קרדיסל בע"מ ואח' נ' אטלס מחקרים בע"מ ואח'

החלטה

בבקשת הנתבע 2 למחיקת התביעה נגדו על הסף

1.בין התובעת ובין הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) נכרת בחודש אפריל 2008 הסכם, על פיו תעניק לנתבעת שירותים שונים.

הנתבע 2 (להלן – הנתבע) הוא בעל מניותיה ומנהלה של הנתבעת.

התובעת שילמה לנתבעת סכומים אחדים על חשבון ההסכם והפקידה אצלה שיק דחוי.

התובעת טוענת, כי הנתבעת לא סיפקה לה את השירותים שהתחייבה להם בהסכם, וכי הפקידה את השיק הדחוי לפירעון, למרות שהוסכם ביניהם להשיב לה את השיק.

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע, כאשר היא מייחסת לו מעשים של רשלנות, חוסר תום לב ותרמית.

הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את הנטען, והנתבעת הגישה נגד התובעת כתב תביעה שכנגד, בין היתר, בשל הפרת סודות מסחריים, בניגוד להסכם שביניהם.

2.הנתבע עתר למחיקת התביעה נגדו, כאשר לטענתו, בעלת דינה של התובעת היא הנתבעת בלבד, וכי כתב התביעה אינו מגלה עילה המצדיקה הרמת מסך נגדו.

התובעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, הבירור, האם בנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע אישית, צריך להיעשות לאחר הליך של ראיות ולא בשלב מקדמי זה.

התובעת מצביעה על עילות תביעה אחדות המצדיקות חיוב אישי של הנתבע, במיוחד כאשר מדובר בחברה שהנתבע הוא בעליה ומנהלה היחיד.

3.צודקת התובעת בטענתה.

בירור התביעה האישית נגד הנתבע הוא שילוב של עובדות ומשפט. הבירור העובדתי יכול להיעשות, כמובן, רק לאחר שמיעת הראיות ולא בשלב המקדמי (השוו: החלטת כב' השופטת ד"ר אגמון גונן ב-בש"א (י-ם) 5653/01 מירס תקשורת בע"מ נ' גני נעלה בע"מ, פסק דין מיום 10.12.01).

כתב התביעה מראה, על פניו, עילות אישיות המצדיקות, לכאורה, הרמת מסך נגד הנתבע: מצגי השווא שהוצגו על ידו באשר ליכולתה של הנתבעת, הפרת התחייבותו לתובעת להשיב לה את השיק הדחוי, ועוד.

בהקשר זה, ניתן גם לשקול את היותו של הנתבע בעליה ומנהלה היחיד של הנתבעת.

כמובן, שההכרעה הסופית תיעשה – לכאן או לכאן – רק לאחר שמיעת כל הראיות ובפסק דין מנומק, אך לא ניתן כבר בשלב זה לקבוע כי התביעה נעדרת כל עילה אישית נגד הנתבע.

4.התוצאה:

הבקשה נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.