ת"א
בית משפט השלום רחובות
|
3834-06
15/02/2011
|
בפני השופט:
איריס לושי-עבודי
|
| - נגד - |
התובע:
חנוך קריסטל על ידי עו"ד רונן ריכלין
|
הנתבע:
1. עמיאור זייצוב
2. אמיר דנוס
3. מע"צ החב רה הלאומית לדרכים בע"מ
|
| פסק-דין,החלטה |
פסק דין
בפניי תביעה (על סך של 495,442 ₪) ותביעה שכנגד (על סך של 1,130,670 ₪), שעניינן חלוקת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין בין בעלי הזכויות במקרקעין.
רקע עובדתי
בין הצדדים אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:
הנתבע 1 והתובע שכנגד, מר עמיאור זייצוב (להלן: "הנתבע"), יחד עם בת-דודו, גב' רינה זייצוב ז"ל (להלן: "רינה"), היו חוכרים במשותף ובחלקים שווים של חלקה 19 בגוש 3636, הממוקמת בסמוך לכביש 4313 בין נס-ציונה לבאר-יעקב ושטחה 35,390 מ"ר (להלן: "המקרקעין") (ראו הסכמי חכירה משנת 1954 - נספח א' לכתב-ההגנה של הנתבע, להלן: "הסכם החכירה הראשון"; ומשנת 1973 - נספח ב' לכתב-ההגנה של הנתבע, להלן: "הסכם החכירה השני". כן ראו נסח רישום המקרקעין – נספח א' לכתב-התביעה). המקרקעין הם בבעלותה של רשות הפיתוח (להלן: "הרשות") ומנוהלים עבור הרשות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").
ביום 7.4.82 נחתם בין הנתבע לרינה הסכם שיתוף בנוגע למקרקעין (נספח ב' לכתב-התביעה, להלן: "הסכם השיתוף"). בהסכם השיתוף נקבע, בין היתר, כי לנתבע תימסר החזקה הבלעדית בחלק המזרחי של המקרקעין (חלקה מס' 2 בתשריט שצורף להסכם השיתוף, להלן: "חלקת הנתבע"), בעוד שלרינה תימסר החזקה הבלעדית בחלק המערבי של המקרקעין (חלקה מס' 1 בתשריט שצורף להסכם השיתוף, להלן: "חלקת התובע").
בסעיף 9 להסכם השיתוף נקבע כי:
...חלקתה של רינה בפרדס [תהא] בחזקתה הבלעדית והיא תעבד את המטע שעליה על חשבונה והוצאותיה הבלעדיים ותהא זכאית לבדה לפירות ולהכנסות מהמטע שעליה ותהא זכאית לנהוג בה מנהג בעלים לכל דבר והיא לבדה תשא בכל המסים, התשלומים ההטלים והחיובים – העירוניים והממשלתיים ללא יוצא מן הכלל שיחולו על חלקתה בפרדס.
בסעיף 7 להסכם השיתוף נקבעה הוראה זהה לגבי חלקת הנתבע.
עוד יצוין כי בסעיף 5 להסכם השיתוף נקבע כדלקמן:
כן מוסכם בזה כי במידה ויתקבלו פיצויים כלשהם בגין חלקה זו יחולקו כספי הפיצויים בחלקים שווים בין הצדדים וכן מוסכם כי במידה ואפשר יהיה לעבד את חלקה מס' 3, יפוצה בעל חלקה 1 [חלקת התובע – א.ל.ע.] בגודל מחצית שטח חלקה מס' 3.
בהקשר זה יצוין כי חלקה מס' 3 היא חלקה שבה עברה דרך, אשר נותרה בהסכם השיתוף בחזקה משותפת של הנתבע ורינה.
לבסוף נקבע בסעיף 21 להסכם השיתוף כי העברת זכויותיו של מי מהצדדים לצד שלישי כלשהו כפופה לכך שמקבל ההעברה יקבל על עצמו את הוראות הסכם השיתוף במלואן.
בשנת 1982 רכש התובע והנתבע שכנגד, מר חנוך קריסטל (להלן: "התובע"), את זכויותיה של רינה במקרקעין (הסכם הרכישה צורף כנספח ג' לכתב-התביעה, להלן: "הסכם הרכישה").
כחלק מהסכם הרכישה - ובהתאם לאמור בסעיף 21 הנ"ל להסכם השיתוף - קיבל על עצמו התובע את הסכם השיתוף במלואו (ראו סעיף 4 להסכם הרכישה).
יש לציין כי זכויותיו של התובע במקרקעין לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובתו. על כל פנים, כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכויותיו של התובע במקרקעין.
ביום 26.9.00 פורסם בקובץ התקנות מס' 6057 צו מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (נספח ד' לכתב-התביעה), שבעקבותיו הפקיעה המדינה ותפסה חזקה בשטח בן 29,283 מ"ר במקרקעין, משמע 82.74% מכלל המקרקעין (להלן: "ההפקעה", ראו גם נספח ה' לכתב-התביעה).
ביום 5.5.02 הוגשה לחברה הלאומית לדרכים בע"מ (הנתבעת 3, להלן: "מע"צ") שומה (נספח ו' לכתב-התביעה, להלן: "השומה הסופית"), שאותה ערך השמאי מר דורון חבקין (להלן: "חבקין"). השומה נועדה להעריך את הפיצויים הראויים שישולמו לבעלי הזכויות במקרקעין בגין ההפקעה.
בין יתר מרכיביה התייחסה השומה הסופית למרכיב של מחוברים למקרקעין, אשר הוערכו בה באופן הבא:
מבנים ותשתיות – 267,800 ₪
