קראקרה נ' גנאים ואח'

פסק דין

בהתאם להחלטתי מיום 21.12.10, תביעה זו התבררה במאוחד עם התביעה נשוא תא"מ 294-12-10, שהוגשה על ידי הנתבע 2 כנגד התובע.

במרכזן של שתי התביעות הנ"ל שאלה אחת: מי אשם בתאונה שארעה ביום 11.04.08, בסמוך לשעה 06:00, בכביש הראשי בעיר סח'נין.

התובע טען, כי ביום התאונה, בסמוך לשעה 06:30, הוא נסע ברכבו, רכב פרטי מסוג ב.מ.וו, בכביש הראשי בסח'נין, מכיוון משגב לכיוון כפר עראבה במהירות המותרת ובהתאם לתנאי הדרך. בהגיעו לכיכר העיר ברחוב הראשי ליד המסגד של העיר ולאחר שעבר את הכיכר, התובע המשיך בנסיעה ישרה לכיוון הכפר עראבה, כאשר רכבו נסע בנתיב השמאלי, ומאחורי הטרקטור שנסע בנתיב הימני, ושהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). לטרקטור הייתה מחוברת מחרשה רחבה. במהלך הנסיעה ובהגיע רכב הב.מ.וו למצב בו חזיתו הקדמית ימנית הייתה סמוכה לחלקו האחורי שמאלי של הטרקטור, הטרקטור סטה באופן פתאומי מנתיב נסיעתו וכתוצאה מכך, המחרשה פגעה ברכב הב.מ.וו בצידו הימני.

על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה מוקד הנזק ברכב הב.מ.וו היה בחזית ימנית: מגן קדמי, כנף קדמית ימנית ודלת קדמית ימנית.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי הטרקטור נסע בנתיב הימני בכביש הראשי בתוך העיר סח'נין לכיוון מזרח, ולפתע רכב הב.מ.וו הגיח ופגע במחרשה מאחור. ומכאן, הנתבעים הגישו את תביעתם נשוא תא"מ 294-12-10.

על פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים, מוקד הנזק בטרקטור היה בכנף גלגל אחורי שמאלי ובמחרשה.

בדיון בפניי העיד התובע בעצמו בלבד, כאשר הוא הצהיר, על פי תצהיר עדותו הראשית, כי הנתבע (אחמד) הגיע לביתם וסיכם עם אביו לפצותו, אך משראה כי הנזק עולה על 8,000 ₪ הנתבע חזר בו מהבטחתו. התובע, וללא הסבר סביר כלשהו, נמנע מלזמן את אביו. לא זו אף זו: במהלך חקירתו הנגדית התברר, כי ביום התאונה אחיו של התובע נסע יחד איתו (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-3). עד זה, ושוב ללא הסבר סביר, לא זומן על ידי התובע למתן עדות. דומה, כי עדים אלה היו פועלים לרעתו של התובע. אחרת, היה מזמן אותם, שכן חזקה היא, כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שיש בה כדי לקדם את עניינו.

האם ניתן לבסס, על סמך עדותו היחידה של התובע, את הממצאים העובדתיים הנטענים על ידו? היינו – שהטרקטור סטה ימינה והמחרשה פגעה לו ברכבו בחזית הקדמית ימנית.

במהלך חקירתו הנגדית הוצגו לתובע תמונות שצולמו בסמוך לאחר אירוע התאונה (מוצגים נ/1, נ/2 ו- נ/3). מוצגים אלה מראים כי הטרקטור עמד בנתיב הימני בכביש עם סטייה שמאלה, ולא ימינה כטענת התובע, וכאשר המחרשה מנותקת מהטרקטור ומונחת בצמוד למדרכה בצד ימין. התובע נדרש להתייחס למוצגים אלה, ונשאל שמא נהג הטרקטור הזיז את הטרקטור לאחר התאונה, ותשובתו הייתה: " אני לא יודע מה הוא עשה, זה לא המצב של הטרקטור" (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-10).

ועוד, בחקירתו הנגדית התובע תיאר את נסיבות התאונה כדלקמן: "אני נכנסתי לכיכר, הוא הסתובב לכביש השירות והמחרשה היא זו שדפקה לי את הרכב בצד הקדמי ימני..." (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-28). משמע, במהלך חקירתו הנגדית נשמעה לראשונה גרסה חדשה של התובע ולפיה, הנתבע הסתובב לכביש השירות. גרסה זו לא ניתן לייחס לה כל משקל. מה עוד, שטענה זו לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי להוכחת קיומו של כביש השירות הנטען, כאשר על פי התמונות שהוצגו על ידי הנתבעים, לא נראה כביש שירות כלשהו באזור התרחשות התאונה. אמנם, התובע טען כי התאונה ארעה לפני המיקום המצולם במוצגים נ/1 עד נ/3. אך, טענה זו נותרה בגדר טענה בעלמא, ולא הובאה כל ראיה חיצונית להוכחתה. התובע לא הציג תמונות אחרות להוכחת טענותיו. התובע לא זימן עד ראיה שנסע איתו ברכב בעת התאונה, ובחר להסתפק בעדותו היחידה שלא היה בה מענה והסבר סביר ו/או הגיוני לכיוון עצירת הטרקטור באמצע הנתיב הימני עם סטייה שמאלה כפי שמופיע במוצגים נ/1 עד נ/3.

למותר להוסיף ולציין עוד, כי בהמשך חקירתו הנגדית, ובתשובה לשאלה: " למה לדעתך הטרקטור סטה ימינה?" התובע השיב: "תשאל אותו, אני לא יודע" (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-16). מכאן, ברי כי לא ניתן לבסס על סמך עדותו היחידה של התובע, ממצא עובדתי לפיו: הטרקטור הסתובב לכביש השירות ואז המחרשה פגעה לו ברכב, כפי שהתובע טען.

משקיימת תביעה נוספת כמפורט לעיל, שהינה בבחינת תביעה שכנגד, יש להמשיך את הדיון ולבדוק שמא הצליח הנתבע 2 להוכיח כי התאונה ארעה דווקא עקב אשמתו של התובע?

מטעם הנתבע 2 (התובע בתא"מ 294-12-10) העידו הנתבע 1, וכן מר ג'נאים ג'נאים, שהגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר אירוע התאונה.

בעדותו בפניי, הנתבע 1 העיד כדלקמן: " אני נסעתי בנתיב הימני ישר, ולפתע רכבו של התובע פגע במחרשה מאחורה, וכשהתכוון לברוח, הוא המשיך ושרט בעצמו את הרכב שלו, עם סכיני המחרשה. כתוצאה מההתנגשות המחרשה עלתה למעלה, לכיוון הראש שלי – היא הורידה לי את הכנף של הטרקטור ... אני נסעתי ישר ... אין כניסה למקום אחר, הכניסה היא רק לאחר מקום התאונה..." (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-15 ו- 25-29). ובהמשך: " הייתה משאית לפניו, הוא לא ראה אותי, הוא ישר בא, נתן מכה לטרקטור ורצה לנסוע עוד לפני המשאית. הוא נסע 120 קמ"ש, מאוד מיהר בגלל זה אחרי התאונה הוא עצר במרחק של כ 30 מטר קדימה".

העד מר ג'נאים ג'נאים, הגיע למקום זמן קצר מאוד לאחר ההתנגשות. עד זה אישר כי בהגיעו למקום, הטרקטור עמד בנתיב הימני עם סטייה שמאלה. עד זה אישר עוד, כי רכבו של התובע עצר בין 10-15 מטרים קדימה מהטרקטור (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 20-21 ו- 6). יחד עם זאת, עד זה לא ראה את אופן ומהלך ההתנגשות בין שני הרכבים (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 31-32) ולא ראה אם נסעו רכבים אחרים ו/או משאית כלשהי לפני ו/או אחרי רכב התובע (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-8).

גרסתו של הנתבע 1 בדבר נסיעתה של משאית לפני רכב התובע וניסיון העקיפה של התובע, עלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ולא ניתן לייחס לה משקל כלשהו.

מהמקובץ לעיל, ועל פי שתי העדויות המרכזיות שהובאו בפניי, ניתן לומר, כי התאונה ארעה עת נסע הטרקטור שגרר מחרשה, בנתיב הימני בכביש בעוד, שרכב התובע (ב.מ.וו) נסע בנתיב השמאלי קצת מאחורי הטרקטור. במהלך נסיעה זו ובהתקרב רכב התובע לטרקטור ארעה התנגשות בין שני הרכבים, שלא הוכח על ידי מי מהצדדים מי גרם לאותה התנגשות. ייתכן והטרקטור סטה ימינה סטייה קלה מאוד במהלך נסיעתו הישרה, ייתכן שרכב הב.מ.וו סטה קלות שמאלה במהלך נסיעתו הישרה, ייתכן ושני הרכבים התקרבו אחד לשני במהלך נסיעתם הישרה, ייתכן ורוחב המחרשה לא אפשר מעבר בטוח לרכב הב.מ.וו (טענה שלא נטענה כלל וכלל על ידי התובע, ומכל מקום, גם לא הוכחה).

עינינו הרואות כי אף אחד מהתובעים בשתי התביעות שבפניי, לא הצליח להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, את גרסתו לאירוע התאונה, וסביר יותר להניח, כי התאונה ארעה עקב הסחת דעתם ו/או אשמתם המשותפת של כל אחד מהנהגים.

בנסיבות, דין התביעות להידחות, וכך אני מורה.