קפל נ' הפניקס

החלטה

1.בפני בקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה, בטענה כי לו הסמכות היחודית לדון בתובענה.

התובע, שון קפל יליד 1970, עותר בכתב התביעה המתוקן, לקבלת פנסיית נכות בגין תאונת עבודה מיום 17.2.08, בטענה לזכאות בהתאם לתקנון.

בכתב ההגנה נטען כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין לעבודה.

2.ב"כ הצדדים הגישו סיכומים קצרים בכתב לעניין הסמכות העניינית.

ב"כ התובע טוענת כי מהות עילת התביעה הינה זכויות לקבלת פנסיית נכות, ללא קשר ליחסי עבודה או לביטחון סוציאלי.

ב"כ הנתבעת מפנה בסיכומיו לפסיקה אשר לטענתו מייחדת תביעות כנגד קרן פנסיה, לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

3. דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק") מסדיר נושא סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לפיו, בית הדין לעבודה מוסמך לדון ולהכריע בתביעות שעילתן יחסי עובד-מעביד.

סעיף 24 (א)(3) לחוק מחיל את הסמכות הייחודית על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם וזו לשונו:

"(א) לבית הדין אזורי תהא סמכות ייחדות לדון - ...

(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד."

הגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 היא זו:

" 'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963".

4.בהתאם להלכה הפסוקה (ע"ע 625-08 (ארצי) תותי אשבל נ' הראל), את שאלת הסמכות העניינית יש לבחון בהתאם למהות התביעה.

כאשר התביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח וזכות זו היא חלק מהסכם העבודה ותנאיה, אזי מדובר בתביעה הנובעת מיחסי העבודה והסמכות נתונה לבית הדין לעבודה.

כאשר מהות התביעה / הפגיעה עוסקת בפן הביטוחי-מסחרי ואין קשר ישיר ליחסי העבודה, לא תבוא התובענה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

5.ביישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בענייננו, מדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות שנגרמה כתוצאה מתאונת עבודה, תביעה שאינה מבוססת על זכות התובע להיות מבוטח ואינה בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה.

התביעה אינה כוללת טענות המופנות כלפי המעביד והמחלוקת נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי שאין לו קשר ליחסי עבודה ואף לא למשפט העבודה והבטחון הסוציאלי, אלא תביעה אשר מהותה יחסים בין מבוטח למבטחת והזכות הנפגעת מקורה בהיבט הביטוחי – מסחרי.