החלטה
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני אשר קבע, בניגוד להחלטות קודמות שלו, שהחייבת בתיק ההוצל"פ תעביר את הכספים המגיעים ממנה למבקשת, לכונס הנכסים (המשיב 2) ויחולקו על ידו לפי הוראות שיקבל מהערכאה המפקחת על הליכי הכינוס.
בין המבקשת למשיבה 1 – החייבת בתיק ההוצל"פ - נוהלו הליכי בוררות במסגרתם חויבה המשיבה 1 לשלם למבקשת סכום כסף, נכון להיום מדובר בכמיליון ₪. פסק הבוררות אושר על ידי ביהמ"ש על אף התנגדות המשיבה. במהלך הליך הבוררות ולאחריו המחתה המבקשת חלק מהכספים המגיעים לה מן המשיבה לנושיה, כמו כן חלק אחר של הנושים הטיל עיקול על הכספים הללו. המשיבה לא שילמה למבקשת או לנושיה את החוב ולפיכך פתחה המבקשת בהליכי הוצל"פ נגד המשיבה. ללא קשר להליכים הנ"ל הוטל שיעבוד על נכסי המבקשת לטובת שותפות עורכי הדין יורם ל. כהן, אשלגי, אשל (להלן : שותפות עורכי הדין) ועו"ד אשלגי מונה כונס נכסים למימוש השיעבוד (המינוי נעשה בתיק הוצל"פ אחר – לא בתיק נשוא בקשה זו).
המשיבה וכונס הנכסים הגישו בקשות להורות להעביר את הכספים שחייבת המשיבה לכונס הנכסים, על מנת שאילו יחולקו לפי הוראות שיקבל כונס הנכסים מרשם ההוצל"פ בתיק שבו הוא מונה. תחילה דחה כב' רשם ההוצל"פ את הבקשות והורה שהכספים יחולקו באופן שוויוני בדרך של טען ביניים. בסופו של דבר שינה כב' הרשם את החלטתו והורה שהכספים יועברו לכונס הנכסים אשר יחלקם לפי הוראות שיקבל מהערכאה המפקחת על כינוס הנכסים. על ההחלטה האחרונה הזו הוגשה הבר"ע.
המבקשת טוענת כי רשם ההוצל"פ לא היה רשאי לשנות את החלטתו ולא היה מוסמך לדון שוב בשאלת אופן חלוקת הכספים במיוחד לאור העובדה שלא הומצאו ראיות או עובדות חדשות.
המבקשת טוענת עוד כי גם לגופו של ענין אין מקום להורות על העברת הכספים לכונס הנכסים. יש לציין שכונס הנכסים הוא גם בא כוחו המשיבה.
להלן השתלשלות האירועים:
עם הגשת תיק ההוצל"פ הגישה המשיבה בקשה לרשם ההוצל"פ וטענה כי בשל אי ודאות מיהו הגורם הזכאי לקבל את הכספים, בשל המחאות החיובים שעשתה המבקשת והעיקולים שהוטלו, היא לא יכולה להעביר את הכספים. המשיבה פירטה מי הם אותם גורמים שונים שהזכויות הומחו להם או שהטילו עיקולים (המדובר במשיבים 2-9 לבקשה זו). המשיבה הבהירה שהיקף הדרישות הכספיות של הנושים השונים עולה על הסכום שבו היא חויבה במסגרת הליך הבוררות.
המשיבה ציינה גם את המשיבה 4, שותפות עורכי הדין, כמי שזכאית לקבל כספים לפי המחאת זכות על דרך השיעבוד. המשיבה ציינה שעו"ד חגי אשלגי מונה ככונס נכסים לגביית הכספים.
גם כונס הנכסים הגיש בקשה להורות על העברת כספי העיקול אליו על מנת לחלקם בהתאם לדיני חדלות הפרעון וכינוס הנכסים. המבקשת הגיבה לבקשות וכב' הרשם הורה למשיבה להגיש בקשה לטען ביניים או עתירה אחרת לביהמ"ש המוסמך בקשר לכספים. כב' הרשם עיכב הליכים בתיק.
כונס הנכסים לא היה מרוצה מהחלטה והגיש בקשה נוספת לקבוע כי הוא ככונס נכסים מוסמך לקבל את הכספים ולחלקם. לאחר קבלת תגובת המבקשת דחה כב' הרשם את הבקשה והפנה להחלטתו הקודמת.
המשיבה הודיעה לכב' הרשם שאין בכוונתה למלא אחר החלטתו ולהגיש בקשה בטען ביניים ובעקבות כך החליט כב' הרשם שהכספים יועברו לכונס הנכסים שיחלקם לפי הוראות שיקבל מהערכאה המפקחת על הכינוס. על החלטה זו הוגשה הבר"ע.
המבקשת טוענת שלא הומצאו לרשם כל ראיות או עובדות חדשות לכן לא היה מקום לחזרתו מהחלטות קודמות וזאת אף ללא מתן הסבר או נימוק לשינוי ההחלטות.
המבקשת טוענת, כאמור, כי גם לגופו של ענין טען ביניים הוא ההליך הנכון שכן במסגרתו ניתן לקבל צו גודר המונע מחלוקות עתידיות, בעוד שחלוקה על ידי כונס הנכסים עלולה להביא להליכים רבים בין הטוענים השונים. הדברים נכונים במיוחד לאור הודעת המשיבה שאין בכספים שהיא מחזיקה כדי להביא לפרעון החוב לכל הטוענים השונים.
המבקשת טוענת עוד כי כונס הנכסים לא מוסמך לחלק את הכספים שכן החלוקה חורגת מהמינוי של כונס הנכסים שהיה רק למימוש השעבוד עד גובה סכום החוב נשוא השעבוד, שעמד על כ- 120,000 ₪. לכן כונס הנכסים לא מוסמך לקבל את מלוא הסכום ולחלק אותו. המבקשת טוענת עוד כי כיוון שזכויותיה הומחו לצדדי ג', כונס הנכסים לא מוסמך לקבל את הכספים כפי שהיא עצמה אינה מוסמכת לקבלם. עוד טוענת המבקשת כי זכויות כונס הנכסים כפופות לזכויות קודמות בין היתר זכויות משרד עו"ד קרמר-שפירא-שניידר ושות' שקיבלו המחאת זכויות דרך מכר כשנה לפני השעבוד נשוא הכינוס, כאשר השיעבוד נעשה תוך ידיעה שיש המחאת זכות קודמת למשרד עו"ד קרמר שפירא. המבקשת טוענת גם לחוסר תום לב מצד כונס הנכסים כאשר לא ברור כלל מדוע היה צורך בכונס נכסים.
כונס הנכסים טען בתגובתו כי כיוון שהכספים כבר הועברו אליו לפי 4 החלטות שונות של ערכאות שונות שהורו למשיבה להעביר את הכספים אליו, מדובר בבקשה תיאורטית שלא ניתן כבר למעשה לממש את מטרתה לכן יש לדחותה. כונס הנכסים טען עוד כי הוא היחיד שהצליח לגרום למשיבה לשלם את הכספים שהיא חייבת וזאת באמצעות 4 החלטות של ערכאות שונות, בעוד המבקשת ניסתה שנתיים לגבות את הכספים ללא הצלחה.
יתר המשיבים תמכו בעמדת המבקשת לפיה הדרך הנכונה היא הגשת בקשה בטעון ביניים וזאת למרות שחלק מהם הסכים בעבר שהכספים יועברו לכונס הנכסים (משיבים 7 ו- 8).
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אמנם באופן תיאורטי היה מקום לקבל את הבקשה. כב' הרשם נתן את ההחלטה נשוא הבר"ע לאחר שנתן 2 החלטות קודמות הפוכות שקבעו שאין להעביר את הכספים לכונס הנכסים אלא יש לחלקם בדרך טען ביניים. לפיכך, מן הראוי היה שאם כב' הרשם סבר שיש מקום לשנות את החלטתו היה עושה כן תוך מתן נימוקים המסבירים את שינוי ההחלטה. בנדון דנן, לא ניתן כל נימוק המסביר את שינוי ההחלטה. לא הוסבר מדוע לאחר שכב' הרשם החליט קודם לכן שיש לפעול בדרך של טען ביניים ואף בהחלטה מאוחרת יותר הורה שמי שחולק על כך צריך לפנות לערכאת הערעור. נתן את ההחלטה נשוא הבר"ע ללא כל נימוק. ואולם חרף האמור וכיוון שהכספים כבר הועברו לכונס הנכסים, וכיוון שהם הועברו לא רק על סמך החלטה שניתנה בתיק זה אלא גם על סמך החלטות שניתנו בתיקי הוצל"פ נוספים, וכיוון שממילא כונס הנכסים לא יהיה רשאי לחלק את הכספים כראות עיניו אלא רק לפי הנחיות שיקבל מרשם ההוצל"פ, וכיון שכונס הנכסים כבר פנה לרשם ההוצל"פ, בתיק שבו מונה ככונס נכסים, בבקשה לקבל את עמדת המבקשת ויתר המשיבים בקשר לאופן חלוקת הכספים, וכיוון שביהמ"ש אינו דן בערעור שהפך להיות בלתי מעשי עם העברת הכספים בפועל לכונס הנכסים, לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטה ולהורות על ביטולה, כאמור, הכספים ממילא כבר נמצאים בידי כונס הנכסים, כונס הנכסים ממילא כבר פעל בתיק שבו מונה על מנת שרשם ההוצל"פ יקבל את טענות הצדדים כולם לפני חלוקת הכספים, ולאחר כתיבת החלטה זו ולפני הדפסתה הומצאה החלטה של רשם ההוצל"פ המורה למסור לכונס הנכסים את הרשימה של כל נושי המבקשת ולקבל את עמדתם לגבי אופן חלוקת הכספים, לפיכך יש לדחות את הבקשה.
כאמור, דחיית הבקשה נעשית רק מסיבות פרקטיות של אי התערבות במעשה עשוי לפיכך אין מקום לחייב את המבקשת בהוצאות.
אין בהחלטה זו גם לשלול את אפשרות המבקשת להגיש בקשה לרשם ההוצל"פ הדן בתיק הכינוס להורות לכונס הנכסים להגיש בקשה בטען ביניים בשל הנימוקים המפורטים בבקשה זו ובין היתר האפשרות לקבל צו גודר.