קריימרמן ואח' נ' עיריית מודיעין ואח'

החלטה

בקשת הנתבעות להגיש חוות דעת רפואית נוספות מטעמן לאחר הגשת ראיות התובעת.

הבקשה נדחית שכן לא הוצג טעם מיוחד שיצדיק סטייה מהמועדים הקבועים בתקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (תקנות סד"א).

רקע

התובעת, ילידת 1937, כבת 76, הגישה תביעה לפיצוי על נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה מיום 18/5/10. לטענת התובעת בעת שצעדה באזור שרוצף אבנים משתלבות נתקלה רגלה במפגע והיא נפלה ושברה את ידה. מומחים מטעם שני הצדדים הסכימו כי נגרמה לתובעת פגיעה משמעותית ביד שכן העצם אינה מתאחה וכתוצאה מכך קיימת הגבלת תנועה. מומחית התובעת סברה כי הפגיעה בכושר הפעולה של היד היא מוחלטת, ואילו מומחה מטעם הנתבעות סבר שהנכות עומדת על 40% בשל אי-איחוי ו-25% בשל מגבלת תנועה, אולם לטעמו קיימת חפיפה תפקודית בין הנכויות.

בשל גילה המתקדם של התובעת, טיב הפגיעה וחילוקי הדעות בשאלת החבות פנו הצדדים לגישור, אולם זה לא צלח.

לפיכך ניתנה ב-10/2/13 החלטה לפיה הסתיים שלב קדם המשפט והתיק הועבר לתצהירים.

הבקשה

התובעת הגישה תצהירים ותיק מוצגים, ואילו הנתבעות הגישו, ב-12/3/13, כחודש לפני קדם המשפט, בקשה להגשת חוות דעת נוספות מטעמם בתחום הנוירולוגי והפנימי שיצביעו על מצבה הבריאותי של התובעת שאינו קשור לתאונה. התובעת מתנגדת לבקשה, בעיקר בשל מועד הגשתה והעיכוב שיגרם למהלך המשפט.

אני מקבל את עמדת התובעת ודוחה את הבקשה.

דיון

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי חוות דעת בעניין שברפואה תוגש יחד עם כתב הטענות. תקנה 128 מוסיפה וקובעת כי ככל שהוגשה חוות דעת על ידי אחד מבעלי הדין רשאי הצד השני להגיש חוות דעת מטעמו 60 יום לאחר המצאת חוות הדעת.

במקרה הנוכחי הגישה התובעת חוות דעת אורתופדית יחד עם הגשת התביעה. הנתבעות לא צרפו חוות דעת לכתב ההגנה; 60 יום מהגשת חוות דעת התובעת; ואף לא במועדים מאוחרים יותר שנקצבו על ידי בית-המשפט (החלטות מ-23/2/13 ומ-11/6/12). לבסוף אף התקבלה החלטה לפיה "לא הוגשה חוות דעת ולא התקבלה גם כל הודעה, ומכאן שהנתבעים ויתרו על הגשת חוות דעת מטעמם וההליך יתנהל על יסוד חוות הדעת שהגישה התובעת" (11/9/12).

רק בהסכמת התובעת, הוגשה ב-21/9/12 חוות דעת אורטופדית מטעם הנתבעות, אולם לא הוגשו חוות דעת אחרות.

כעת מבקשות הנתבעות לבדוק את התובעת שוב ולצרף חוות דעת נוספות בתחום הפנימי והנוירולוגי, אולם לא נשמע כל הסבר לעיתוי הגשת הבקשה. התובעת היא אישה מבוגרת וחזקה כי הנתבעות היו ערות למצבה הבריאותי ואף עמד לרשותן זמן רב לבדוק את התובעת ולהגיש חוות דעת רפואיות בנוגע לתוחלת חייה ולמצבה הבריאותי שאינו קשור לתאונה. הנתבעות חרגו, כאמור, מהמועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין ובהחלטות שיפוטיות. אין נימוק לשיהוי שבו מוגשת הבקשה ולעובדה שהוגשה לאחר שנקבע שקדם המשפט הסתיים (ראו תקנה 149(ב) לתקנות סד"א) והתובעת הגישה ראיותיה. יוער כי הנתבעות גם לא הגישו בקשה מיד לאחר קבלת ההחלטה על הגשת תצהירים, אלא רק לאחר שהתובעת כבר הגישה תצהיריה.

בנסיבות אלו, ואף שהנתבעות הציגו ראשית ראיה לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה (וברי כי אדם ב-75 אינו במצב רפואי תקין לחלוטין) יש לדחות את הבקשה. התובעת זכאית כי עניינה יתנהל וכי התיק יגיע לסיומו, וקבלת הבקשה תפגע באינטרס זה שכן המשמעות היא דחייה ניכרת של ההליכים (הגשת חוות דעת של הנתבעות, הגשת חוות דעת מטעם התובעת ויתכן מינוי מומחה מטעם בית-המשפט) והוצאות נוספות בשל הצורך במימון חוות הדעת הנוספות. אני ער לפגיעה הנגדית בזכויות הנתבעות, אולם יש לזכור כי המועדים ותקנות סדר הדין נועדו ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה והמועילה ומקום בו דחיות בלתי סבירות מעכבות את קידום הדיון – בוודאי בתובע מבוגר שנפגע בתאונה פגיעה משמעותית ראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן. יתרה מכך, בנסיבות העניין הפגיעה בנתבעות מוגבלת שכן ברי כי בעת חישוב ראשי הנזק (במידה והתביעה תתקבל) נותן בית-המשפט דעתו לגילו ובמצבו הבריאותי של הנפגע.

בנסיבות אלו מצאתי לדחות את הבקשה.

ניתנת לנתבעות ארכה להגיש תצהירים עד ליום 16/5/13.

קדם משפט ב-17/6/13.

המבקשות יישאו בהוצאות התובעת בסך 1,200 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.