קריאל נ' עיריית מודיעין- מכבים- רעות

החלטה

ביום 12.6.11 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") להשבת כספים שנגבו ביתר בגין ארנונה כללית.

תמצית בקשת האישור -

א. המבקש הוא בעל שני נכסים בתחום שיפוטה של המשיבה ומשלם ארנונה על פי הסדר תשלומים.

ב. סעיף 30(א) בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשס"ז –הארנונה תוטל על נכס בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע".

המשיבה חוקקה צווי ארנונה בשנים הרלבנטיות ושנים קודם לכן ובהם הגדירה חישוב מ"ר: "מטר מרובע, לרבות כל חלק ממנו".

בהתאם לכך, נהגה המשיבה לעגל כלפי מעלה את שטחי הנכסים שבתחום שיפוטה, לצורך חיוב בארנונה, עד למ"ר הקרוב. כך לדוגמה על פי תשריט (נספח ב' לכתב התביעה שצורף לבקשת האישור), השטח של אחד מנכסי המבקש הוא 213.15 מ"ר והוא חויב על פי 214 מ"ר (נספח א' לכתב התביעה). המבקש חויב ביתר בכל שנה בגין 0.85 מ"ר.

ג. המשיבה פעלה בחוסר סבירות, חוסר הגינות, חוסר מידתיות ובאופן המנוגד לתקנת הציבור. המשיבה פוגעת גם בזכות הקניין המעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. למשיבה אין סמכות לעגל שטחים. חוק עיגול סכומים, תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק עיגול סכומים") איפשר עיגול של סכומי כסף ןלא של שטחים. כמו כן, המחוקק בחוק עיגול סכומים התכוון ל"עיגול" מידתי, היינו - מעל מחצית החלק מעוגל כלפי מעלה, ומתחת למחצית החלק מעוגל כלפי מטה.

החיוב הבלתי חוקי התגלה למבקש בעזרת בדיקה של גוף מקצועי - חברת בדק מס בע"מ.

ד. עילות התביעה: השבה מכוח סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט, עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה ודיני המשפט המינהלי. בקשת האישור מקיימת את המטרות שבסעיף 1 בחוק.

ביום 11.9.11 הודיעה המשיבה על חדילת גבייה לפי סעיף 9(ב) בחוק (להלן: "הודעת החדילה"), לפיה "מבלי להודות בנימוקי הבקשה לאישור ובאיזו מטענות המבקש כלל ועיקר, או בסכומים הנקובים בבקשה או בהיקף/גודל הקבוצה, מודיעה בזאת המשיבה לביהמ"ש הנכבד כי חדלה מהגבייה, שבשלה הוגשה הבקשה לאישור במסגרת 90 הימים שלמן הגשת הבקשה לאישור..." (סעיף 3 בהודעת החדילה). להודעת החדילה צורף תצהיר מטעם סגנית וממלאת מקום גזבר העירייה, בת שבע דרעי (להלן: "תצהיר החדילה"). בתצהיר החדילה הוסבר כי שוברי התשלום לחודשים ספטמבר-אוקטובר (להלן: "התקופה החמישית") נשלחו זה מכבר לנישומים בהתאם לשיטת החישוב הקודמת (עובר לחדילה). על כן, ניתן זיכוי אוטומטי לכל הנישומים בגין 2 מ"ר בתקופה החמישית (בין אם שילמו או לא שילמו את החיוב) עד שהמשיבה תערוך לכל נישום התחשבנות סופית על הסכום שהיה עליו לשלם בגין התקופה החמישית. החל בשוברי התשלום לתקופה השישית בשנת 2011 ואילך ניתן יהיה לראות את עדכון התשלום - ללא עיגול שטחים, ככל שעוגלו (סעיפים 9-8 בתצהיר החדילה).

בתגובה להודעת החדילה ציין המבקש, כי מבדיקה מדגמית שערך באמצעות חברת בדק מס בע"מ עולה כי המשיבה עמדה בהתחייבויותיה וכי בחשבונות לתקופה השישית ניתן להבחין בהפחתה של 2 מ"ר ולחילופין בתיקון השטח על ידי הפחתת ה"עיגול". עוד טען בתגובה "אין בבדיקה זו להוות אישור לאופון התיקון הראוי, אלא שכרגע אין המבקש רואה טעם לעלות התנגדות לעניין זה. מטעם זה, נראה כי המשיבה חדלה בפועל מהגבייה הלא-חוקית בפועל" (סעיף 2 בתגובת המבקש מיום 1.12.12). המבקש טען בתגובתו כי כחודש וחצי לאחר הודעת החדילה חוקקה מועצת המשיבה צו ארנונה לשנת 2012 ובו הושאר הנוסח של סעיף "עיגול השטחים" נושא בקשת האישור. על כן טען כי יש להתנות את אישור הודעת החדילה בהצהרת המשיבה כי תתקן את נוסח הצו לשנת 2012 בתוך 3 חודשים או כל תקופה אחרת שיורה בית המשפט.

ביום 13.12.12 הגישה המשיבה את תשובתה לתגובת המבקש וטענה כי המשיבה חדלה מעיגול שטחים ושאין בכוונתה לשוב ולעגל שטחים. נוסח הצו לשנת 2012 "עולה בקנה אחד עם שיטת המדידה המדויקת עפ"י החלק העשרוני של המטר, ללא עיגול שטחים ולפיכך אין צורך לשנותו" (סעיף 10 לתשובת המשיבה).

בדיון שהתקיים ביום 19.12.12 הבהירה ב"כ המשיבה כי "היום העירייה מפרשת את הצו הזה באופן שהחיוב בארנונה הוא לפי מטראז' מדויק וכך נמשיך לנהוג" (פר' 19.12.11 עמ' 2 ש' 3-2). על כן, אישרתי את הודעת החדילה והוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

תמצית טענות המבקש - הגדרת "מ"ר" לא השתנתה בצווי הארנונה של המשיבה עוד משנת 1996. בעקבות בקשת האישור שינתה המשיבה את פרשנותה להגדרת מ"ר לראשונה מזה 16 שנה ועברה לחישוב לפי שטח מדויק;

העניין נושא בקשת האישור טרם הובא בפני ערכאה משפטית ולא זכה להכרעה משפטית. למען הגילוי הנאות הוער כי תביעה זהה הוגשה ע"י משרד ב"כ המבקש נגד עיריית נס ציונה כחודש לפני הגשת בקשת האישור, אולם זו טרם נדונה; בתובענה "מקורית" יש סיכון גדול שכן תוצאתה אינה ידועה בעיקר כשהיא באה לערער על פרקטיקה מעוגנת בצווי ארנונה של המשיבה עוד מ- 1996;

הושקע זמן רב בביצוע מחקר שטח של נכסי נישומים וחקירת תשריטים ברחבי המשיבה, כדי להיווכח בשיטת העיגולים ולאמוד את אופיה והיקפה גם בעזרת חברת בדק מס בע"מ המתמחה בייעוץ ובמחקר מיסוי מוניציפאלי. באמצעות חברה זו פנה המבקש לתושבים שונים לקבל הסכמתם לבדיקת התשריטים ולפנות בשמם למשיבה לקבלתם. סך הכל הושקעו בהליך 35 שעות עבודת עורך דין ו-65 שעות עבודת מתמחה, עלות חוות דעת הכלכלן, מיכאל מילר - 12,000 ₪ בצירוף מע"מ; עלות בדיקת חברת בדק מס בעקבות הודעת החדילה- 2,200 ₪ בצירוף מע"מ.

שיקולי תפוקה לחברי הקבוצה - בקשת האישור שהביאה לחדילה, וחסכה מהתושבים גביית יתר של כ-3.5 מיליון ₪ בשנה. המשיבה הותירה בכיסה כ-7.28 מיליון ₪ בגין התקופה הרלבנטית לבקשת האישור, מלבד הגבייה במשך 14 שנים נוספות. אילמלא התביעה הייתה ממשיכה המשיבה בגבייה בשיטת העיגולים; בעקבות בקשת האישור יוכלו חברי הקבוצה לתבוע השבה פרטית בגין 7 שנים אחורה והודעת החדילה תשמש להם "ראשית ראייה" לתביעתם.

התועלת הציבורית - בעקבות הגשת בקשת האישור, הוגשו תביעות דומות או זהות נגד מספר רשויות בארץ, חלקן שלא באמצעות משרד בא הכוח המייצג בתיק זה. בכך יש תועלת ציבורית גדולה שהביאה לאכיפת החוק, להרתעה מפני הפרתו, למתן סעד יעיל לקבוצות אוכלוסיה גדולות ביותר שאינן מודעות לזכויותיהן, ולניהול יעיל והוגן של תביעות מרובות.

פער הסעדים ככל שקיים בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק - ככל שתטען המשיבה שמדובר בסכומים נמוכים מהנטען, המשיבה לא הגישה תחשיבים, מסמכים או ראיות לעניין שיעור גביית היתר; תפקיד המבקש לאחר הודעת החדילה מתמצה בהוכחה כי אופן החישוב שבוצע על ידו הגיוני, מידתי ואינו "מנופח"; הודעת החדילה מהווה הודאת בעל דין כי אכן פעלה המשיבה שלא כדין; על פי עקרון חוקיות המינהל וחזקת התקינות מחויבת המשיבה לפעול באופן שוויוני ועל כן היא מנועה מלטעון כי פעלה לגבי תושבים מסויימים שלא על פי פרשנותה את צו הארנונה; חישוב ההשבה נעשה לפי חישוב של 1 מ"ר לכל תושב בעוד שהמשיבה השיבה 2 מ"ר לכל תושב. הדבר מעיד על חישוב צנוע שערך המבקש; בבקשת האישור הוכח כי עבור נכס מגורים פשוט כדוגמת זה של המבקש בוצעו שני עיגולים - על השטח העיקרי ועל החניה. הוכח, ולמבקש ראיות נוספות, כי המשיבה עיגלה מספר שטחים בנכס אחד (מחסן, ממ"ד, מקלט, חניה, משרד, סככה, גלריה וכו'); על פי סעיפים 3 -4 בתקנות ההסדרים, ניתן לחייב בארנונה רק "לכל מטר רבוע" ולכן יש לתבוע השבה גם בגין חיוב של חלק מהמ"ר. עם זאת, המבקש לא תבע השבה של חלקי מ"ר אלו אלא הגיש תביעתו באופן זהיר וצנוע ותבע רק את חלקי המ"ר שהתווספו ב"עיגול".