועד חודש 9/09. הודעה שכזו אינה מתיישבת עם גרסתו לפיה שילם את דמי השכירות מדי פרק זמן ובבת אחת. תשלום דמי שכירות מדי פרק זמן אינו מתיישב עם הימנעות מביצוע כל תשלום במשך 31 חודשים.

9.בניגוד לטענת ב"כ התובעת, היו מקרים בהם ניתן סעד מן הצדק יותר מפעם אחת , דוגמת המקרה נשוא רע"א 3692/07 אביסריס נ' אלברטל (מאגר נבו). יחד עם זאת, במקרה שלפניי התרשמתי כי אין כל יסוד למתן סעד מן הצדק. זאת כיוון שחרף המדיניות החדשה של התובעת תחת הנהגתו של עודד, ממשיך הנתבע שלא לשלם את דמי השכירות, אלא כאשר חרב הפינוי מונחת על צווארו. כמו-כן התובעת הוכיחה במעשים כי היא אינה ממהרת לפנות את הנתבע. כוונתי לכך שלא נטען כי ננקטו הליכי פינוי מיום מתן פסק הדין מיום 11.2.10 ועד שהופקד ביום 29.4.10 הסך של 5,000 ₪, אשר נקבע כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין. לפיכך נראה כי קיומו של פסק דין המורה על פינוי חיוני לגיבוש הסכמה שתבטיח תשלום שוטף וסדיר של דמי השכירות ותאפשר את המשך החזקתו של הנתבע בנכס המושכר חרף פסק הדין המורה על פינוי.

10.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 11/2/10 ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ההליך שבפניי בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תעביר לב"כ התובעת את כל סכום הפיקדון שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט בסך של 5,000 ₪, כאשר 2,000 ₪ יהוו תשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה זו והיתרה תשלום על חשבון דמי השכירות של הנכס לתקופה שמתחילה בחודש 10/09.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.