קראילקר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.6.11 אשר קבעה למערערת נכות בשעור 10%.

הועדה התכנסה בעקבות פסק דין.

2.לטענת ב"כ המערערת הועדה לא נתנה דעתה לאופן גרימת החבלה שהוכרה וטעתה בקביעתה כי הפגיעה הנוספת בברך אינה קשורה לאירוע החבלה, ולחלופין, היה עליה לשקול האם האירוע הנטען החמיר את מצב הפגיעה הנוספת בברך המערערת.

כן הוסיף וטען, כי טעתה הועדה משלא הפעילה תקנה 15 ולא נתנה דעתה ולכך שהמערערת לא שבה לעיסוקה קודם התאונה וכי שכרה פחת משמעותית.

3.ב"כ המשיב בתגובתו טען, כי הועדה שמעה את המערערת ועיינה בכל מסמכי התיק וכי גם הנכות שנקבעה באה לקראת המערערת מאחר והעניקה 10% נכות למרות שמצאה טווחי תנועה מלאים הברכיים והעדר אטרופיה בשרירי גפיים תחתונות.

החלטתה מנומקת ומצויה בתחום שיקול דעתה לרבות הפנייתה למיפוי העצמות שנערך למערערת שבועיים טרם החבלה שהוכרה בברך שמאל המדגימה חבלה.

גם באשר לתקנה 15, הועדה בדעה כי אין בפגיעה כדי לגרום להגבלה רפואית המונעת מהמערערת לעסוק במקצועה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

המערערת נפגעה בתאונת עבודה בתאריך 17.2.08. הפגיעה שהוכרה היתה בברך שמאל.

עניינה הוחזר בעקבות פסק דין שניתן ביום 25.5.11 ע"י כב' הרשמת ולך אשר החליף את הרכב הועדה והנחה את הועדה בהרכבה החדש לבדוק את המערערת, לעיין בכל המסמכים ובדיקות ההדמיה ולקבוע ממצאיה ומסקנותיה.

5.הועדה בדקה את המערערת, אינה מוצאת כל אטרופיה בשרירי גפיים תחתונות, טווחי התנועה של הברכיים מלאים, יציבות שמורה וכן ישור וכיפוף מלאים, לאחר שהועדה עיינה גם בתוצאות מיפוי עצמות של 2 הברכיים מ- 4.2.08 טרם החבלה ובדיקת MRI ברך שמאל מ- 26.5.08 מעניקה אחוזי נכות בשעור 10% עפ"י סעיף 48 (2) ז' 1.

הועדה בפניה מתארת המערערת את מנגנון הנפילה והחבלה מציינת כי דיווחה ותיאורה אינם מתיישבים עם המסמכים בתיקה הרפואי וכן עם האמור בתביעה שהוגשה לבטוח הלאומי וכן דו"ח חדר המיון ואף מציינת כי תיאורה כיום כלל אינו מתיישב עם מנגנון החבלה וכי במיפוי העצמות שבוצע שבועיים לפני החבלה מדגים פגיעה סחוסית במקום ומבהירה שמכוון שלמערערת עבר של חבלה בברך שמאל, וכך עולה גם מביקור במרפאה בתאריך 5.11.04, מקבלת את הטיעון כי הפגיעה המיניסקלית קשורה לחבלה הסיבובית ומעניקה את הנכות.

6.קביעת הועדה מפורטת ומנומקת היטב בסעיף 23 לפרוטוקול ומתייחסת לכל טענות המערערת, וכפי שטען, ובצדק, ב"כ המשיב, הועדה דווקא הלכה כברת דרך לקראת המערערת בכך שמעניקה את הנכות כפי שהוענקה והחלטתה מצויה בתחום שיקול הדעת הרפואי המסור לה עפ"י דין.

אף אין כל פגם משפטי בהחלטת הועדה באשר להפעלת תקנה 15 משהועדה מסבירה כי אין מקום להפעלתה משהפגיעה אינה אמורה לגרום למגבלה רפואית במקצועה של המערערת (העובדת כמלחימה). גם קביעה זו מצויה בשיקול דעת הועדה.

7.התוצאה, איפוא, כי יש לדחות את הערעור.

מאחר והמערערת היתה מיוצגת ע"י עו"ד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ב, 21 יוני 2012, בהעדר הצדדים.