ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
2136-01-13
23/03/2014
|
בפני השופט:
אנה שניידר
|
- נגד - |
התובע:
1. צבי קצבר 2. בנימין קצובר 3. נוי ואמנות חברון בע"מ
|
הנתבע:
1. הוועד היהודי חברון 2. הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים-חברון 3. המועצה הדתית קריית ארבע- חברון 4. המנהל האזרחי- הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביו"ש
|
|
החלטה
1.בפנינו בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.3.14 , שבה נדחתה בקשת הנתבעים 1 – 3 לסילוק התביעה על הסף, והנתבע 4 (להלן – המנהל האזרחי) - נמחק.
2.התובעים הגישו ביום 1.1.13 בקשה למתן צו מניעה זמני וכן תביעה לסילוק יד, מטרד ליחיד, והפרת חובה חקוקה.
על פי כתב התביעה, התובעים 1 – 2 הינם בעלי זכות חכירה בנכס הידוע כ"בית גוטניק" בסמוך למערת המכפלה בחברו (להלן – הנכס), וזאת באמצעות חברה בשליטתם, היא התובעת 3.
בנכס מופעלת על ידי התובעים מסעדה וחנות מזכרות, וזאת לאחר שתקופת השכירות לנתבע 1 (להלן – הועד היהודי) הסתיימה בשנת 2010.
3.לטענת התובעים, במהלך תקופת השכירות עשה הוועד היהודי, בשיתוף עם הנתבעת 2 (להלן – הוועדה המוניציפלית), פעולות בניה שונות בסמוך ובצמוד לנכס, ובין היתר: הצבת קרוואן, מבנה שירותים ציבוריים , מיכל מים, גנרטור, ומכולה המשמשת כמחסן ציוד (להלן – המבנים).
התובעים טוענים כי המבנים מהווים מפגע, בין היתר עקב הריח הרע העולה ממבנה השירותים הציבוריים, וכן מכערים ומסתירים את הנכס, לרבות המסעדה וחנות המזכרות.
4.התובעים מציינים כי לאחרונה הוציאה הנתבעת 3 מכרז לשיפוץ השירותים הציבוריים, וכפי הנראה יש כוונה להחליף את המבנים הארעיים במבנים משודרגים, אשר יסתירו כליל את הנכס ויפגעו בעסקיהם של התובעים.
לטענתם , הקמת המבנים נעשתה ללא רישיון/ היתר כדין, וללא קבלת הרשאה לכך מהם.
הואיל וגם לאחר סיום השכירות של הוועד היהודי לא הוסרו המבנים ונעשה בהם שימוש תוך פגיעה ממשית בנכס – הוגשה התביעה , על מנת להגן על זכויותיהם של התובעים, ולמנוע את הנזק הכבד והמצטבר שנגרם להם מידי יום.
5.ביום 13.10.13, במהלך הדיון שהתקיים, ניתנה החלטה כי דין הבקשה לסעד הזמני להידחות, ומוטב לעבור לדיון בתיק העיקרי.
ניתנה אפשרות להגשת בקשה לסילוק על הסף, ולחלופין – כתב הגנה.
6.בבקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבעים 1 – 3 נטען , כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי קיצוני, ומחמת היעדר עילה.
לטענתם, מבנה השירותים הציבוריים, מיכל המים, והגנרטור קיימים במקומם משנת 1995 והם מוצבים כדין.
בנסיבות אלה נטען, כי קיימת התיישנות.
לעניין היעדר העילה נטען , כי מן העובדות שפורטו והוכחו על ידי המנהל האזרחי עולה כי אף אחד מהמבנים אינו נמצא בשטח שהוחכר לתובעים, ועל כן דין התביעה להידחות בהיעדר עילה.
הנתבעים 1 – 3 טוענים כי הותרת התביעה על כנה תגרום לבזבוז של כספי ציבור לשווא, ויש לדחותה על הסף.
7.גם המנהל האזרחי הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף (ביום 20.11.13 ) בטענה שהתובעים אינם בעלי הזכויות במקרקעין אשר עליהם מוצבים המבנים, ועל כן אינם יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה לסילוק יד.
עוד נטען, כי המנהל האזרחי אינו בעל מתקן השירותים ולפיכך אין כל יריבות בינו לבין התובעים.
המנהל האזרחי טוען גם, כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה ואינו כולל כל סעד נגדו, ולכן יש למחוק אותו מן ההליך תוך חיוב התובעים בהוצאות.