קרטיס נ' אזולאי ואח'

החלטה

1.המבקשת עותרת להארכת מועד ולביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 04.02.09.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 23.12.08 וחייב את המבקשת בתשלום בסך 50,000 ₪ בגין ערבותה להסכם שכירות של נגריה בין המשיבה לבין אביה של המבקשת, אזולאי מרדכי.

הנתבע הנוסף, החייב העיקרי, לא התגונן ולא עתר לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו.

כתב התביעה נסמך על הסכם שכירות מיום 03.10.06 בו צויין כי מהווה הוא מימוש אופציה, שנה ג', להסכם מיום 03.10.03. העילה כנגד המבקשת נסמכת על חתימתה על שטר חוב על סך 15,000$ בשנת 2003.

2.בבקשה אשר הוגשה ביום 05.08.10 נטען כי לאחר שביולי 2010 הוטלו עיקולים על משכורתה ונכסי המבקשת פנתה להגיש בקשתה. באשר למועד הגשת הבקשה והידיעה אודות פסק הדין, לא הכחישה המבקשת כי קיבלה את כתב התביעה.

לטענתה, פנתה לאחר קבלת כתב התביעה לנתבע 1, אשר כאמור מדובר באביה, אשר הבטיח לה כי יפעל ל"הוצאתה", מהתביעה. המבקשת אף לא הכחישה קבלת אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, ולטענתה אף פנתה ללשכת ההוצאה לפועל שם הוסבר לה כי צווי העיקול והפינוי אינם מתייחסים אליה. לשיטתה הבינה כי ההליכים מופנים כלפיה רק ביולי 2010, כאמור לעיל.

באשר לסיכויי ההגנה, לשיטת המבקשת אין כל עילה כנגדה הואיל וחתמה על שטר חוב בשנת 2003 ולא ידעה כי שטר החוב ישמש גם בגין תקופות השכירות אשר הוארכו ללא ידיעתה.

3.בתגובת המשיבה נטען כי פסק הדין נמסר למבקשת ביום 02.04.09 ואזהרה הומצאה לה ביום 10.05.09. עוד נטען כי ביום 29.06.09 הוטלו עיקולים על המבקשת וכי נשלחו לה התראות רבות טרם הגשת התביעה ואף טרם נקיטת הליכי ההוצל"פ.

לטענת המשיבה אין בסיס לבקשה להארכת מועד ואף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הפרות ההסכם השכירות החלו בשנת השכירות הראשונה וכי למבקשת הוסבר כי ערבותה תקפה לכל אורך חיי ההסכם , בהעדרן של בטוחות אחרות.

יוער כי למרות העדר תצהיר התומך בתגובת המשיבה, בתשובתה לא הכחישה המבקשת את המועדים הנקובים בתגובת המשיבה.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד לביטול פסק הדין. אין זה המקרה בו בעל דין זכאי לארכת חסד לאחר חלוף המועד והמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי קיימים לה טעמים מיוחדים המצדיקים לסטות סטייה ניכרת מסדרי הדין ולהתיר לה להתגונן לגופו של עניין.

בבש"א 4636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, עמדה כב' השופטת ד' ביניש, על טיבם של הטעמים המיוחדים. טיבם של הטעמים המיוחדים משתנה מהליך להליך ונבחנים הם לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. אין דינם של טעמים מיוחדים למתן ארכה להתנגדות לביצוע שטר כדינם של טעמים מיוחדים לצורך הגשת ערעור בגלגול שני. בבש"א 5636/06 הנ"ל נפסק כי לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם:

האם הבקשה להארכת מועד הוגשה במועד הקבוע בדין להגשת ההליך, מהות הטעם שהציג המבקש להגשת ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור והסיכויים הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים, כך נחלשת ההצדקה למתן ארכה.

בחינת הפסיקה מגלה כי הפסיקה נטתה להכיר בארכות כאמור שעה שכנגד המבקש תלוי ועומד פסק דין בשיעור ניכר ובפיו טענות הגנה חזקות אשר בכוחן אף לדחות התביעה כנגדו.

(השווה, ע"א (ב"ש) 1068/99 היבש נ' גבעתי שם ניתנה ארכה בגין טענות מרמה נוכח שיעור החוב והצורך לא לנעול את שערי בית המשפט בפני צד שיש לו טענה עניינית).

במסגרת רע"א 7931/06 ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בוטל פסק דין בגין חוב של למעלה משלושה מליון שקלים אשר נודע למבקש כ-13 שנה לאחר מתן פסק הדין, למרות שהגיש בקשתו באיחור של כחצי שנה. אולם שם עלה כי המבקש פעל במרץ מייד שנודע לו על פסק הדין ולא שקט על שמריו. פסק הדין בוטל בגין נסיבותיו המיוחדות של המקרה והשתהות הבנק בנקיטת הליכי הוצאה לפועל.

אכן ככלל, נוטה בית המשפט להעדיף דיון לגופו של עניין על פני קיום פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד אולם זאת שעה שהמבקש פירט, ולו בדוחק את סיבת המחדל, והצביע על סיכוי הגנה, (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 742).

מי שאיחר את המועד להגשת בקשתו צריך לפרט סיכוי הגנה ממשיים. מי שמתעלם מדעת מההליך השיפוטי אינו זכאי לקבלת ארכות.

(השווה, בר"ע (ים) 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים, והאסמכתאות, שם ורע"א 2694/92 אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל).