החלטה
1.לפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.
2.המבקש, אשר שמשון (להלן: המבקש), הוא הבעלים של נגריית הדקל. המשיבה, חברת קנט-לי (1997) בע"מ (להלן: המשיבה) היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בשיווק ובמכירה של מוצרים שונים המשמשים לחיפוי מטבחים.
המבקש נהג לרכוש מן המשיבה מוצרים שונים מזה כ-20 שנה, ואולם יחסיהם העסקיים עלו על שרטון.
3.המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובו בסכום של 7,183 ש"ח. התביעה נסמכה על כרטיס הנהלת החשבונות של המשיבה, על חשבוניות מס ועל תעודות משלוח שהונפקו למבקש.
המבקש מצידו התנגד לבקשה. בתצהירו טען הוא כי רכש מן המשיבה גלילי קנטים עם דבק, בהם השתמש לחיפוי ארונות מטבח שייצר עבור לקוחותיו (להלן: הקנטים). כתוצאה מפגם בקנטים, כך טען המבקש, נפתחו רצועות הקנטים שהודבקו במספר מטבחים שיוצרו במפעלו. המבקש טען כי עם גילוי הפגם בקנטים הוא פנה למשיבה והחזיר לה את יתרת גלילי הקנטים הפגומים באמצעות איש מכירות של המשיבה וכן נהג החלוקה של המשיבה.
עוד טען המבקש כי נציגי המשיבה קיבלו את המוצרים הפגומים בלא שנתנו בידיו אישור בכתב במועד ההשבה, אלא הוציאו לאחר מכן חשבונית זיכוי. לעניין זה הפנה המשיב לחשבונית זיכוי על גביה נרשם "קנט לא תקין". ואולם, כך טען המבקש, זיכוי נוסף בגין גלילים פגומים בסך של 3,500 ש"ח שהוחזרו למשיבה באמצעות נציגה, לא נרשם בכרטסת המשיבה.
המבקש הוסיף וטען כי בטרם נתגלה מלא הנזק במטבחים שיוצרו תוך שימוש בגלילים הפגומים, הוא הגיע עם איש המכירות של המשיבה, אותו ניר, להסכמה כי הכרטיס יתאפס בכך שמשיבה תזכה את המבקש ב-2,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו עד אז והוא ישלם למשיבה את יתרת החוב בסך 1,500 ש"ח, אך המשיבה חזרה בה מהסכמה זו. לתימוכין בהתנגדותו, צירף המבקש שלושה תצהירים נוספים.
4.בדיון שנתקיים בפני עמדה המשיבה על חקירתם של המבקש ושל מצהיר נוסף מטעמו. המבקש חזר על עיקרי גרסתו. העד מטעמו, מר רמי קסנטיני, נגר עצמאי שעבד עימו בשיתוף פעולה, נחקר אף הוא ועמד בדבריו על כך שהקנטים היו פגומים. לאחר חקירתם, משך המבקש את שני התצהירים הנוספים שהוגשו מטעמו.
5.בסיכומיו בעל פה עתר בא-כוח המבקש לקבל את הבקשה, תוך שהוא מדגיש את הטענות, כפי שהועלו בבקשה ולפרוטוקול הדיון . בא-כוח המשיבה מצידו טען כי אין ליתן למבקש רשות להתגונן, שכן כימות שווי הקנטים הפגומים לכאורה, אינו עולה, על פי חישוב שערך, על סכום של 1,000 ש"ח וכי טענת המבקש בדבר נזקים שנגרמו לו היא בבחינת טענת קיזוז שאינה מפורטת דיה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם הלכאוריות, הגעתי למסקנה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה.
6.הלכה היא מקדמת דנא כי "סדר הדין המקוצר אינו מיועד לאפשר לבית המשפט לפסוק במקוצר על ידי חיזוי מראש" (ע"א 443/44 המצוטט בספרו של יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 678 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). עוד הובהר כי "החובה המוטלת על נתבע בסדר דין מקוצר, לאשר את טענתו בתצהיר, מספקת לכאורה כדי למנעו מלהעלות טענה שאין בה ממש, אבל טענה עליה בא תצהירו של הנתבע, על השופט להניח שאמת היא, ולכן אם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, תינתן לנתבע רשות להתגונן" (שם, בעמ' 676).
הזכות להתגונן נתפסת "כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי... בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.09)). אשר על כן, "רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה 'הגנת בדים', דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן" (רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך (23.7.12)).
6.במקרה דנן לא שוכנעתי, אף לאחר חקירתם של המבקש ושל המצהיר מטעמו, כי הגנתו של המבקש "הגנת בדים" היא.
אמנם, צודקת המשיבה בטענתה כי מקום בו מעלה נתבע טענת קיזוז, שומה עליו לפרט את טענותיו במידת הפירוט הדרושה לניסוח כתב תביעה (ע"א 544/81, 604/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 526ז (1982)). ואולם, הגנת המבקש במקרה זה אינה נסמכת אך על טענה בעלמא לקיזוז הנזקים הכספיים והתדמיתיים שנגרמו לו, לטענתו, בשל השימוש בקנטים הפגומים. יריעת המחלוקת בין הצדדים נחזית כרחבה יותר, מאחר שכוללת גם טענות בדבר אי רישום זיכויים בכרטסת המשיבה בגין קנטים שהוחזרו לה, וגם טענות בדבר חזרתה מנכונותה להכיר בנזקים שנגרמו למבקש ולפצותו בגינם.
לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ונותנת לנתבע רשות להתגונן כנגד התביעה.
התצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה.
לאור סכום התביעה, יעבור התיק לדיון בסדר דין מהיר, בהתאם לחלק ג', פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
הצדדים יפעלו בהתאם לקבוע בתקנה 214ב1 לתקנות.
הוצאות ההליך תלקחנה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.