קרול נ' בית איי.וי בע"מ

החלטה

1.כנגד הנתבעת ניתן פסק דין ביום 21.3.13, לאחר שזו לא התייצבה לישיבת הוכחות.

2.ביום 4.7.13 נקבע כי יש לקיים דיון במעמד הצדדים, לאחר שמתעוררת שאלה עובדתית, אם הנתבעת הוזמנה כדין לדיון שהתקיים ביום 1.11.12.

3.ב"כ הנתבעת טענה בדיון כי המזכירות טעתה בכך ששלחה את ההזמנה לדיון לכתובת שגויה, בה ככל הנראה יושבת עו"ד בעלת אותו שם.

לעומת זאת התובעת טענה כי לאחר שמועד ישיבת ההוכחות הראשון נדחה, לבקשת הנתבעת, היה עליה לברר מהי ההחלטה שקבעה את המועד החדש. התובעת אף הפנתה לכתובות הרבות שנמסרו ככתובות להמצאת כתבי טענות לידי הנתבעת. עוד נטען כי אם ב"כ הנתבעת לא פנתה למזכירות לשם עדכון הכתובת, כפי שהצטוותה בהחלטות בית הדין, אין לה להלין אלא על עצמה.

4.לאחר הדיון הנתבעת הודיעה כי סכום העומד לגביה בתיק ההולצ"פ עומד על 366,795 ₪.

יוזכר כי הסכום שנפסק בפסק הדין הוא שכר עבודה בסך 24,000 ש"ח ועוד 5,000 ₪ הוצאות משפט.

5.ככלל, מגמתם של בתי הדין לעבודה לברר תביעות לגופן ואין בפגם של פרוצדרה כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, הכוללת בין היתר את זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית הדין בטרם הכרעה (בר"ע (ארצי) 354/08 נינהוף – כח 1 שירותי אבטחה מיוחדים (1994) בע"מ, 30.7.08). באותו עניין אף נקבע כי כאשר מדובר בפסק דין שניתן על יסוד כתב תביעה וכולל חיוב בפיצויי הלנת שכר מלאים, מן הראוי לקיים דיון בתביעה לגופה ולהכריע בה על יסוד טיעוני שני הצדדים.

דברים אלה יפים אף לעניננו, הן משום הנסיבות הדומות (פסק דין בהעדר התייצבות, מבלי שנשמעו ראיות הצדדים) והן משום שבשלב זה ברור כי החוב המקורי צמח ועלה לסכומים בלתי מבוטלים וחסרי כל פרופורציה לחוב המקורי (השוו: ע"ע (ארצי) 2277-04-11 סופר – עו"ד צברי, 15.7.12, שם נפסק כי מצב בו החוב ממשיך לתפוח למימדים אבסורדיים אינו מצב אשר יש לאפשר את קיומו מבחינת מדיניות משפטית רצויה, מבלי לברר את הטענות לגופן).

6.משאלה פני הדברים, יש מקום להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין מיום 23.3.13.

7.משבאנו עד הלום מתעוררת שאלת ההוצאות וזו קשורה לשאלה אם הנתבעת הוזמנה כדין לישיבת ההוכחות האחרונה.

ביום 26.12.10 ביקשה ב"כ הנתבעת לעדכן את כתובתה ל"התמר 3 גבעת שמואל". כב' הרשמת כהן (כתוארה אז) הורתה לב"כ הנתבעת לפנות למזכירות, מאחר שלא ניתן להיעתר לבקשה כפי שהתבקשה (החלטה מאותו יום).

על פי הנתונים במערכת הנט לא ניתן להגיע למסקנה אם ב"כ הנתבעת אכן פנתה למזכירות בית הדין, אם לאו. אם כי יש להעיר כי ניתנו בתיק מספר החלטות מקדמיות ולא נטען כי החלטות בית הדין לא נמסרו לנתבעת.

כך או כך, על גבי תצהירי הנתבעת (הוגשו ביום 3.4.12) נרשמה כתובת חדשה של ב"כ הנתבעת (פרץ 31 גבעת שמואל). לא הוגשה במקביל בקשה לעדכון כתובת.

בבקשה הבאה שהוגשה על ידי הנתבעת, שהיא בקשה מיום 13.9.12 לדחיית הדיון שהיה אמור להתקיים באותו יום, נרשמה כתובת שלישית – הר המור 7 ראש העין. שוב, ללא בקשה לעדכון כתובת.

מכאן ואילך המזכירות שלחה את החלטות בית הדין לב"כ הנתבעת בכתובת אדירים 2 תל אביב. גם ההזמנה לישיבת ההוכחות הבאה, שנקבעה ליום 1.11.12, נשלחה לכתובת זו.

כאשר התובעת ביקשה שיינתן פסק דין כנגד הנתבעת, בשל אי התיצבותה לישיבת 1.11.12, החלטת בית הדין המורה לנתבעת להגיב לבקשה, נשלחה לב"כ הנתבעת באמצעות הדוא"ל.

8.מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל עולה כי לא נמצאה תשובה לשאלה מדוע המזכירות שלחה את החלטות בית הדין ואת ההזמנה לדיון מיום 1.11.12, לכתובת "אדירים 2 תל אביב". יחד עם זאת, מהכתובות השונות שב"כ הנתבעת מסרה, ללא עדכון, כאשר לא ברור אם נעשתה פניה ישירה למזכירות לשם עדכון הכתובת, כפי שהורתה כב' הרשמת כהן, עולה כי הנתבעת נהגה באדישות ביחס לשאלת המצאת החלטות בית הדין לידיה ובכך תרמה תרומה משמעותית לעובדה כי בסופו של יום, לא הוזמנה כדין לישיבת יום 1.11.12.

זאת ועוד, הנתבעת גם לא הגיבה לבקשה הראשונה שינתן פסק דין בשל אי ההתייצבות (החלטה מיום 13.12.12), למרות שהחלטה זו נשלחה אליה בדוא"ל, וכלל לא נטען כי לא הגיעה לידי הנתבעת. במחדל זה, הנתבעת הוסיפה ותרמה לתוצאה, שהיא פסק דין שניתן על יסוד טיעוני התובעת בלבד.

9.בשקלי את כל האמור לעיל, איני סבורה כי זהו המקרה בו ניתן לקבוע נחרצות כי הנתבעת הוזמנה כדין לישיבת יום 1.11.12, ומאידך גיסא, גם לא ניתן לומר באופן חד משמעי שנפל פגם בהזמנה, המצדיק אי פסיקת הוצאות לחובת הנתבעת. זאת נוכח הבלבול לגבי כתובות ב"כ הנתבעת ושתיקת הנתבעת כתגובה לבקשה שיינתן כנגדה פסק דין.