קרואני נ' שלום ואח'

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על "החלטות" בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ג. ציגלר) מיום 21.04.09 ומיום 19.11.09.

הבקשה הוגשה ביום 22.07.10.

למעשה, מדובר בערעור על פסק דין מיום 21.04.09 בו נדחתה תביעת המבקשת להכיר בה כזכאית לפיצוי ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, ועל פסק דין מיום 19.11.09 בו נמחקה תביעת המבקשת להכיר בה כנפגעת בתאונת דרכים שארעה ביום 30.06.04.

2.דין הבקשה להידחות.

כידוע, במסגרת בקשה להארכת מועד, ובהיות המועד קבוע בחיקוק ולצורך הארכתו נדרש "טעם מיוחד", יבחן בית המשפט את הפרמטרים הבאים: משכו של האיחור, האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין, מהות הטעם שהציג המבקש, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך (ר' בש"א 5636/06 נשר נ' גפן תק-על 2006(3) 3082 (2006).

משך האיחור- מדובר באיחור גדול ביותר: למעלה משנה ורבע לאחר ההחלטה הראשונה, וכשמונה חודשים לאחר ההחלטה השנייה.

הבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין.

הטעם לאיחור- הענות הלשכה לסיוע משפטי באיחור אינו טעם מספק לאיחור כה גדול, בוודאי שאינו מהווה טעם מספק לאי הגשת הבקשה להארכת מועד (להבדיל מהגשת הערעור עצמו), מה גם שלטענת המשיבים יוצגה המבקשת ע"י עו"ד (ואפילו, חלק מהזמן, ע"י עוה"ד המייצגה כיום) לפני קבלת תשובת הלשכה לסיוע משפטי (סע' 27 לתגובה).

טענת ההסתמכות- אין ספק כי לאחר תקופה כה ארוכה שבה לא הוגש ערעור, גם לא בקשה להארכת מועד, הסתמכו בעלי הדין שכנגד על תוצאות החלטות בימ"ש קמא.

סיכויי הערעור- מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי החלטות בימ"ש קמא מנומקות ומבוססות היטב. מכל מקום, איחור כה משמעותי בהגשת ערעור מעיב באופן גורף וסופי על סיכויי הערור, ומאיינם.

3.אשר על כן נדחית הבקשה.

מאליהן נדחות הבקשות האחרות (פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון).

המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים, בסמכותי כרשמת.