קריאה להימנע מביטול עבירת תקלה ציבורית בגינה הוטלו על אלפרון מאסר על תנאי

ב- 27.03.06 הגישה עו"ד איריס פמיליה-פוגל מפמת"א (להלן: " התובעת") כתב אישום נגד יעקב אלפרין, יליד 1954  (להלן: "הנאשם 1" ו/או "אלפרין"), יצחק פינס, יליד 1970 (להלן: "הנאשם 2" ו/או "פינס") ור.א (להלן: " נאשם 3"). כתב האישום ייחס לשלושתם: קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה במזיד ברכב, ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, התפרעות, תקלה ציבורית והחזקת סכין, עבירות לפי סעיפים 152, 186(א), 192, 198, 382(א)+25, 413ה ו-499(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

התביעה טוענת שהעבירות בוצעו על רקע סכסוך עברייני מתמשך בין נאשם 1, העומד בראש חבורת אנשים, ביניהם נאשמים 2 ו-3, המכונה "קבוצת אלפרין", לקבוצה אחרת שכתב האישום מכנה אותה "קבוצת מולנר", שאורי לוזון נמנה עליה. במסגרת הסכסוך העברייני מלווים "הניצים" במאבטחים אישיים הנושאים על גופם כלי נשק, גם במקומות ציבוריים.

על פי כתב האישום ב- 19.03.06, בשעה 17:00 בערך הגיע נאשם 1 עם מספר מלווים, ביניהם נאשמים 2-3, למסעדת "בני הדייג", הם הבחינו שבקרבת מקום חונים כלי רכב, השייכים לחברי קבוצת מולנר ובמאבטח הנמנה על אותה קבוצה עומד בפתח מסעדת "מפגש הסטייק". הנאשמים ומלוויהם נכנסו למסעדת מפגש הסטייק, דבר שהכניס לכוננות שניים ממאבטחי קבוצת מולנר. אחד מהם ששמו עמית חסם בגופו של הכניסה לחדר ה-VIP   שבמסעדת "מפגש הסטייק", והשני, עידן, חצץ בגופו בין הכניסה לחדר ה-VIP ללוזון. נאשם 1 שאל את אחד המלצרים האם מולנר ו/או לוזון שוהים בחדר ה-VIP ונענה בשלילה. נאשם 1 התבקש לא להיכנס לחדר ה-VIP ולהימנע מלעורר מהומות. חרף כך, הנאשמים והאחרים שאיתם התקרבו לחדר ה-VIP תוך שהם מקללים ומגדפים את קבוצת מולנר ומאבטחיה. בהיותם בפתח חדר ה-VIP ממש, בצמוד לעמית, זה האחרון נרתע לאחור (בין שחשש מהם ובין משום שסבר שכוונתם להיכנס לחדר ה- VIP) שלף אקדח, דרך אותו וצעק לכיוון הנאשמים להתרחק, שאם לא כן יירה, וכל זאת בנוכחות יושבי המסעדה, אזרחים תמימים. האירוע גרם לאותם אזרחים לנוס על נפשותיהם בבעתה כשחלקם משאירים במקום חפצי ערך אישיים כגון תיקים ומכשירי טלפון ניידים.

כמו כן מייחס כתב האישום לכל אחד מהנאשמים החזקת סכין שלא כדין.

בישיבת ההקראה כפרו שלושת הנאשמים במיוחס להם. המשפט החל בדיון בשאלת כשירותו של נאשם 3 לעמוד לדין. בסופו של הליך ארוך, הוחלט שעומדת לו הגנת אי שפיות הקבועה בסעיף 34ח לחוק וההליכים נגדו בוטלו (ראו החלטה מיום 14.10.07 עמ' 157-170 לפרוטוקול).

ב- 5.12.07, הגיעו התובעת וב"כ הנאשמים עורכי הדין שי נודל (בשם נאשם 1) ויערית פרחי (בשם נאשם 2) להסדר טיעון. בהתאם להסדר ביקשו הנאשמים רשות לחזור מהכפירה והתביעה ביקשה לתקן את כתב האישום. מבלי לשנות או לגרוע ממירב העובדות, יוחסו לנאשמים 1 ו-2 עבירות החזקת סכין ותקלה ציבורית לפי סעיפים 186(א) ו-198 לחוק, שבוצעו בתאריכים 5.03.06 (החזקת סכין נאשם 2), 16.03.06 (החזקת סכין נאשם 1) ו-19.03.06 (תקלה ציבורית המיוחסת לשני הנאשמים).

ההסדר כלל הסכמות לעניין העונש כדלקמן:

ביחס לנאשם 2 - המליצו ב"כ הצדדים במשותף להסתפק במאסר מותנה.

ביחס לנאשם 1 - התביעה ביקשה לגזור עליו קנס (שגובהו לא הוסכם), מאסר על תנאי שיחול על כל עבירות אלימות, כולל איומים וניסיון לעבור עבירה מעבירות אלה, וזאת בנוסף למאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות, באם יימצא נאשם 1 מתאים לכך. במידה והממונה על עבודות השירות לא ימליץ לאפשר לנאשם 1 לרצות מאסר בפועל על דרך עבודות שירות, תבקש התביעה שהמאסר שיוטל עליו ירוצה מאחורי סורג ובריח.

על פי ההסדר לסנגור היית הזכות לבקש להימנע מהטלת מאסר בפועל בכלל.

בישיבת 13.03.08 עמדו הנאשמים בחלקם בהסדר, חזרו מהכפירה, הודו בעובדות כתב אישום מתוקן והורשעו בעבירות לפי 186(א) ו-198 לחוק (עמ' 176 לפרוטוקול).

נאשם 2

ב- 14.04.08 נשמעו הטיעונים לעונש בעניינו של נאשם 2, יליד 1970. ב"כ הצדדים עתרו לכבד את ההסדר, הנמקותיהם מפורטות בפרוטוקול בעמ' 182-180 ואין צורך לחזור.

בהתחשב בהודאתו, בפער הגילים שבינו לבין נאשם 1, בעובדה שלחובתו הרשעה קודמת אחת משנת 1993 והתחייבות להימנע מעבירה משנת 2006, חלקו השולי בעבירה, עמדת התביעה ועל פי הלכת בית המשפט העליון, בהרכב תשעה שופטים, בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1), 577 בעמ' 590, אני מוצאת שההסדר סביר ואני מכבדת אותו.

נאשם 1

ב- 19.06.08 נשמעו הטיעונים לעונש בעניינו של נאשם 1, יליד 1954. גם בהקשר אליו ביקשו ב"כ הצדדים לכבד את ההסדר ולא לחרוג לחומרה מההסכמות אליהן הגיעו כאשר כל צד מבקש לקבל עמדתו בנושאים שלגביהם אין הסכמה.

בקליפת אגוז ייאמר שב"כ הצדדים מסכימים שראוי להתחשב בעת גזירת עונשו של נאשם 1 במשקלם המצטבר של נתונים, כדלקמן:

א.      ההודאה במסגרת הסדר הטיעון חסכה זמן שיפוטי רב מאוד בהתחשב בתשתית הראייתית הסבוכה, שהצריכה דיונים רבים בבית המשפט על כל ערכאותיו במסגרת הליכי מעצר.

ב.       השינוי המשמעותי לקולה בכתב האישום והרשעה בעבירות קלות בהשוואה לאלה שיוחסו לנאשם 1 מלכתחילה.

ג.        התמשכות ההליכים שלא באשמת נאשם 1.