קרויזר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה מטעם הנתבעים הפורמאליים (להלן – קנפלר) לביטול הפסק דין בת.א. 9083-10-10 מיום 21.12.10 (להלן – פסק הדין) שבו ניתן תוקף להסכם פשרה שהושג בין התובע (להלן – קרוייזר) לבין הנתבע (להלן – הבנק).

2.הרקע העובדתי פורט בהחלטה מיום 28.2.11, שהתייחסה לבקשה נוספת של קנפלר (במסגרת תיק 52691-01-11) לעיכוב הליכי מימוש הנכס, ולמען היעילות והחיסכון לא יפורט כאן פעם נוספת.

3.בהסכם הפשרה נשוא פסק הדין, הוסכם בין קרוייזר לבין הבנק כי התביעה שהוגשה על ידי קרוייזר בת.א. 9083-10-10 תידחה, וכי קרוייזר יפנה את הנכס לא יאוחר מיום 21.3.11, וכתוצאה מכך תוכל כונסת הנכסים להמשיך בהליכי מימוש הנכס.

כמו כן הוצהר במסגרת הסכם הפשרה, כי עסקת המכר מיום 11.1.10 בין קרוייזר לבין קנפלר לפיה ירכוש קרוייזר כמחצית מן הנכס – בטלה, וקרוייזר התחייב לפעול להגשת הצהרה בשל ביטול העסקה לשלטונות המס.

4.לטענת קנפלר, הסכם הפשרה, המשפיע על זכויותיהם המהותיות, נעשה שלא בידיעתם ושלא בהסכמתם ולכן מן הדין ומן הצדק להורות על ביטולו של פסק הדין.

לטענתם, פסק הדין ניתן בשל התנהלותו חסרת תום הלב של קרוייזר כלפיהם, אשר פעל מאחורי גבם, ולמעשה הטעה את בית המשפט.

עוד נטען, כי הסכם הפשרה וההסכמות שבו נעדרים כל תוקף מחייב כלפי קנפלר, הן בהתאם לדיני השליחות הכלליים והן בהתאם לדיני האתיקה המקצועית החלים על עורכי דין, וחתימתו של קרוייזר על ההסכם כמי שמייצג את קנפלר לענין זה נעשתה תוך שהוא שרוי בניגוד עניינים חמור.

5.יצויין, כי במקביל לבקשה לביטול פסק הדין במסגרת ת.א. 9083-10-10 הגישו קנפלר ביום 27.1.11, במסגרת ת.א. 52691-01-11, בקשה לעיכוב הליכי המימוש של הנכס, והדיון בשני התיקים אוחד.

בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 28.2.11, בין היתר, מן הטעם שלא ניתן לעקוף סמכות בית המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק הדין במסגרת הליך אחד באמצעות תובענה חדשה ונפרדת שהוגשה במסגרת הליך אחר, וכי נקיטה בדרך זו גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט.

6.עוד יצויין, כי בעקבות ההחלטה מיום 28.2.11 הגישו קנפלר ביום 3.3.11 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.3.11, בין היתר, בשל היותה ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט מיום 28.2.11.

7.בשתי ההחלטות, הן ההחלטה מיום 28.2.11 והן בהחלטה מיום 9.3.11, נקבע כי שאלת ההוצאות בשל ההליכים האמורים תישקל בסיום ההליך המתייחס לבקשה לביטול פסק הדין.

8.לאחר עיון בכל טענותיהם של הצדדים לגבי הבקשה לביטול פסק הדין – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ויש להותיר את פסק הדין על כנו.

9.עלינו לזכור כי מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמה שהושגה בין קרוייזר לבין הבנק.

משהוצג הסכם הפשרה בפני בית המשפט – לא היה זה מתפקידו של בית המשפט לבדוק אם קנפלר נתנו את הסכמתם לפשרה, וככל שיש לקנפלר טענות לגבי השאלה העובדתית האם ניתנה הסכמתם אם לאו וההשלכות לכך – רשאים הם להעלותן במסגרת הליך נפרד נגד קרוייזר והבנק, שלא בדרך בקשה לביטול פסק הדין.

10.כאשר מבקש בעל דין לתקוף פסק דין שניתן בהסכמה, הרי שבשל אופיו המיוחד עליו להגיש תביעה משלו על פי ההסכם, ואין הוא רשאי לבקש את ביטול פסק הדין.

אם נפל פגם במרכיב ההסכמי שבפסק הדין – ניתן להביא לביטולו רק בדרך של הגשת תביעה לבית המשפט המוסמך.

(ראה ב"ש 87 /29, 28 ביטרן נ. עו"ד צ'רטוק ואח' פ"ד מא (3), 358).

11.לאור האמור, הבקשה נדחית ופסק הדין נותר על כנו.