קרוננברג נ' AIG חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בתיק דנן הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה תידחה התביעה כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), וכי בשאלת ההוצאות יכריע בית המשפט.

2.הנתבע טוען, כי יש לחייב את התובע בהוצאותיו, ואילו התובע טוען כי אין מקום להשית עליו בהוצאות.

3.עיינתי בטיעוני הצדדים, ואני סבורה כי צודק הנתבע בעמדתו, ויש לחייב את התובע בהוצאות.

4.הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330).

5.שקלתי היטב את טענות התובע, אך לא מצאתי בנימוקיו טעם מיוחד המצדיק סטייה מן הכלל האמור ושחרורו מתשלום הוצאות לנתבע בגין התובענה.

6.לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהנתבע הוציא הוצאות רבות לצורך התמודדות עם התובענה הנוכחית, תובענה שנדחתה בסופו של דבר. נותר כעת לקבוע מהו שיעור ההוצאות להן זכאי הנתבע.

7.על-פי ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על מבקש השומה ודי להוכיח, כי ההוצאות נוצרו ואין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל (רע"א 361/00 עאזם דאהר נ' סרן יואב, פורסם במאגרים ביום 16.06.05).

8.לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת חיוב בעל דין בהוצאות ושיעורן. במסגרת שיקול דעתו יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק, השלב הדיוני בו הסתיים ההליך וסבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בנסיבות ובטיב העניין ובכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומדתיות (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 ; וכן ע"א 9535/04 "סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391).

9.בעניינו, הנתבע לא הגיש לבית המשפט מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמוד על שיעור ההוצאות הריאליות או גובה שכ"ט עו"ד שהוא שילם בפועל בגין ניהול התביעה בבית המשפט. בנסיבות אלו, יש לקבוע שיעור הוצאותיו של הנתבע לפי הרמה המקובלת והמידתית, על פי שיקול דעתי, ובשים לב לנסיבות המקרה שבפניי.

10.לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, (פורסם באתרים משפטיים) שלפיהם:

"אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה, כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר טרחה ...; פירוט העבודה שהושקעה בתיק ; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה ... אולם, כדבר שבשגרה בעלי הדין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות (ושכר הטרחה המבוקש). במצב דברים זה יש לראות את הטוען כמשאיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו" (הדגשה לא במקור).

11.כאמור, אין חולק כי יש לזכות את הנתבע בהוצאות. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות השלב הדיוני שבו נתבקשה הפסקת ההליך בטרם נשמעו ראיות בעניינו של הנתבע, לאחר שהנתבע השתתף בשתי ישיבות, הכין תצהירים ואף הוגשו הזמנות לעדים. עוד לקחתי בחשבון, כי עמדה בפני התובע האפשרות לחזור בו מתביעתו כנגד הנתבע כבר בשלביה המוקדמים של התביעה, אך נמנע מלעשות כן חרף המלצתו של ביהמ"ש. בנסיבות אלו, צודק הנתבע בכך, כי אכן נגרמו לו הוצאות בגין ניהול התיק עד לשלב הנוכחי.

12.לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

13.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.