קסיאל ואח' נ' כבוב

החלטה

לפניי בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש משכון בהליכי הוצאה לפועל ביחס לדירת המבקשים, עד להכרעה בתביעתם לסעד הצהרתי שלפיו המשכון בטל.

1.המשיב נושה במבקש. המחאות בסכום של כ-150 אלף ₪ שהפקיד המבקש בידי המשיב – חוללו. לטענת המבקשים, על מנת להבטיח את גביית חובו נקט המשיב לפני כשלושה חודשים בדרך של איומים, הפחדה, כליאת שווא, וכפייה, וכך חייבם לחתום על מסמך שכותרתו "הסדר הסדרת חוב". מסמך זה קובע כי המבקשים שניהם (בעל ואשתו, שלא ברורה זיקתה לחובות בעלה) חייבים למשיב סכום של כ-1.6 מיליון ₪, והם ממשכנים לטובתו את זכויותיהם בדירת המגורים שלהם בחולון, להבטחת סילוק החוב. החוב הנטען לא סולק, המבקשים הודיעו למשיב על ביטול ההסדר ואף הגישו תלונה במשטרה, והמשיב מצדו נקט הליכים למימוש המשכון.

2.על הרקע האמור הגישו המבקשים תובענה להצהיר על ההסדר כבטל וכמותו – המשכון. בגדרי האמור עתרו לסעד זמני שיאסור על מימוש המשכון, מה שעלול לסברתם להוביל לסילוקם עם ילדיהם הקטינים מן הדירה. המשיב מכחיש בלהט את טענותיהם העובדתיות של המבקשים, וגורס כי אין כל מניעה לעכב את מימוש המשכון, בפרט שזכויותיהם של המבקשים בנכס הן חוזיות ולא קנייניות. המבקשים עומדים בתשובתם כמובן על הבקשה, ומביעים חשש ל"נזק היברסבילי" (קרי, כך נראה, בלתי הפיך), אם יימשכו הליכי המימוש.

3.יצוין כי שני הצדדים, לאחר שנתבקשה עמדתם בעניין, לא הביעו התנגדות לכך שבית המשפט יכריע על יסוד הכתובים. כך ייעשה עתה, בפרט שבמקרה דנן המחלוקת העובדתית אינה בעלת השפעה בהכרעה בבקשה לסעד זמני, כמבואר להלן.

4.ככלל, אילו המבקשים היו מציגים חשש מבוסס שלפיו הליכי ההוצל"פ שיזם המשיב יכולים להוביל לסילוקם מן הדירה הרי שיש להניח שמאזן הנוחות לבדו היה יכול להצדיק את קבלת הבקשה, וזאת נוכח הגישה הרגילה בדין לעיכובי מימוש משכון ביחס לדירות מגורים. אולם איננו מגיעים אפילו לשלב שבו ניתן לבחון את מאזן הנוחות. זאת שכן המבקשים עצמם מציינים, ממש בשולי בקשתם הארוכה, כי על הדירה רובצת משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בגין הלוואה שטרם סולקה ויתרתה עומדת על כ-780 אלף ₪, כך שלשיטתם "זכות הראשונים למימוש הינה של הבנק ועל כן קיימת אפשרות סבירה שהבנק כלל לא יאשר את בקשת המשיב, ובכל מקרה זכויות הבנק קודמות" (סעיפים 68-67 לבקשה). יצוין כי בחינת נסח רישום המקרקעין שצורף להסכם מלמדת אכן על קיום הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות המבקשים בדירה "בסך 819,000 ₪".

5.הנתון האמור, שהמשיב באופן מפתיע לא התייחס אליו כדבעי, מאיין כליל את הצורך להיעתר לבקשה לסעד זמני לעת הזו. לא ברור מלכתחילה כיצד היה ניתן לרשום את המשכון בלא הסכמת הבנק, ולא ברור כיצד ניתן יהיה לממשו. לשיטת המבקשים עצמם, כאמור, המדובר במהלך שדינו להיכשל. אם זהו המצב, הרי שסכנת סילוקם מן הדירה נחזית כמרוחקת ביותר. בהתחשב בכך שבית המשפט אמור להיזעק לטובת בעל דין בדרך של צו זמני כאשר הלה עומד על ספו של נזק בלתי הפיך, הרי שאין מקום להידרש לבקשה לסעד זמני כאשר אותו נזק נחזה כמרוחק, לעת הזו (ואף לשיטת בעל הדין עצמו). יצוין עוד כי מתן סעד זמני כאשר זה אינו נחוץ רק מזיק למבקש הסעד: עליו להפקיד ערובות כספיות להבטחת נזקו של הצד שכנגד, דבר שלא רק חושף את בעל הדין לסיכון בתום ההליך, אלא מטיל עליו נטל כספי כבד כבר בראשיתו.

6.הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. זאת מבלי שאחווה דעה לגוף הטענות. ככל שסכנת סילוקם של המבקשים מדירתם נוכח הליכי ההוצל"פ תקרום עור וגידים, בניגוד להערכתם שלהם (לדוגמה: אם תועמד הדירה למכירה, ודאי אם ייקבע מועד לפינוי), פתוחה לפניהם הדרך לעתור לסעד זמני באותו מועד, והבקשה תיבחן אז. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים.